באים לעבוד

לאחר שבועות ארוכים למדי של משא ומתן, שטרם הסתיימו סופית, הודיע ראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו לנשיא המדינה יצחק הרצוג ביום רביעי בערב כי עלה בידו להרכיב ממשלה. ההודעה לנשיא הגיעה זמן קצר לפני שתם המנדט של נתניהו, כפי שהיה ברור שיקרה בשבועות האחרונים.

יחד עם זאת, למרות שההודעה לנשיא הגיע כבר אמש, השבעת הממשלה עשויה להיות רק ביום שני הבא. הסיבה לכך היא פרצה בחוק, שמתחילה את ספירת שבעת הימים עד ההשבעה של הממשלה בפועל רק מעת ההודעה הרשמית של יושב ראש הכנסת המכהן במליאה.

נתניהו ויושב ראש הכנסת יריב לוין ניצלו את הסעיף הזה עד תום, כאשר המליאה נסגרה השבוע כבר ביום שלישי לאחר סיכומים שהושגו בין הקואליציה והאופוזיציה, כשמצד אחד האופוזיציה לא תבצע פיליסבטרים על תיקון פקודת המשטרה ותיתן להעביר אותו בזריזות בקריאה ראשונה, ומצד שני הקואליציה תנעל את הישיבות במליאה עד ליום שני, כלומר עד לאחר חנוכה. הישיבות בוועדות השונות מתקיימות כרגיל. התוצאה היא שהפעם הראשונה שבה לוין יוכל להודיע לכנסת כי נתניהו הצליח להרכיב ממשלה תהיה ביום שני, מה שיקנה לנתניהו עוד כמה ימים שבהם יוכל לסגור את הפרטים האחרונים.

סגירת הפרטים הללו עשויה להשפיע על היכולת של הממשלה הבאה לטפל בשלל האתגרים שעומדים לפתחה, חלקם נוצרו עוד בימי ממשלות נתניהו הקודמות וחלקם טריים מימי הממשלה היוצאת. אלה האתגרים שבהם תיבחן הממשלה הבאה. חלקם מהותיים בעיני מצביעי הימין וגם היו חלק מרכזי בקמפיין הבחירות האחרון, וחלקם אירועים שכל ממשלה, לא משנה אם היא ממשלת שמאל, ימין או אחדות, חייבת לטפל בהם.

בכל הקשור לאתגרים ולנושאים החשובים לגוש הימין, עושה רושם שלאחר חגיגות הניצחון והאופוריה של הימים שלאחר הבחירות ממתינה לציבור אכזבה, לפחות בתחילת דרכה של הממשלה. בעוד השותפות, כל אחת בתורה, אמרו ש"מה שהיה הוא לא מה שיהיה", כלומר שההתנהלות של ממשלות נתניהו עד כה לא תחזור על עצמה גם בממשלה הנוכחית, בליכוד אומרים השבוע דברים אחרים. גורם בכיר במשא ומתן אומר ל'בשבע' כי ההסכמים הקואליציוניים יכללו בעיקר התחייבויות לקוניות או אמירות שהנושא יטופל לאחר הרכבת הממשלה. בשורות הבאות נמנה את האתגרים, נבחן את סיכוייה של הממשלה החדשה להתמודד איתם וננסה להבין מה מתכננות השותפות לגבי כל אחד מהם.

האתגר הכלכלי: המשבר העולמי

יותר מכל אתגר אחר שהממשלה הבאה תיאלץ להתמודד איתו, המשבר הכלכלי העולמי הוא החשוב ביותר, המיידי ביותר, המורכב ביותר וסביר להניח שגם הארוך ביותר. שלוש שנים קשות עברו על הכלכלה העולמית, תחילה עם מגפת הקורונה ואחר כך עם המלחמה באוקראינה שיצרה בתורה גם משבר מזון וגם משבר באנרגיה. שני המרכיבים האלה, לצד גורמים נוספים, הובילו את העולם כולו לגל אינפלציה שכבר שנים ארוכות לא נראה כמותו.

