"אבל כשלא נתגיירו לגמרי דהיינו בלא קיום המצוות ושמירתן". הראי"ה קוק זצ"ל
"אבל כשלא נתגיירו לגמרי דהיינו בלא קיום המצוות ושמירתן". הראי"ה קוק זצ"לעיבוד: בית הרב

בגיליון בשבע האחרון, ולפני כן באתר ערוץ 7, הגיבו הרב ד"ר בועז הוטרר והרב צוריאל חלמיש למאמר התגובה שלנו, המתייחס לפרשת גיורי וינה. בין השאר הם טוענים להתעלמות שלנו מכמה עובדות מתוך חוסר ידע, או מסיבות אחרות. כדי לסבר את האוזן, נדגיש כי הבחירה להתייחס רק לחלק מהדברים נבעה מהגבלות המקום, שכן לא ניתן במאמר אחד להתייחס לכלל הדברים שעלו בארבעה או חמישה מאמרים. אם נרצה להתייחס לכל טענה או מסמך, ניאלץ להקדיש לכך הרבה יותר ממאמר נוסף, מה שכנראה לא יוסיף לקשב ולעניין של רוב הקוראים.

העובדות שבחרנו להביא הן פשוטות מאוד, וכפי שציינו הכותבים, אין בהן חידוש. הבאנו את מסקנות הדו"ח שהציגו הדיינים הרב וורנר והרב קוליץ זצ"ל בפני חברי מועצת הרבנות הראשית, ואת מה שסיפר הגר"ע יוסף זצ"ל. הם אלו שבדקו בזמן אמת את הנושא, דיינים שעסקו למעשה בגיור, ודבריהם מבוססים על מה ששמעו וראו בעצמם.

ההתעלמות של הכותבים, ולפניהם של הרב מלמד שליט"א, מאותו דו"ח ומסיפור הדברים, כשהם בוחרים להציג רק פרשנות שלהם לדברים ולא את העובדות עצמן, היא זו שאומרת דרשני. שכן גם אם לדעתם מדובר ב"עלילות" ו"דיבה", יש לכל הפחות להביא את הדברים כהווייתם, ולאפשר לקורא להתרשם בעצמו.

נציין כי גם בעובדות אחרות, כולל כאלו שבהן הם מפנים למקור, הכותבים מביאים למעשה את הפרשנות והמסקנות שלהם מהדברים, המבוססות על הנחת יסוד מוקדמת כי כל התנגדות לאותם גיורים היא עלילה ודיבה, ומתוך כך הם ניגשים לעניין. לעיתים, כמו בקשר לדו"חות של 'הועד למען שלמות העם' ובמיוחד לגבי פרוטוקול ישיבת מועצת הרבנות, הם נוהגים בשיטת "פלגינן דיבורא", כשהם בוחרים להתייחס לחלק מהנאמר בהן (או לפרשנות שלהם) כאל אמת ולחלק האחר כעלילה, או פשוט להתעלם ממנו.

ביררו את העובדות

כפי שהכותבים ציינו, בצדק רב, מי שרצה היה יכול כבר בשעת מעשה לברר את העובדות. ואם כך, נשאיר לקוראים להחליט האם להאמין לאדמו"ר מליובאוויטש, אשר התייחס בפומבי (ולא במכתבים גנוזים, או שנכתבו אחר מעשה) ובפרוטרוט לפרשה יותר מפעם אחת. האם להאמין לגר"ע יוסף, אשר על סמך התרשמותו מ'מתגיירת' וינה הזהיר מהכרה ב'גיורים' אלו באופן גורף, וקבע כי יש לבדוק כל גיור לגופו. האם להאמין שהרבנים החשובים, חברי מועצת הרבנות הראשית ואחרים, שכבר הוזכרו יותר מפעם, כולל רבנים מחוגי הציונות הדתית כגון הרב נריה והרב ישראלי זצ"ל, חרצו דין רק אחרי שביררו את העובדות. האם להאמין שהדיינים שיצאו לווינה דיברו אמת, וכי ההחלטות התקבלו לא על סמך לחצים, אלא כי כך ביררו וכך הגיעו למסקנה אמיתית.

