"אני מבקש לציין שתי מפלגות שיחסרו לי באופן אישי, ובוודאי גם לחלקכם, בכנסת הנוכחית. שתי מפלגות בעלות שורשים היסטוריים ועמוקים של כמאה שנות תרומה לבניין עמנו, ארצנו ומדינתנו - מרצ ומפד"ל על גלגוליהן השונים". את המשפטים האלה אמר נשיא המדינה יצחק הרצוג בנאומו בזמן השבעת הכנסת לפני כחודש, כשתיאר את אחת ההשלכות הדרמטיות ביותר של הבחירות האחרונות.
ואכן, מדובר במפלגות שעיצבו את שני הקצוות של שמאל-ימין ודת ומדינה בהיסטוריה של מדינת ישראל. אם נתמקד במרצ, יחד עם גרסתה הקודמת מפ"ם, הרי שהיא זו שעיצבה את המשנה המדינית של השמאל בישראל, ולמעשה יצרה את האידיאולוגיה של הקמת מדינה פלשתינית.
כבר שנים לא מעטות מדשדשות שתי המפלגות בקלפי ובאחוזי התמיכה שלהן, אך בבחירות האחרונות, לראשונה מאז קום המדינה, שתיהן מצאו עצמן מתחת לאחוז החסימה. בשביל מפלגת הבית היהודי, יורשתה של המפד"ל, לא היה מדובר בהפתעה גדולה למדי, והדברים כבר נותחו באריכות. אלא שמרצ היא סיפור אחר לגמרי.
רק בכנסת הקודמת היו למרצ שישה מנדטים ובממשלה היוצאת היא כיהנה בשלושה משרדים. אלא שמדובר היה בתוצאה מטעה למדי שהפכה אולי לשירת הברבור של המפלגה. מאז שהגיעה לשיאה בשנות ה־90, מרצ איבדה באופן עקבי תמיכה בציבור. כבר תקופה שאפילו חבריה התלבטו האם יש למפלגתם זכות קיום עצמאית, וחלקם ניסו להוביל למיזוג עם מפלגת העבודה, אך המהלך כשל. בליל הבחירות מרצ מצאה את עצמה מחוץ לכנסת.
ייצוג מחבלים הוא רק קצה הקרחון
בשבועות האחרונים נשמעו במרצ הסברים רבים לכך שהמפלגה, שבשיאה קיבלה 12 מנדטים, לא הצליחה לעבור את אחוז החסימה. אחת הדמויות הבכירות במערכת הפוליטית אומרת ל'בשבע' שהתשובה לכך פשוטה למדי: "מרצ פשוט הקצינו מדי. זה לא שהמצביעים שלהם נעלמו מהמפה, אלא שמרצ הלכה כל כך שמאלה, עד שהם כבר לא מרגישים שהיא מייצגת אותם".
מי שמחזקים את ההסבר הזה יותר מכול הם חברי הכנסת של מרצ בכנסת הקודמת. בציבוריות הישראלית נחקק שמה של חברת הכנסת לשעבר ג'ידא רינאווי־זועבי כמי שתרמה רבות לנפילת הממשלה, כשהצביעה והפילה במחאה כמה פעמים חוקים ציוניים, כדוגמת תקנות יו"ש. גם השר פריג', שבמשך שנים ארוכות נחשב למתון ולסמל לדו־קיום בין יהודים לערבים, התגלה כדמות שפגעה קשות בתדמיתה של מרצ כמפלגה ציונית. בתחקיר של אתר 'הקול היהודי' התברר שבמשך 12 שנים שימש פריג' כרואה החשבון של עמותת ג'נת זקאת אל־קודס אל־מרכזייה המקושרת לחמאס.
