רבי ליימך לא הבין למה צריך לערוך מסיבת חנוכה קהילתית, אבל אשתו של מאירסון הסבירה לו בנועם ש"בלי אירועים כאלה מדי פעם, בית הכנסת שלנו יהפוך מהר מאוד לסתם מקום שמתפללים בו".
"ומה הבעיה בזה?" שאל רבי ליימך.
"הרב רוצה להיות חלק מקהילה או חבר בית כנסת?" הקשתה מאירסון.
"חבר בית כנסת!" הכריז ליימך, אבל פניה של מאירסון חשפו שמדובר היה בתשובה היותר פחות נכונה. אז רבי ליימך החליט לעשות את מה שהצעירים היום קוראים לו "לזרום" ומה שרבי ליימך קורא לו "נו, מילא".
אבל אז אשתו של מאירסון בישרה לרבי ליימך שהוא הולך להשתתף במשחק שנקרא "גמד-ענק". כבר במילה "משחק" הוא נתקל בקשיים, אבל כשהגיעה מאירסון למילים "גמד-ענק" הוא איבד אותה לחלוטין.
"מה הפשט גמד-ענק?" הוא שאל.
"זה משחק שנשחק לקראת מסיבת החנוכה הקהילתית - גמד-ענק", היא הסבירה.
"אבל מה זאת אומרת גמד-ענק", הקשה רבי ליימך בתסכול, "או שהוא גמד או שהוא ענק!"
אשתו של מאירסון לקחה את אחת הנשימות העמוקות המפורסמות שלה, והסבירה לרב בנחת שמדובר בשני אנשים נפרדים - גמד וענק.
"הענק היחיד שאני מכיר הוא ר' שמעון שקופ!" המתיק רבי ליימך וחייך חיוך השמור לרבנים שובבים במיוחד. גברת מאירסון הנהנה בנימוס והמשיכה.
"מדובר בנותן מתנה ומקבל מתנה, הנותן נקרא גמד והמקבל נקרא ענק. הענק שלך הוא בן לולו הגבאי".
רבי ליימך גירד בזקנו, "אז זה לא גמד וענק כפשוטו?" הוא שאל.
"לא לא", הבהירה גברת מאירסון.
"ומה לגבי מר שניצקי נמוך הקומה?" הקשה רבי ליימך.
"הוא באמת גמד כפשוטו", אמרה גברת מאירסון המבולבלת.
"אבל לפי המהלך שלך יכול להיות שבמסיבת חנוכה מר שניצקי יהיה גם גמד וגם ענק - גמד בגופא וענק בחפצא!" פלפל רבי ליימך באגודלו.
"כן..." אישרה גברת מאירסון, שכבר התחרטה על כל העניין.
"אם כך, אז זה הפשט גמד-ענק! שכוייח!" רבי ליימך סגר מעגל מושלם וניגש לחפש מתנה לבן לולו הנפיל.
מסיבת החנוכה הגיעה והקהילה כולה התכנסה בנר החמישי בבית הכנסת. חברי הקהילה התהלכו בבית הכנסת אוחזים במכשיר הסלולרי בחדווה השמורה לאנשים שבדרך כלל נמצאים בבית הכנסת רק בימים שבהם השימוש בסמארטפונים אסור הלכתית.
רבי ליימך התבקש להגיד כמה מילים, אך כשניסה לשפוך אור על תוספות מעניין במסכת שבת דף כ"א, הבהירו לו הנוכחים בנימוס שהוא מתבקש להגיד קצת פחות מילים. בסך הכול זו מסיבה.
אחרי דבר התורה הגברת מאירסון הנחתה משחק שבו המתפללים היו צריכים לנחש נכונה את המילים החסרות בשירי חנוכה ידועים.
רבי ליימך לא נחל הצלחה יתרה, למרות שאם תשאלו אותו הוא יגיד לכם שהמילים המדויקות הן כן "סביבון סוב סוב סוב, חנוכה הוא חג *מדרבנן*".
מצד שני, גם שאר המתפללים לא בדיוק נתנו בראש ואחד המתפללים היותר ליברליים התעקש שהמילים הנכונות הן "באנו חושך לגרש, בידינו אור ואש, כל אחד הוא אור קטן וכולנו *רקמה אנושית אחת חיה*".
מאירסון לקחה את עוד אחת מהנשימות שלה והפנימה שזו לא קהילה שצריך לאתגר יתר על המידה. אז ניגשה למנה העיקרית - חשיפת הגמד-ענק ונתינת המתנות. המתפללים התפזרו והעניקו זה לזה מתנות במה שאכן הסתמן כאירוע קהילתי מגבש.
כל אותה עת בן לולו הגבאי עמד סמוך לחנוכייה הדולקת בפרצוף חמור סבר והשגיח. לא שהוא ידע על מה הוא משגיח אבל הוא הרי היה גבאי, אז על משהו צריך היה להשגיח.
רבי ליימך הנבוך כחכח בגרונו כמה פעמים ואז ניגש אליו בביישנות.
"אתה העוג מלך הבשן שלי", הוא אמר והגיש לבן לולו סט משנה ברורה מהודר עטוף בנייר צבעוני.
"זה סט משנה ברורה מהודר", הוא עדכן, כדי שחלילה לא יתווסף אלמנט של מסתורין לאירוע.
"אני מה?" שאל בן לולו.
"אתה הגוליית שלי", המשיך ליימך, "כחגב הייתי בעיניך וכן הייתי בעיניך", הוא הוסיף כדי לצאת ידי חובת כל הדעות.
בן לולו הגבאי חשב רגע ואז נזכר.
"גברת מאירסון הזאת משוגעת לגמרי", הוא אמר, ורבי ליימך השתדל לא להנהן, "היא גם אמרה שיצא בהגרלה שכבוד הרב הוא האחימן שלי", נזכר בן לולו בענק היחיד שהוא זוכר ושרבי ליימך לא השתמש בשמו עדיין.
"אבל לא קניתי לרבי מתנה", הסביר בן לולו בגאווה גלויה, "הרי כבר לימדונו רבותינו ששונא מתנות יחיה ואני מאחל לרבנו חיים ארוכים ובריאות איתנה!"
ורבי ליימך רק הנהן בשביעות רצון ואמר "שכוייח, שכוייח" כמקובל, אבל עמוק בלב הוא קצת התעצב, כי אחרי הכול, גם רבנים רוצים לקבל מתנה לפעמים.
לתגובות: jacobi.y@gmail.com
***