מבחינתם ביטול סעיף הנכד יהיה זניח ולא מורגש. עולים מארצות הברית
מבחינתם ביטול סעיף הנכד יהיה זניח ולא מורגש. עולים מארצות הבריתצילום: יוסי זמיר, פלאש 90

לפני שנתיים ורבע, ימי ממשלת החליפים של נתניהו וגנץ, הניח בצלאל סמוטריץ' על שולחן הכנסת הצעה למחיקת שלוש מילים מסעיף 4 א' לחוק השבות: "ולנכד" ו"ושל נכד". ההצעה הייתה אמנם דלה בכמות אך עשירה באיכות, ולא צריך להיות מוכשר כמו סמוטריץ' כדי להבין את משמעותה הפוטנציאלית הדרמטית: ישראל לא תאפשר עוד את עלייתם ארצה של תושבי חו"ל שהם דור שלישי ליהודים ושל בני זוגם. בדברי ההסבר להצעה נכתב כי היא נועדה "למנוע את אחד האבסורדים הגדולים בספר החוקים הישראלי" שכיום "נותן הכשר גורף לכניסת לא יהודים בשערי המדינה". ואולם נראה היה שמטרתו הייתה צנועה בהרבה: להטריל את יריביו הפוליטיים. סמוטריץ' היה אז ח"כ באופוזיציה, חבר סיעת ימינה ז"ל, והרי אין כמו ניסיונות מימין ומשמאל להביך ממשלת אחדות בהצעות חוק מז'אנר הפנטזיה - מסיפוח יהודה ושומרון, דרך איסור טיפולי המרה ועד לשינוי חוק השבות. זה בחינם. ואכן, הממשלה הובכה קלות, ובמקום להעיף לכל הרוחות את היוזמה הפרטית מהאופוזיציה, ביקשה ליצור מצג שווא כאילו היא מקדמת אותה. אנשי הקואליציה ביקשו מסמוטריץ' למשוך את הצעתו על מנת לאפשר דיון בוועדת השרים לחקיקה בנושא החשוב, ולבחון את קידומו כהצעה ממשלתית המחייבת את כל חבריה להצביע בעדה. למרבה התדהמה, היא לא עשתה זאת. ובכן, ההטרלה עבדה - לפחות באופן חלקי.

זו לא הטרלה

שנה וארבעה חודשים לאחר מכן, הפעם בימי ממשלת החליפים של בנט ולפיד, החל השר לשירותי דת דאז, מתן כהנא, לקדם רפורמה בגיור הממלכתי. ההצעה: אם שער הכניסה לישראל פרוץ כל כך עד שבמדינת היהודים חיים כיום כחצי מיליון "חסרי דת", עולים לא יהודים וצאצאיהם - הבה נייהד אותם לפי הדעות המתירניות ביותר בהלכה, כדי שלפחות בדיעבד הם יוכלו להיקלט ולהשתלב בקלות בחברה הישראלית היהודית.

סמוטריץ' - גם הפעם איש האופוזיציה - יצא למלחמת חורמה נגד המהלך, ובין היתר פעל לטרפד כל תמיכה רבנית ביוזמת כהנא. לטענתו, בחלם אולי נהוג לבנות בית חולים מתחת לגשר הרעוע – אך לא במדינת ישראל. וכמו (להבדיל) בהתמודדות עם תופעת המסתננים מאפריקה, אז הבינה הממשלה כי היא צריכה תחילה לסגור את הפרצות הרבות בגדר הגבול עם מצרים ורק לאחר מכן להחליט מה עושים עם השב"חים שכבר נכנסו - כך גם בנושא השבות מצופה ממנה תחילה לתקן את החוק המחורר לפני שהיא שוקלת הקלות בגיור לעולים שכבר נקלטו. "ומה עשיתם אתם כשהימין היה בשלטון?" הקשיתי אז על סמוטריץ', "למה לא ביטלתם את סעיף הנכד?". עיתונאים אוהבים לשאול, אבל התשובה הייתה ברורה: מהיום שסמוטריץ' נבחר לכנסת ולממשלה, לא הייתה קונסטלציה פוליטית שאפשרה טיפול בנושא הרגיש. עד 2019 ליברמן היה בקואליציה, וכמי שרואה עצמו נציג העולים דוברי הרוסית הוא בוודאי לא היה נותן לכך יד, ולאחר שפרש ממנה כיהנו כאן רק ממשלות מעבר שלהן אין מנדט ציבורי ומשפטי למהלך דרמטי שכזה בסוגיה המעוגנת בחוק יסוד. "כשנחזור להנהגה נדאג לזה", הבטיח לי סמוטריץ' - ואני לא האמנתי. וכהנא? "צריך באמת לתקן את חוק השבות", הודה אז השר לשירותי דת. "לצערי אין לזה רוב בקואליציה הנוכחית".