אך כנראה שהדמות הבולטת ביותר ברשימה, זו שמסמלת יותר מכול את המהפך שעברה מרצ ממפלגה שחתומה על מגילת העצמאות למפלגה שחבריה מייצגים עמדות אנטי־ציוניות, היא חברת הכנסת לשעבר גבי לסקי. בעוד רינאווי־זועבי הוצנחה לרשימה בשריון של שר הבריאות היוצא ניצן הורוביץ למקום הרביעי במפלגה, והחשיפה על קשריו של השר פריג' הייתה רק במרץ האחרון בעוד הוא נבחר לרשימה בשנת 2019, עמדותיה ופעילותה של לסקי היו ידועים לכל מצביע מרצ עוד בטרם התמודדה לראשונה בפריימריז בשנת 2019. יתרה מזאת, גם רינאווי־זועבי וגם פריג' פרשו מהחיים הפוליטיים לפני הבחירות האחרונות. לסקי לא רק התמודדה בפריימריז של מרצ אלא אף התקדמה למקום השביעי ברשימה.
גם הציבור הישראלי כולו היה מודע לעמדותיה של לסקי. כבר שנים שהיא מייצגת בבתי המשפט בישראל מחבלים וגורמים אנטי־ישראליים, ובין התיקים המרכזיים שעסקה בהם היו העתירה לביטול חוק המלחמה ב־BDS, ייצוג של מחבל שהיה מעורב בפיגוע דקירה ועתירה לאפשר כניסת משפחות מחבלים לטקס הזיכרון האלטרנטיבי של ארגון פורום המשפחות השכולות הישראלי־פלשתיני.
אך כל זה הוא רק קצה הקרחון בפעילותה הענפה של לסקי בסיוע לארגוני טרור, כפי שנראה בשורות הבאות. לידי 'בשבע' הגיעו מסמכים המעידים על ייעוץ משפטי ארוך שנים שנתנה לסקי לארגון ISM, או בשמו המלא: אינטרנשיונל סולידריטי מובמנט. השם של הארגון אולי נשמע מרשים, ובמבט ראשון אפשר לטעות ולחשוב שמדובר בארגון זכויות אדם. בפועל מדובר בארגון בעל קשרים ענפים עם החמאס, ארגון שרבים מפעיליו הם אנשי חמאס שחלקם מוגדרים כפעילי טרור בישראל. אחד מהם הוא זאהר ביראווי, איש חמאס תושב בריטניה אשר משמש כראש מפקדת חמאס במדינה.
בראש הארגון עומד פול לארודי, אמריקני ממוצא איראני שהקים שורה ארוכה של ארגונים אנטי־ישראליים ואנטי־מערביים. בעבר לארודי אף הודה שהוא מחזיק בעמדות אנטישמיות, וכיום הוא מנהל קשרים הדוקים עם תנועת האחים המוסלמים, שחמאס היא אחת הזרועות שלה. בראש השלוחה הפלשתינית של הארגון, שפועל במדינות רבות במערב, עומד המחבל עבד אל־כרים דלבח, שישב בכלא הישראלי על פעילותו במסגרת ארגון הטרור החזית העממית.
בין שלל הפעילויות של הארגון ניתן למנות פעילות BDS ענפה ברחבי העולם, הוצאת משטים לכיוון עזה, כשמרכז פעילותם, לפחות בישראל, הוא שיגור מתנדבים מחו"ל למוקדי סכסוך ביהודה ושומרון. המתנדבים משתתפים בהפגנות ברחבי יהודה ושומרון, בין היתר בנבי סלאח, בילעין, חאן אל־אחמר, נעלין, כפר קדום, ביתא ועוד, ומתעדים אותן. הארגון שוכר לפעיליו דירות מגורים בערים הפלשתיניות כגון חברון ושכם.
לא רק שיגור פעילים להתססת השטח נמצא באמתחתם של פעילי הארגון, אלא גם שימוש בהם כמגן אנושי מול כוחות הביטחון, כולל במהלך מלחמת צוק איתן ובמבצע חומת מגן. כך למשל נהרגה האזרחית האמריקנית רייצ'ל קורי מדחפור של צה"ל בזמן עבודות חישוף ליד גבול רצועת עזה-מצרים. באפריל 2003 נורה למוות טום הורנדל, אזרח בריטי, על ידי כוחות צה"ל ברפיח במהלך הפגנה אלימה. שורה ארוכה של פעילי הארגון נפצעו במהלך האירועים האלה.
