המדינה תפצה את פעילי הימין ברוך מרזל, טירן פולק, נועם פדרמן, יהודה עציון וברוך בן יוסף, כך קבעה שופטת בית משפט השלום בירושלים ד"ר מיכל אגמון-גונן. הפיצוי, בגובה 90% מהקבוע בחוק, ישולם לאחר שהחמישה תבעו פיצוי בעקבות מעצר שווא וזיכוי מכתב אישום שהוגש נגדם. המדינה צפויה לערער על ההחלטה.
חמשת פעילי הימין עתרו לבית משפט ותבעו פיצויים בשל עוגמת נפש שנגרמה להם עקב מעצר שווא והגשת כתב אישום ממנו זוכו. המדובר בתקרית שאירעה במארס 2000 בעת ביקור האפיפיור בישראל.
החמישה מחו על פגישת הרבנים הראשיים עם האפיפיור בהיכל שלמה בירושלים. המשטרה עצרה אותם על התקהלות בלתי חוקית. בית המשפט הורה אז למשטרה לשחררם. בן יוסף ועציון שוחררו, אך שלושת האחרים נותרו במעצר והמשטרה ביקשה לערער. בית המשפט דן שוב בבקשה והורה לשחררם לאלתר.
באוגוסט 2000 הוגש כתב אישום בשל התקהלות אסורה. באוקטובר 2001 הם זוכו. החמישה עתרו לפיצוי בשל מעצר בלתי חוקי ופגיעה בחופש המחאה. הם תבעו 40 אלף ש"ח לכל אחד בשל מעצר בלתי חוקי והוצאות משפט. התביעה ביקשה לדחות את הבקשה.
השופטת אגמון-גונן קבעה שכדי לעצור אדם צריך להתקיים לא רק הליך של זיכוי אלא גם הליך של הוכחה כי אין יסוד להאשמה. הליך הזיהוי נקבע - קבעה השופטת - לגבי ההליך הנוסף - קבעה השופטת שהמדינה נהגה בחוסר סבירות בהגשת כתב האישום ומכאן שהתקיימו התנאים לפיצויים.
השופטת קבעה כי לשוטרים לא היה יסוד סביר להניח שמדובר בהתקהלות אסור או בחשד לשלום הציבור. הנאשמים עמדו במקום שמותר לעמוד בו וזו אינה עבירה ואי הענותם לדרישות השוטרים לעזוב, אינה עבירה.
הנאשמים, טענה המשטרה, התנגדו למעצר ולפיזורם מהמקום. השופטת קבעה שאם לא נעברה עבירה אין להאשימם בכך שעמדו על דעתם להישאר במקום. השופטת לא חסכה ביקורת מהמשטרה וכתבה בהחלטתה: "היתה חוסר תקינות במעצר הבלתי חוקי ואי שיחרורם למרות פסיקה קודמת. המשטרה ניסתה לעקוף החלטה והמתינה עם העצורים עד ששופט שהורה לשחררם עזב את המקום ואז פנו לשופט אחר...".
ועוד, "השוטרים העידו בסתירות רבות וחוסר המהיימנות שלהם בלטה. המעצר היה בלתי חוקי, לא היתה סכנה לציבור או לביטחון המדינה. כמו כן המשטרה, לאחר שקיבלה הנחיה לשחרר לאלתר, קבעה תנאים לשיחרור בניגוד להחלטת שופט. הדבר אינו חוקי".
חמשת פעילי הימין עתרו לבית משפט ותבעו פיצויים בשל עוגמת נפש שנגרמה להם עקב מעצר שווא והגשת כתב אישום ממנו זוכו. המדובר בתקרית שאירעה במארס 2000 בעת ביקור האפיפיור בישראל.
החמישה מחו על פגישת הרבנים הראשיים עם האפיפיור בהיכל שלמה בירושלים. המשטרה עצרה אותם על התקהלות בלתי חוקית. בית המשפט הורה אז למשטרה לשחררם. בן יוסף ועציון שוחררו, אך שלושת האחרים נותרו במעצר והמשטרה ביקשה לערער. בית המשפט דן שוב בבקשה והורה לשחררם לאלתר.
באוגוסט 2000 הוגש כתב אישום בשל התקהלות אסורה. באוקטובר 2001 הם זוכו. החמישה עתרו לפיצוי בשל מעצר בלתי חוקי ופגיעה בחופש המחאה. הם תבעו 40 אלף ש"ח לכל אחד בשל מעצר בלתי חוקי והוצאות משפט. התביעה ביקשה לדחות את הבקשה.
השופטת אגמון-גונן קבעה שכדי לעצור אדם צריך להתקיים לא רק הליך של זיכוי אלא גם הליך של הוכחה כי אין יסוד להאשמה. הליך הזיהוי נקבע - קבעה השופטת - לגבי ההליך הנוסף - קבעה השופטת שהמדינה נהגה בחוסר סבירות בהגשת כתב האישום ומכאן שהתקיימו התנאים לפיצויים.
השופטת קבעה כי לשוטרים לא היה יסוד סביר להניח שמדובר בהתקהלות אסור או בחשד לשלום הציבור. הנאשמים עמדו במקום שמותר לעמוד בו וזו אינה עבירה ואי הענותם לדרישות השוטרים לעזוב, אינה עבירה.
הנאשמים, טענה המשטרה, התנגדו למעצר ולפיזורם מהמקום. השופטת קבעה שאם לא נעברה עבירה אין להאשימם בכך שעמדו על דעתם להישאר במקום. השופטת לא חסכה ביקורת מהמשטרה וכתבה בהחלטתה: "היתה חוסר תקינות במעצר הבלתי חוקי ואי שיחרורם למרות פסיקה קודמת. המשטרה ניסתה לעקוף החלטה והמתינה עם העצורים עד ששופט שהורה לשחררם עזב את המקום ואז פנו לשופט אחר...".
ועוד, "השוטרים העידו בסתירות רבות וחוסר המהיימנות שלהם בלטה. המעצר היה בלתי חוקי, לא היתה סכנה לציבור או לביטחון המדינה. כמו כן המשטרה, לאחר שקיבלה הנחיה לשחרר לאלתר, קבעה תנאים לשיחרור בניגוד להחלטת שופט. הדבר אינו חוקי".