פחות משנה חלפה, והחשדות כלפי סמוטריץ' בעבירה של ניסיון הטרלה הופרכו. עם ניצחון הימין בבחירות האחרונות, סימן שר האוצר המיועד את ביטול סעיף הנכד כאחד היעדים המרכזיים של הממשלה הבאה, והוכיח כי הוא מכוון גבוה יותר מאשר תרגיל להבכת יריבים פוליטיים. סמוטריץ' הציב את תיקון חוק השבות כתנאי להצטרפות מפלגתו לקואליציה, וגילה אחריות כאשר עשה זאת בשקט־בשקט, בחדרי חדרים. בעבר לא ידע להתבטא באיפוק, ולעזאזל כל הרגישויות. הפעם, כשאת יהדות התפוצות הוא מכיר קצת יותר מקרוב, מעדיף סמוטריץ' להוביל את המהלכים מולה בחוכמה, אולי אפילו בהידברות, ולא להיכנס כפיל לחנות חרסינה.

כך או אחרת, יו"ר הציונות הדתית הצליח לגרור אחריו בעל כורחם את כל שותפיו של נתניהו, מדרעי ועד אבי מעוז, שהצטרפו לדרישתו. עד היום נזהרו חברי הכנסת החרדים לא להעיר ולא לעורר את הנושא, וחשבו שיצליחו להתאפק עם שאיפתם הטבעית לצמצם את עליית הגויים לישראל לפחות עד לימות המשיח. כעת הבינו כי הם אינם יכולים להצטייר עוד בעיני ציבור בוחריהם כפשרנים ביחס לחובשי הכיפה הסרוגה – ודרשו לפתע אף הם את ביטול הסעיף השנוי במחלוקת. מהר מאוד הפנימו בליכוד שאת כדור השלג המתגלגל הזה יהיה קשה לעצור. בעבר היה נתניהו מפרק בקלות מוקשים מעין אלה, הפעם יודעים בצוות המשא ומתן שלו כי אין מנוס מחתירה לפשרה. במפלגת השלטון המיועדת הציעו בימים האחרונים הקמת ועדה שתבחן שינויים בחוק השבות, ושוב השותפות כולן פזלו ימינה, אל סמוטריץ', האורים והתומים. הוא הבין מהר מאוד שמדובר בשיטה בטוחה למסמוס העניין – ואמר לא. שביבי ימשיך להזיע.

תחזית דמוגרפית מבהילה

בינתיים המספרים שמאחורי סעיף הנכד ממשיכים להיחשף: דו"ח שפרסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת בחודש שעבר מגלה כי 72 אחוזים מזכאי חוק השבות שהגיעו לישראל ממדינות ברית המועצות לשעבר בשנת 2020 - שלושה מכל ארבעה - עלו ארצה כצאצאי יהודים והם אינם יהודים בעצמם, אף לא לפי ההגדרה הלא־הלכתית של החוק עצמו. סקירת העלייה מאותן מדינות מאז נפילת מסך הברזל העלתה עוד כי ב־30 השנים שחלפו צנח בהתמדה שיעור היהודים מקרב העולים מ־93 אחוזים בשנת 1990 ל־28 אחוזים בלבד ב־2020. לעומת זאת, מחקר אחר גילה כי שיעור הנזקקים לסעיף הנכד לצורך עלייה מארצות הברית עומד על פחות משליש האחוז, ובמספרים מוחלטים – 67 איש מתוך 21 אלף בעשר שנים. גם שיעור הלא־יהודים מכלל העולים (בעיקר בני זוג של זכאים) נמוך יחסית – חמישה אחוזים בלבד. הממצאים הללו עשויים להטיל ספק בהערכה הרווחת כי יהדות העולם כולה צפויה להתקומם נגד שינוי חקיקה בנושא זה, שכן בצפון אמריקה, שם יושבים הארגונים החזקים שלה שבכוחם להשפיע על מדיניות הממשלה בישראל, ביטול סעיף הנכד כמעט שלא יורגש.