פעילים אנטישמיים בתחפושת תיירים
אם התיאורים הללו נשמעים לחלקכם מוכרים, זה משום שפעילות הארגון נחשפה לאחרונה בתוכנית 'שתולה' ששודרה בערוץ 13 ביוזמת ארגון 'עד כאן' ובהגשת צבי יחזקאלי. מנתונים שהגיעו ל'עד כאן' עולה שפעילי הארגון אף משתתפים בפגישות שוטפות עם עובדי ממשל פלשתינים כדי לתאם איתם את הפעילות. בנוסף לכך, ממידע פנימי על מתנדבי הארגון עולה כי הרשות הפלשתינית משלמת לכל מתנדב שנפגע במהלך פעילותו, כגון אם נפגע בזמן שהשתתף בהפגנה או בהתפרעות של פלשתינים. פעילי הארגון גם הסתירו בעבר מחבלים של הג'יהאד האסלאמי, חמאס והחזית העממית בבתי מסתור.
"השיטה שלהם פשוטה מאוד. הם מביאים מתנדבים בסודיות מוחלטת, בעיקר מאירופה, ומתחילים להדריך אותם כיצד להתנהל בישראל מול מערכת הביטחון. הם מציידים אותם במצלמה ושולחים אותם באופן יומיומי לזירות חיכוך עם כוחות הביטחון", מתאר מ', חוקר ב'עד כאן'. "בחברון למשל זה מאוד בולט. הפעילים יוצאים יום יום מהדירות שהארגון שכר בשבילם והולכים לנקודות קבועות שבהן יש חיכוך בין הערבים בעיר ובין היישוב היהודי".
מה כוללת ההדרכה שהפעילים מקבלים?
"כלפי חוץ הארגון פועל בצורה לא אלימה ובהתאם לחוק. אבל לפי המסמכים שיש לנו ההדרכות שלהם כוללות קריאות להשמיד את מדינת ישראל, להרוג ישראלים, אנטישמיות מובהקת, תמיכה באלימות של פלשתינים והדרכה לפעילים שלהם לא לנהוג באלימות אבל לקחת חלק בהפגנות אלימות כל עוד זה לא מסכן את חיי הפעילים".
מי אחראי על הקורסים הללו?
"מי שמעביר אותם בפועל הוא מי שאחראי על הארגון ברשות הפלשתינית, עבד אל־כרים דלבח".
למרות הפעילות האנטישמית המובהקת של הארגון וקשריו ההדוקים עם שורה של ארגוני טרור ובראשם חמאס, הארגון עד היום לא הוגדר כארגון טרור בישראל. גורמים משפטיים המעורים בסוגיות אלה מסבירים זאת כך: "לרוב ישראל לא מעבירה חומר על ארגונים מהסוג הזה לגופים זרים, וזאת כחלק מהמדיניות של ישראל בפעילותה נגד ארגוני טרור. לכן באופן רשמי הארגון מעולם לא הוכרז כארגון טרור".
למה ישראל לא עושה זאת, הרי עושה רושם שזה פוגע במאבק נגד הארגונים הללו?
"נכון, אבל החשש בישראל הוא שישראל תכריז על ארגון כלשהו כארגון טרור, תשלח את המסמכים והראיות לממשלות הזרות כדי שהן יעשו אותו דבר, ובסוף אותן ממשלות יגידו שישראל טעתה ולא מדובר בארגון טרור. בעיני רבים במערכת הדיפלומטית בארץ מדובר בסיכון גדול מדי, ולכן זאת המדיניות".
אף על פי שהארגון לא הוכרז באופן רשמי כארגון טרור בישראל, כוחות הביטחון כן פועלים כדי לעצור את אנשיו ולמנוע מהם לבצע את פעילות הארגון בארץ. לאור זאת, המתנדבים מונחים לשמור על חשאיות לאורך כל התקופה שבה הם בקשר עם הארגון: החל משלב גיוס המתנדבים בחו"ל, דרך אופן כניסתם לישראל, עבור בימי ההכשרה שהמתנדבים עוברים ברמאללה, פעילותם בשטח וכלה בדרך שבה הם עוזבים את ישראל.