אל מול כל אלו עומדים הכותבים, ותוקפים אותם כאילו היו שותפים לעלילה חס וחלילה, כאילו לא בדקו את העובדות, כאילו החליטו מתוך כניעה ללחצים, וכאילו סילפו את המציאות ולא מילאו את תפקידם כראוי. כל זאת מרשים לעצמם הכותבים לקבוע בצורה מוחלטת, כעבור למעלה מיובל שנים (!) על סמך עדויות של מי שהיו מעורבים בתהליך, או על סמך מכתבים שונים של רבנים חשובים, שגם אם תמכו בעצם הרעיון, וענו למגייר תשובות הלכתיות בהלכות גרות, הרי הם לא ביצעו בפועל אף אחד מהגיורים. רבנים אלו לא בחנו את כנותם ורצינותם בקבלת עול המצוות, שהיא העיקר הקובע אם הגרות חלה, כפי שהאריכו הגראי"ה קוק זצ"ל והגרי"א הרצוג זצ"ל. הם סמכו על דברי המגייר שהוא עושה מלאכתו נאמנה, מה שהתברר מאוחר יותר ע"י בדיקת הדיינים והגר"ע יוסף שלא היה בכך די, וכפי שהוסבר בישיבת מועצת הרבנות (בחלקים שהושמטו).

מבחינתנו, החלק החשוב ביותר איננו המחקר ההיסטורי כשלעצמו. אין לנו עניין לדבר בגנותו של אף אחד. כל מי שניסה לפעול למען ביצוע גיור כהלכה, כולם אהובים, ואף התכוונו לשם שמים. לא על כך הדיון כעת. דומה שגם הרב מלמד, וגם כותבי המאמרים האחרונים, ובוודאי המערכת והקוראים, לא היו מקדישים מקום יקר בעיתון, רק כדי לעסוק בפרשה היסטורית.

ולכן נעבור מהימים ההם לזמן הזה. הטלת דופי בגדולי ישראל (רובם או כולם זצ"ל) היא אקטואלית כיום. מי שטוען כי ניתן להתייחס לדבריהם של גדולי ישראל כדברים לא נכונים ומדויקים, כי ניתן להאשים אותם באי פרסום דעתם ההלכתית, בפסיקה בניגוד לדעה זו, ובפעולות שאינן לוקחות בחשבון את טובת עם ישראל חלילה, כנראה מתכוון גם לימינו. הוא מבקש ליצור מצג כאילו גדולי ישראל שהסכימו להקלות בגיור חששו לפרסם את דבריהם מאז אותה פרשה, ולכן אין להתרשם מעמדתם, כמו גם מכלל הפוסקים, כולל בדור האחרון, שפסקו כנגד השיטה אותה מבקשים הכותבים לקדם.

מתבקש לצטט כאן את דבריו של הגר"מ פיינשטיין זצ"ל במכתבו מי"ד שבט תשל"ה: "הנה החטא היותר גדול של ביזוי גדולי תורה וחכמיה ומנהיגיה... בזמן האחרון התחילו אלו שחושבים עצמם לשומרי תורה ולמאמינים בהשי"ת ובתורתו הקדושה, ג"כ לבזות את גדולי התורה... שמהן צריכים ללמוד, ומבזין וממאיסין אותם. שלעניין זה יש חומר בביזוי תלמידי חכמים שבדורנו מתלמידי חכמים קדושי עליון מדורות עברו, שזה עושה שלא ילמדו מהם, שהוא נבלה גדולה מאין כמוהו לעשות עלילה במזיד בביזוי תלמידי חכמים גדולים... ובכלל זה הוא גם מה שביזו מי שהם גם את הרבי מליובאוויטש שליט"א, כדי לזלזל במעשיו הגדולים ולזלזל בשאלת 'מיהו יהודי' להכניס גוים בכלל ישראל, שהנבלה גדולה וגרועה ביותר, בנוסף על האיסור דביזוי תלמידי חכמים".