נתונים נוספים שנחשפו השבוע מספקים הצצה קדימה, אל העלייה הפוטנציאלית העתידית לישראל, וטומנים בחובם אזהרה מפני הבאות. מעיבוד מחקרים של פרופ' סרג'יו דלה־פרגולה, מהמומחים החשובים והמפורסמים בעולם לדמוגרפיה של העם היהודי, עולה כי מספר זכאי העלייה הלא־יהודים ברחבי העולם עומד כיום על כמעט 10 מיליון בני אדם, ובשנים האחרונות עקף את מספר הזכאים היהודים המסתכם בקצת יותר מ־8 מיליון. בפילוח לפי מדינות נמצא כי בצרפת עמד שיעור הלא־יהודים מתוך כלל הזכאים על 40 אחוזים ובארצות הברית על 55 אחוזים. לעומתן, במדינות ברית המועצות לשעבר, שמרבית היהודים בהן כבר עלו ארצה מאז שנות ה־90, שיעור הלא־יהודים מקרב זכאי העלייה הוא 76 אחוזים, ורק פחות מרבע מהם יהודים. זאת ועוד: במבט לאחור ניתן לזהות מגמה ברורה של פיחות בשיעור היהודים ועלייה דרמטית במספר הזכאים הלא־יהודים. ב־2013 עמד מספר העולים הפוטנציאלים הכולל על 15.3 מיליון, כשיותר ממחציתם היו יהודים. מאז התווספו אליהם עוד 2.7 מיליון איש, אך רובם המוחלט – 2.3 מיליון – אינם יהודים, ורק 400 אלף, שהם 15 אחוזים בלבד, יהודים.

בין מומחי ההגירה והגורמים המעורבים בדיונים על ביטול סעיף הנכד, יש רבים הסבורים כי כפי שרק לממשלות ימין יש לגיטימציה ציבורית־מוסרית לפנות יישובים ביהודה ושומרון – כך רק ממשלת מרכז־שמאל צריכה להיות זו המבצעת שינויים בחוק השבות. לשיטתם, הנושא רגיש לארגונים הליברלים של יהדות העולם, ורק פוליטיקאים המקובלים עליהם יבטיחו כי הדבר יעשה בזהירות ובהידברות, באופן שיתקבל על ידם, ומבלי לגרום חלילה לנתק בינם לבין מדינת ישראל. ואם כך, הרי שלא ממשלת הימין־על־מלא המתגבשת כעת יוצרת הזדמנות חד־פעמית לתיקון המצב הקיים, כפי הנהוג לחשוב במקומותינו, אלא דווקא תקופת כהונתה הקצרה של ממשלת האחדות היוצאת הייתה שעת כושר שאולי לא תחזור. כיוזם רפורמת הגיור, המושכת לכיוון הליברלי, היה מצופה מהשר לשעבר מתן כהנא להוביל גם את השינוי הנחוץ בחוק השבות, הפונה לצד השמרני, ולגבש עסקת חבילה היסטורית מאוזנת. אלא שבמקום לכרוך אותם יחד, שני מהלכים היסטוריים המשלימים זה את זה, כהנא ברח ממנהיגות ופטר עצמו ב"לצערי אין לזה רוב". השבוע, כשהידיים שלו כבר לא על ההגה, צעק מהיציע: "אני תומך בשינוי סעיף הנכד". על כך בדיוק אמר פעם הרבי מלובביץ': "אל תהיה אוהד, תהיה שחקן!".

קובי נחשוני הוא עיתונאי חטיבת החדשות של ynet וידיעות אחרונות

לתגובות: [email protected]

***