בשל החשש כי כניסתם לישראל תימנע אם הם יזוהו כפעילי ISM, מנחה הארגון את פעיליו להגיע ארצה עם סיפור כיסוי, בדרך כלל כתיירים. כמו כן הוא מציע למתנדבים להתלבש כאנשי עסקים ולהצטייד במזוודה כדי לא להחשיד את הבודקים במעבר הגבול, וכן להימנע מהבאת חפצים הקשורים למאבק בישראל. כך הם גם מונחים ביציאתם מן הארץ לטשטש את הסימנים.
משלמי המשכורת: 'הוועדות העממיות'
הנתונים שנאספו על ידי 'עד כאן', שחלקם נחשף כאן לראשונה, הוצגו בין היתר במהלך כנס שקיימו חברי הכנסת עמיחי שיקלי, אלמוג כהן והשר המיועד אופיר סופר בנושא. המטרה הייתה לקדם את הוצאתו של הארגון מהחוק בישראל. חלקה של לסקי באירוע מתפרסם כאן לראשונה.
לסקי, כאמור, מנהלת קשרים עסקיים הדוקים עם הארגון כבר שנים ארוכות. כבר משנת 2012 ישנו תיעוד של קבלות על עשרות אלפי שקלים שקיבלו לסקי ומשרדה מהארגון, עד שנת 2018. בחלק מאותן שנים, יש לציין, כיהנה לסקי כחברת מועצת תל אביב מטעם מרצ.
מצדדיה של לסקי עשויים לטעון כי היא לא הייתה אמורה לדעת על הקשרים של ISM עם ארגוני טרור, אך המסמכים מוכיחים אחרת. במהלך השנים נקלע הארגון לקשיים ביכולתו להעביר כספים לנותני השירות שלו, שלסקי היא אחת מהם. כפתרון למצוקת העברת הכספים של הארגון, התנדב ארגון 'הוועדות העממיות' לשלם את משכורתה של לסקי. 'הוועדות העממיות' הוא ארגון טרור מוכרז בישראל, שאחראי על שורה של פיגועים לאורך השנים. רק לאחרונה היה הארגון מעורב בהפגנות האלימות שהתרחשו בשכונת ארמון הנציב.
לסקי ידעה כמובן על מעורבותן של הוועדות העממיות, שכן היא מכותבת לחלופת המיילים שבה ארגון הטרור אומר שישלם את משכורתה. פקידה במשרדה אף הגיבה להודעות הללו באותו מייל.
לסקי הייתה מעורבת בסיוע משפטי גם במשט שארגן ISM לעזה בשנת 2018. המשט המדובר יצא מנורבגיה בחודש מאי באותה שנה, ואמור היה להגיע ארצה בסוף חודש יולי. מי שליווה את יציאת האוניות מהנמל בקופנהגן, בירת דנמרק, היה ביראווי, ראש הארגון. בזמן שעגנו האוניות בנמל פלרמו שבאיטליה קיבלו הפעילים השונים הוראות כיצד לנהוג במקרה שייעצרו על ידי הרשויות בישראל. בדף שחולק לפעילים נכתבו מספרי הקשר החשובים למקרה שייעצרו. על הייעוץ המשפטי הופקדו גבי לסקי ומשרדה. פרט למספרי הטלפון שניתנו לפעילים, הם גם חתמו על ייפוי כוח ללסקי, כך שהיא תוכל לייצג אותם ברגע שייעצרו. אלה היו המשטים האחרונים שהתקיימו. לאחרונה החל הארגון להיערך לקראת משט נוסף לעבר חופי עזה.
מרצ והציונות כבר לא
צריך להדגיש, לסקי לא עברה על החוק וגם איננו טוענים בכתבה זו שהיא עברה על החוק. גם לפעילי טרור קיימת הזכות החוקית לקבל ייעוץ משפטי. אלא שפעילותה של לסקי, שחרגה מייצוג של מחבלים שנתפסו בלבד, עשויה ללמד על המשבר שהתרחש בין מפלגת מרצ למצביעיה.