פרט לעליות המחירים החדות ברחבי העולם ובישראל, שוק ההייטק, זה שפעם אחר פעם מוגדר כקטר הכלכלי של ישראל, סובל ממשבר חמור. עוד ועוד חברות מודיעות על פיטורים נרחבים בענף בישראל, כאשר אינטל היא האחרונה ברשימה עד כה שהודיעה על הליך התייעלות שבו תצמצם היקף נרחב של משרות בארץ, חלק באמצעות פיטורים וחלק באמצעות פרישה מרצון. בסך הכול מדובר באלפי עובדים בענף ההייטק שאיבדו את עבודתם בחודשים האחרונים, ולפי בכירים בענף המצב צפוי להתדרדר עוד יותר אל תוך שנת 2023.

מול ההתרחשויות האלה ניצבת הממשלה הנכנסת. נקודת היתרון היחסית של ישראל היא שהאינפלציה כאן נמוכה משמעותית מאשר בשאר העולם המערבי, הרבה בזכות העצמאות האנרגטית הישראלית. אלא שיחד עם זה מראש יוקר המחיה בישראל היה מהגבוהים בעולם, כאשר רק בשבועות האחרונים עודכן הציבור כי תעריפי החשמל יעלו ביותר משמונה אחוזים בשנת 2023. עלייה כזאת תזניק גם את מחירי המים, ושני הדברים הללו יגבירו אף יותר את עליית המחירים. תוסיפו לזה את מחירי הדיור שנסקו בשנה האחרונה בכ־20 אחוזים ותקבלו מדינה במשבר כלכלי חמור.

שר האוצר המיועד בצלאל סמוטריץ' ייכנס למשרד ויאלץ לטפל באופן מיידי בכל המשברים האלה. חוסר הניסיון הכלכלי שלו גורם לחשש לא קטן בקרב גורמים כלכליים, אך לצד זאת העובדה שהוא מגיע עם תפיסת עולם כלכלית מגובשת ודומה למדי לנתניהו ולפקידי האוצר מעודדת רבים אחרים. בריאיון שנתן לעיתון זה לפני שבועיים אמר סמוטריץ' כי הוא מודע לבעיות הקשות שהכלכלה נמצאת בהן כרגע, והתחייב שתוצג תוכנית כלכלית נרחבת שתעזור לציבור לעבור את תקופת עליות המחירים.

אלא שבעוד סמוטריץ' מגיע עם תוכנית פעולה וקו אידאולוגי כלכלי ליברלי למדי, שכולל שורה של רפורמות שאמורות, לטענתו, לסייע למדינת ישראל להתפתח כלכלית ולצמוח, בעוד שנתיים הוא כבר לא צפוי לשבת על כיסא שר האוצר. מי שייכנס במקומו לתפקיד, בהנחה שהסכם הרוטציה בין הצדדים יתממש, הוא אריה דרעי, שמחזיק בעמדות כלכליות הפוכות לחלוטין משל סמוטריץ'. עובדה זו מעמידה בספק את היכולת של סמוטריץ' לקבע את מהלכיו כך שלא ניתן יהיה להפוך אותם בעוד כשנתיים.

האתגר הביטחוני־מדיני: הגרעין האיראני

התקדמות משטר האייתולות אל עבר נשק גרעיני נמשכת בקצב מהיר. המשא ומתן לחזרה להסכם הגרעין, תוכנית הפעולה הבלעדית כמעט של המערב מול טהרן, נמצא בשלב של קריסה כמעט מוחלטת. השבוע, בהקלטה שפורסמה בתקשורת האמריקנית, הודה הנשיא ביידן שלמעשה הסכם הגרעין מת. המשמעות היא שהמערב כולו יאלץ לייצר תוכניות חלופיות כדי למנוע מאיראן לפתח נשק גרעיני.

בישראל וברחבי המזרח התיכון מעולם לא תמכו בהסכם בין המעצמות לאיראן, אותו הסכם שבפועל סייע לאיראנים להתקדם בתוכנית ההשתלטות שלהם ברחבי המזרח התיכון. זאת הסיבה שנתניהו הלך בזמנו לנאום בקונגרס האמריקני, בניגוד לעמדתו של הנשיא לשעבר ברק אובמה, וכמו כן זו הסיבה שנתניהו לחץ על הנשיא לשעבר טראמפ לפרוש מההסכם.