אין גיור ללא קבלת מצוות

הניסיונות לטעון כאילו אז וגם היום אין צורך בבדיקה בנוגע לכוונתם של המתגיירים לקיים תורה ומצוות באופן מלא, אינם עומדים בקנה אחד גם עם תיאור העובדות, לשיטתם של הכותבים, בפרשת וינה. שכן הם מתארים שם מצב שבו המועמדים לגיור למדו באינטנסיביות יהדות, והיו מוכנים לקבל על עצמם שמירת מצוות. וכמובן הטענה על דבר דעתם של גדולי ישראל בדורות האחרונים, לפני ואחרי שנת תש"ל, אינה עולה בקנה אחד עם המציאות, ונצטט כאן לדוגמה, מתוך דבריו של הגר"מ אליהו זצ"ל:

"במכתבו שיבח את המגיירים וכתב עליהם בי"ד של שלשה חרדים ואורתודוכסים. איני יודע אורתודוכסים מהו אבל אני יודע שלא בי"ד הם ולא חרדים הם, אינם חסים ולא חרדים לא על כבוד ישראל ולא על תורת ישראל. ואינם חרדים לדבר ה' זו הלכה אלא מחבלים בכרם ה' צבאות וכו'.

"ברור הוא העניין שקבלת גרות הוא דין, ובכל דין צריכים להיות יראי ה' אוהבי אמת וכל המידות שמנו חכמים בדיינים. ועל כן בבוא אדם שלא מזרע ישראל להתגייר ולהיכנס תחת כנפי השכינה, נפסקה ההלכה שגר שבא להתגייר 'בודקים אחריו' כלומר שראשית צריכים לבדוק אחריו על נימוקיו ומניעיו אם הם לשם שמים, ורק אחר כך באים שאר הלכות גרים. ורק אדם גדול בענקים כהלל הזקן יכול לאמר אני אסמוך על שסופו לשם שמיים. הגם שמזה למד הב"י יו"ד רס"ח שהכול לפי ראות עיני הדיין, כבר מילתי אמורה היינו צריך עיניים לראות למרחוק מה יצא מזה וכו'.

"וכל זה הוא מתוך הנחה מתוך חזקה, מתוך זה שאנו אומרים שהם מקבלים עליהם עול מצוות, אבל אם אנו יודעים שאין הם מוכנים לקבל עול מצוות וכל מעשיהם הוא רק מן השפה ולחוץ, כל מעשיהם ודיבוריהם הם רק כדי להשקיט את הוריהם או להשלות את עצמם שהם יהודים ובעת אמירת ההן על קבלת העול אנו מחזיקים אותם לדוברי שקר וכזב, או שאנן סהדי שיעברו בשאט נפש על המצוות, אם כן הרי כל מעשי הגירות הוא רק מעשה קונדס בעלמא ואין לו שום נפקא מינה, כי אם לא קיבל עליו אפילו דבר מדברי סופרים, לא מקבלים אותו ולא הוי גר.

"וכן כתב הרב ראי"ה קוק בספרו דעת כהן סי' קנ"ז '... אבל כשלא נתגיירו לגמרי דהיינו בלא קיום המצוות ושמירתן וגם הכוונה היתה בלתי הוגנת, אז הם גרועים מגרי אריות... אז אין כאן גירות כלל'.

"ובמיוחד הארכתי בציטוט דבריו כי הוא ידוע ומפורסם באהבתו לארץ ישראל ולישראל בפרט. ואף על פי כן הוא לא חת ולא זע ואמר את הדין לאמיתו כי אין שום קשר בין אהבת ישראל ואהבת הבריות המחייב לשנות את ההלכה ואפילו בכל שהוא וקבלת המצוות מעכבת אפילו בדיעבד".

מדברים אלו, המדברים בעד עצמם, נוכל ללמוד גם על הכוונה והרצון למנות בתי דין "ידידותיים" יותר לגיור, כאילו הבעיה המרכזית היא חוסר הנחמדות של הדיינים. כל עוד מדובר במתגיירים כהלכה, המקבלים עליהם עול מצוות במילואו, באמת ובתמים, הם יתקבלו ויהיו רצויים בכל בית דין רציני. החשש הכבד הוא, כי בתי דין שיוקמו יהיו דומים לאלו שמתאר הרב אליהו, ובכך יגרמו לתוצאות הפוכות מהרצוי. ולכן יש להקפיד ביתר שאת על שלמות העם והתורה, כפי שהם כרוכים זה בזה.

****