בשנים האחרונות מרצ הפסיקה להכריז על עצמה כמפלגה ציונית. מי שאמר את זה במפורש הוא חבר הכנסת לשעבר מוסי רז בציוץ בטוויטר עוד בשנת 2018: "מעולם מרצ לא הגדירה את עצמה במצע כציונית. אני ציוני, היהודים במרצ ציונים, מפלגה שיש בה ערבים מתוך הגדרה לא יכולה להיות ציונית". כבר משנת 2009 המילה ציוני, על שלל הטיותיה, אינה מופיעה במצעי מרצ השונים. גם ביטויים מקבילים המדגישים את תרומתה של התנועה הקיבוצית לביטחון המדינה הוצאו ממצע המפלגה לאורך השנים. יחד עם זה, מצע המפלגה עדיין מגדיר את ישראל כמדינה יהודית.
אלא שבעוד מרצ הוציאה את הציונות מהמצע שלה, מצביעיה ממש לא. סביר להניח שיחד עם הרוב המוחלט של החברה היהודית בישראל, הם אף זזו ימינה. העובדה שחברים בכירים במפלגה שהגדירו עצמם ציוניים, כולל שר הבריאות הורוביץ, מצאו עצמם מחוץ למקומות הריאליים, לצד התחזקותה של לסקי ושל חברים נוספים המשתייכים לקצה השמאלי ביותר במפלגה, רק הרחיבה את הפער בין מרצ – קרי קומץ המתפקדים הרדיקלי המעצב את הרשימה - לבוחריה של המפלגה שברחו ממנה.
ככל שמערכת הבחירות התקדמה, התחדדה ההבנה שמרצ לא הולכת להילחם על הקולות בשמאל הציוני מול מפלגת העבודה, שבעצמה ספגה מפלה קשה בבחירות, אלא היא תיאבק על הקולות שלה מול חד"ש־תע"ל, שהציגה אידאולוגיה דומה למדי למרצ בגרסת 2022. בסוף, כפי שהתברר, מרצ, שהיסטורית נהנתה מקולות רבים יחסית בקרב הציבור הערבי בישראל, איבדה את רובו למפלגות הערביות.
"אנחנו מדברים פה על ארגון שהוא זרוע של החמאס, אין שום ספק בזה. הם מקבלים תקצוב ממפלגת החמאס באירופה", אומר גלעד אך, מנכ"ל ארגון 'עד כאן'. "במסגרת הפעילות שלנו, כשפנינו לפול לארודי כדי לפתוח כביכול שלוחות חדשות של הארגון בעזה ובשבדיה, הוא הפנה אותנו לקבל מימון ממפקדת חמאס אירופה. הם אפילו לא מנסים להסתיר את זה. הדרך של חמאס לפעול באמצעות ISM היא בפעילות ציבורית ותקשורתית שנועדה להשחיר את מדינת ישראל. הרי בעימות של חייל מול מתפרע אין שום סיכוי שהחייל ייצא טוב, וזה בכלל לא משנה מה הוא יעשה. לא נעים לומר אבל הם מאוד מאוד אפקטיביים. גם בסרטונים שמתפרסמים, אבל גם במערכה משפטית נרחבת נגד חיילי צה"ל".
עד כמה העובדה שלסקי, שמייצגת את פעילי הארגון בבתי המשפט בישראל, הפכה לחברת כנסת היא בעייתית?
"המילה 'בעייתית' היא ממש הפחתה בחומרת הדבר. לסקי באופן אישי היא מעורכי הדין הפעילים ביותר בתחום. זאת מכונת מלחמה של ממש שהיא וחבריה לוקחים בה חלק. צריך להבין, מדובר בתביעות שעורכי הדין הללו מגישים באופן אישי נגד חיילים, כשהם יודעים שהצבא לא יעמוד לצד חייליו כי זה לא מצטלם טוב. מבחינתם הכול כשר בשביל לעצור את הכיבוש, הם רק מתעלמים מהעובדה שהכיבוש המדובר הוא עצם הקמת מדינת ישראל בשנת 48', ולא לאחר מלחמת ששת הימים".