תומכי ההסכם סבורים כי מהלך הפרישה שהובל ע"י ישראל וממשלת נתניהו רק הרע את המצב, וקידם את האיראנים לעבר פצצה. לצידם, גם תומכי ביטול ההסכם מודים היום שהמערב בזבז לחלוטין את מנופי הלחץ שנוצרו לו בעקבות הפרישה, עם דגש על משטר סנקציות כבד.

במקביל, המצב הגיאופוליטי השתנה דרמטית מאז פרוץ המלחמה באוקראינה. אם עד לפלישה הרוסית היה קונצנזוס בין המעצמות, כולל רוסיה, כי יש למנוע מאיראן נשק גרעיני, בחודשים האחרונים התמונה השתנתה. לנוכח שורת הכישלונות של הצבא הרוסי באוקראינה הידק הקרמלין את שיתוף הפעולה שלו עם המשטר בטהרן, ולמעשה הפך לכמעט תלוי בו בכל הקשור לסיפוק כלי נשק מתקדמים, עם דגש על מל"טים. רוסיה, אחת המעצמות שחתומות על ההסכם, מחזיקה גם במושב קבוע במועצת הביטחון של האו"ם, כך שהיא נהנית גם מזכות וטו בהצבעות. הסיכוי שניתן יהיה לקדם מהלכים אפקטיביים בשתי הזירות הללו קטן עד כמעט לא קיים.

לתוך הכאוס הזה, שמתקרב בצעדי ענק אל נקודת האל־חזור, ניצב קבינט מדיני־ביטחוני חדש עם מעט מאוד ניסיון, במיוחד לאור הקבינטים הקודמים של נתניהו. לשלושה מבכירי הקבינט החדש יש ותק מצטבר של עשרה חודשים בלבד, וכולם שייכים לשר האוצר המיועד סמוטריץ'. לבן גביר ולגולדקנופף אין שום ניסיון בקבינט המדיני־ביטחוני (לבן גביר יש ניסיון בוועדת החוץ והביטחון). בנוסף לכך, על פי ההסכמים הקואליציוניים לציונות הדתית עשוי להיות מושב נוסף בקבינט, שאם יצא לפועל יגיע לשרה המיועדת אורית סטרוק. גם לסטרוק אין ניסיון בקבינט, אך לצד זאת היא כיהנה במשך שנים כחברת ועדת החוץ והביטחון.

שלושת האנשים המנוסים ביותר בקבינט הבא יהיו ראש הממשלה נתניהו, שר הביטחון יואב גלנט ושר הפנים והבריאות אריה דרעי. אליהם צפויים להצטרף עוד שני שרים לפחות, כאשר על פי החוק, גם שרי החוץ והמשפטים נדרשים להיות חברים בקבינט.

עובדה זו הופכת את ההחלטה מי יקבל את התיקים האלה למורכבת הרבה יותר. לצורך העניין, לו חבר הכנסת אוחנה יקבל את אחד משני התפקידים הללו, מדובר יהיה באדם שכבר כיהן בקבינט המדיני־ביטחוני במשך כשנתיים, אם כי לא מדובר על ניסיון נרחב כל כך. דמות נוספת בעלת ניסיון רב בקבינט היא ישראל כ"ץ, שנדחק בפריימריז, אך עדיין עשוי למצוא עצמו חוזר לתיק החוץ. לצידו, גם לחבר הכנסת אבי דיכטר, ראש השב"כ לשעבר, יש ניסיון ביטחוני ארוך שנים וגם חברות בקבינט בימי ממשלת אולמרט.

לעומת זאת, אם חבר הכנסת אמסלם יקבל לידיו את תיק המשפטים, כפי שהוא דורש, יהיה מדובר בדמות נוספת חסרת כל ניסיון בקבינט המדיני־ביטחוני.

יש לציין שהממשלה היוצאת לא התהדרה בניסיון רב יותר בקבינט מהממשלה שתושבע בימים הקרובים. ראש הממשלה היוצא כיהן בקבינט המדיני פחות משנתיים בלבד לפני שהפך לראש ממשלה ברוטציה. לצידו, ראשי העבודה ומרצ גם הם הגיעו נטולי כל ניסיון בקבינט או בתפקידים דיפלומטיים או ביטחוניים. גם שרת החינוך היוצאת, יפעת שאשא־ביטון, לא הגיעה עם ניסיון כלשהו לקבינט.

לצד הסתייגות זו יש להוסיף הסתייגות נוספת: הקבינטים הקודמים של נתניהו אולי הורכבו מאנשים בעלי ניסיון רב יותר בקבינט, אך הם לא הצליחו להוציא אל הפועל תוכנית לעצירת פרויקט הגרעין האיראני. ברוב המקרים נתניהו לא התייעץ יותר מדי עם שאר חברי הקבינט אלא רק עם שר הביטחון והרמטכ"ל. בסוף, חובת ההוכחה בתחום תהיה מונחת לפתחו של הקבינט החדש, ולפתחה של מערכת הביטחון כולה שתצטרך להתכונן לקראת אפשרות של תקיפה ישראלית באיראן.

האתגר המשילותי בנגב ובגליל

אומנם מדובר באתגר של הממשלה כולה, אך מי שיעמוד בראש המאבק הוא השר המיועד איתמר בן גביר. למעשה, חלק בלתי מבוטל מהיוקרה הפוליטית שלו השקיע בן גביר בקבלת המשרד לביטחון הפנים.

לאחר שנים של הזנחה בתחום, גם הנגב וגם הגליל הפכו למעין מערב פרוע. פרוטקשן, טרור חקלאי, מרכזים לגידול סמים, וכמובן כמויות עתק של כלי נשק בלתי חוקיים וירי מתמיד הפכו למראות הקבועים באזורי הפריפריה של ישראל. אך לא מדובר רק בנגב ובגליל, אלא גם בשורה ארוכה של ערים מעורבות, שתושביהן סובלים כבר שנים משלל תופעות אלה.

החברה שנפגעת יותר מכול מבעיית המשילות היא החברה הערבית עצמה, שם מקרי הרצח הולכים ומתרבים. הממשלה היוצאת יצאה בהכרזה בראשית דרכה כי תציב את סוגיית מיגור הפשיעה בחברה הערבית בראש סדר עדיפויותיה. לשם כך אף הוקמה הוועדה לביטחון הפנים. גם תוכניות מסודרות יצאו לדרך, ובמחצית השנה הראשונה של שנת 2022 חלה ירידה במספר הנרצחים בחברה הערבית.

אלא שמאז חל זינוק במקרי האלימות במגזר הערבי, כאשר לפי הנתונים הרשמיים האחרונים שפורסמו עד כה, בסוף חודש נובמבר, 105 נרצחים נרשמו עד אז. מתוכם ארבעה ילדים ו־13 נשים. אלא שהנתון המדאיג הזה רק האמיר בחודש האחרון, כאשר ביום שלישי השבוע נרצחו בנצרת שני תושבי העיר, פיראס הייב ובנו בן השנתיים וחצי פארס, במסגרת מלחמת חמולות במגזר.

בן גביר, כאמור, רץ בבחירות האחרונות על הטיקט של השבת המשילות לכל חלקי הארץ. לשם כך הוא גם דרש את התיק לביטחון הפנים וקיבל אותו, וזאת למרות שכל יועציו המליצו לו שלא לעשות זאת. את הסיבה לכך הוא גילה בתוך זמן קצר, כשהבין שבפועל לשר לביטחון הפנים ישנן סמכויות מצומצמות למדי. המפכ"ל לשעבר, רוני אלשיך, אף הגדיר את תפקיד השר לביטחון הפנים כ"תפקיד קצת מתסכל, כי אין לו באמת סמכויות, ובטח לא על המשטרה".

את זה ביקש בן גביר לשנות, בעזרת שינוי פקודת המשטרה כך שלמעשה היא תוכפף אליו לחלוטין, ולא תהיה גוף עצמאי שאמור להיות א־פוליטי. חבר הכנסת צביקה פוגל תיאר את התוכניות שהיו למפלגה לתיקון פקודת המשטרה. "הוא יכול לקבוע מדיניות שיש הפגנות בבלפור שאפשר לפזר אותן ויש הפגנות במקום אחר שאי אפשר לפזר אותן. נבחרנו כדי למשול ואנחנו נלך ונעשה את זה בדרך הטובה ביותר שאנחנו יודעים לעשות זאת", אמר פוגל ביום חמישי שעבר לעקיבא נוביק ורועי שרון בכאן ב'.