בעיניך לסקי ראויה לכהן בכנסת?
"בוודאי שלא. לצערי במציאות שהגענו אליה אנחנו לא באמת יכולים להיות מופתעים, אבל בכל מדינה מתוקנת אחרת היא לא הייתה מתקרבת לפרלמנט המקומי. בסוף, ואין דרך אחרת לתאר את זה, היא משתפת פעולה עם האויב, עם אנשים שמנסים להחריב את המדינה, ואחר כך הולכת להיות נציגת ציבור. ולא סתם נציגת ציבור, אלא של מפלגה שהגדירה את עצמה עד לפני כמה שנים כמפלגה ציונית והיא אחת המפלגות המייסדות של מדינת ישראל. זה אובדן דרך מוחלט".
לסקי היא מקרה יחיד, או שהיא תופעה שמתרחשת במחנה השמאלי כולו?
"היא בוודאי תופעה. השמאל כבר לא מוצא לעצמו את המסגרת האידאולוגית שלו בתוך הציונות. בשביל חלקים מהם מדינת ישראל היא כבר פאסה. לכן גם אין הרבה שמאל ציוני בארץ. לא סתם כולם הפכו למפלגות מרכז. אנשי השמאל הציוני של פעם או עברו לימין או לכל הפחות למחוזות המרכז. אבל בצד השני יש לך רבים שעברו למחוזות הפוסט־ציוניים, ומה שמוביל אותם הוא הצורך להקים את המדינה הפלשתינית בכל מחיר, כולל חורבן ישראל".
בסוף מרצ לא עברה את אחוז החסימה, אז אולי אפשר לומר שזו תופעת שוליים בחברה הישראלית?
"נכון שהיא לא עברה, אבל היא פספסה את הכנסת בכ־4,000 קולות, זה זניח. וחוץ מזה, אנחנו מדברים על כ־150 אלף מצביעים. זה לא נתון שאפשר להתעלם ממנו, במיוחד כשסופרים את הציבור הערבי. מדובר באנשים שאומרים שלכל המדינות בעולם יש זכות קיום, רק לא לישראל כמדינה יהודית".
מרצ אומנם קיבלה בבחירות האחרונות כ־150 אלף קולות, מספר בלתי מבוטל, אך נמוך בכ־50 אלף קולות מהכמות שקיבלה בבחירות לכנסת ה־24, רק לפני שנה וחצי. צמרת המפלגה החלה לעשות בדק בית ביום שבו התברר סופית כי היא לא עברה את אחוז החסימה, וזאת במטרה לשקם אותה. גם בקרב בכיריה נשמעת ביקורת על הקו שאליו פנתה המפלגה, קו שנתפס בציבור כאנטי־ישראלי ופוסט־ציוני, או כמו שהגדיר זאת אחד מוותיקי מרצ, אבשלום וילן, בריאיון שנתן ל'מעריב' לאחר הבחירות: "אני אומר את זה בכאב, בביקורת על עצמנו: נתפסנו בעיני הציבור כמפלגה שלא נאבקת על האינטרס הישראלי אלא רוצה לעשות כבוד לפלשתינים".
תגובת חברת הכנסת לשעבר גבי לסקי: "נראה שמכונת ההכפשות מתמקד עכשיו בעבודתי כעורכת דין לזכויות אדם. עיתונאי פונה אליי בטענות שקריות המבוססות על 'תחקיר' של ארגון שידוע כלא אמין המתמחה ברדיפת ארגונים ופעילים נגד הכיבוש. ארגון שאפילו בית המשפט כבר קבע שמסמכים שפרסם היו מזויפים. אני גאה בעבודתי כעורכת דין לזכויות אדם וכל רמיזה שפעלתי בניגוד לדין תאלץ אותי להגיש תביעת דיבה".
***