שינוי הפקודה שתוכנן עורר התנגדות נרחבת למהלך מצד מפכ"לים לשעבר, שרי ביטחון פנים לשעבר, וגם המפכ"ל והשר לביטחון הפנים הנוכחי, עומר בר־לב. גם המערכת המשפטית התנגדה למהלך שיוביל להכפפת המשטרה ישירות לשר. בעקבות ההתנגדות העזה, והדרישה של הליכוד, חלקים מרכזיים בו שונו. בימים האחרונים העמדה הרשמית של בן גביר היא שכל רצונו הוא לעגן בחוק את הסמכויות וההשפעה שיש לשר כיום בפועל. גם מדבריו של פוגל בשבוע שעבר מתנערים במפלגה ומגדירים אותם כ"לא רלוונטי", ומנסים להסבירם כדוגמה לרעיון כללי, שנועד לקבוע סדרי עדיפויות למשטרה.

גורמים במשא ומתן אומרים ל'בשבע' כי בפועל השינויים הצפויים בחוק יהיו שוליים למדי, למרות הניסיונות של אנשי עוצמה יהודית להגדילם. כאמור, בן גביר סבור שבלי תוספת קריטית של סמכויות לשר לביטחון הפנים, אין לאף אחד סיכוי לפתור את בעיות המשילות של ישראל. אלא שבמקביל לכך גורמים בקואליציה הבאה אומרים ל'בשבע' שלא בטוח שהדרך הנכונה לעשות זאת היא לגרום לחלקים נרחבים בציבור לאבד את אמונם במשטרה.

סעיף הנכד בחוק השבות

מן הרגע הראשון של המשא ומתן זוהי נקודת המחלוקת הגדולה ביותר בין הליכוד לשותפות. יתרה מזאת, גורמים במערכת הפוליטית העריכו השבוע בשיחות סגורות כי הנושא הזה ילווה את הממשלה בכל חודשיה הקרובים, עד שיימצא פתרון לבעיה שהופכת לחמורה יותר ויותר.

תזכורת קצרה: סעיף הנכד שחוקק בשנת 1970 הפך בשנים האחרונות לכרטיס האזרחות המרכזי ללא יהודים במדינת ישראל. רוב המשתמשים בסעיף הם יוצאי ברית המועצות, כאשר בשנה החולפת 72 אחוזים מכלל העולים ממדינות ברית המועצות לשעבר היו לא יהודים. המלחמה באוקראינה, שיצרה עוד מיליוני פליטים בעולם, הביאה לישראל לפי נתוני משרד הפנים יותר מ־45 אלף פליטים, רובם המוחלט אינם יהודים.

הפלונטר בסוגיה מגיע מיהדות התפוצות, עם דגש על יהדות ארצות הברית. כאמור, אין כמעט עולים מארה"ב שמשתמשים בסעיף זה, כאשר לפי נתוני משרד הפנים, 99 אחוזים מהעולים מארצות הברית מוגדרים כיהודים. אלא שהלחץ שהפעילה הקהילה היהודית בארצות הברית עשה את שלו, והוביל להתנגדות נחרצת של נתניהו וגם של יולי אדלשטיין.

השותפות עצמן דרשו את הכנסת ביטול סעיף הנכד לתוך ההסכמים הקואליציוניים. גם סמוטריץ' וגם יהדות התורה ששלחה גיבוי מוחלט בנושא דורשות גם כעת כי הנושא לא יתמסמס וכבר בתוך ההסכמים הקואליציוניים יימצא מודל שיפתור את הבעיה שנוצרה בחוק. נתניהו מנגד סירב לכך, ובמקום זאת ניסה למצוא נוסחה שתהיה מוסכמת על כל הצדדים. לפי גורמים מרכזיים במשא ומתן, הנוסחה שנמצאה היא הבטחה לכך שהעניין יעלה לפתרון לאחר הרכבת הממשלה. השותפות, שאינן מגלות אמון רב בראש הממשלה הבאה, סבורות שאם הנושא לא יהיה כתוב בהסכמים הוא יתמוסס.

כחלק מהניסיון לפתור את הסוגיה למרות המקלות שנתניהו שם בגלגלים, דרשה מפלגת הציונות הדתית את תיק העלייה והקליטה, שמי שיכהן בו הוא חבר הכנסת אופיר סופר.

חוק הגיוס

גם הפלונטר של חוק הגיוס צפוי לאתגר את הממשלה הבאה, וזאת לאחר שבג"ץ פסל פעם אחר פעם את כל הנוסחאות שעברו בממשלה. לוח הזמנים לפתירת הבעיה צפוף למדי, כאשר בעוד חודש וחצי תפקע ההארכה לחוק הגיוס שבוטל על ידי בג"ץ, ואם עד אז לא יעבור חוק חדש, באופן תיאורטי כל חרדי שלא שירת בצבא ייתפס בעיני החוק כעריק.

לכל חברי הקואליציה הבאה ברור דבר אחד: בלי העברת חוק הגיוס הממשלה לא תשרוד יותר מדי, ולכן כל השותפות נחושות למצוא פתרון. אלא שגם כאן, ולפי דרישת הליכוד, הנושא ייפתר במלואו רק לאחר הרכבת הממשלה. החרדים אינם מרוצים מהפתרון הזה, במיוחד כשלא נקבע המודל שבו יפתרו את הבעיה.

גורמים ביהדות התורה אומרים ל'בשבע' כי "המטרה היא לוודא שאף חרדי שלומד בישיבה לא יוכרז כעריק. לא יכול להיות שבמדינת ישראל אנשים ישבו בכלא על לימוד תורה. את זה צריך לפתור, והדרך פחות חשובה לנו".

אלא שהמשפט האחרון אינו מדויק. על השולחן נמצאות שתי תוכניות: הראשונה היא להעביר את פסקת ההתגברות, כך שניתן יהיה להפוך פסק דין של בית המשפט אם הוא יבטל שוב את החוק. השנייה היא לחוקק את חוק הגיוס ולצידו לחוקק את חוק יסוד: לימוד התורה. בליכוד נוטים לאפשרות השנייה, בעוד ביהדות התורה לא מאמינים שחוק יסוד שכזה, שהוא שנוי במחלוקת עזה בחברה הישראלית, יוכל לעבור.

מערכת המשפט

הסיבה שבליכוד מעדיפים את אפשרות חוק יסוד: לימוד התורה ולא את פסקת ההתגברות היא התנגדות נוספת של נתניהו לחוקק את פסקת ההתגברות. כזכור, במהלך מערכת הבחירות כל המפלגות ניהלו קמפיין שעסק בצורך לעשות שורה של שינויים במערכת המשפט. הציונות הדתית אף הוציאה מצע שמפרט תוכנית מסודרת למדי בתחום.

אלא שנתניהו מסרב לקבל חלק ניכר מהסעיפים. בשבוע שעבר ניתחנו בעיתון זה את הסיבות לכך, שהובילו את חבר הכנסת יריב לוין, מי שהיה המועמד המוסכם לקבלת תפקיד שר המשפטים, לוותר עליו. בסביבתו של לוין מכחישים כמובן באופן רשמי את הטענה כי הוא ויתר על משרד המשפטים, אך התחושות במסדרונות בית הנבחרים שלוין יישאר כיו"ר הקבוע בכנסת רק הולכות ומתחזקות.

הסעיף הבולט שאליו נתניהו מתנגד הוא פסקת ההתגברות. שלל טענות הושמעו בנושא, כולל אמירה שנתניהו לא מוכן שההתגברות תתבצע ב־61 חברי כנסת בלבד. לכן, לפי גורמים במשא ומתן, בהסכמים הסופיים צפויה להיות אמירה כללית בלבד שתחוקק פסקת התגברות בשלב מסוים בקדנציה הבאה, כאשר גם מספר הח"כים שיצטרכו לתמוך בה לא יעמוד על 61.

נתניהו רוצה לכרוך את פסקת ההתגברות בחוק יסוד: החקיקה, שכביכול אמור להסדיר את נושא החקיקה וסמכויות פסילת החוקים. אלא שבקרב השותפות המהלך נתפס כניסיון למסמס שוב את השינויים במערכת המשפט, בדיוק כמו שנתניהו נהג במשך שנים ארוכות. גם בתוך הליכוד יש קולות ממורמרים על המהלך.

***