בשנים האחרונות עלה לדיון על גבי במות הלכתיות שונות עניין הבשר המתורבת (ה'מלאכותי').
מאות מכוני מחקר ומפעלים בעולם, כמה מהבולטים שבהם בארץ, מחפשים את הדרך לייצר בשר מלאכותי, סינטטי, שיהיה מזין וטעים לא פחות, ואולי יותר, מבשר הבקר והעוף שאנו אוכלים היום בכמויות ענק אך צורך הרבה פחות אנרגיה ומזהם הרבה פחות את הסביבה עד שהוא מגיע לצלחת, בלי לדבר על שוחרי צער בעלי חיים שמתנגדים נחרצות לגידול המסחרי ולשחיטה של הבקר והצאן.
בתנאי מעבדה כבר נאכלו לא מעט שניצלים סינטטיים, אבל כולם מחפשים את פריצת הדרך הטכנולוגית שתגרום לכך שהבשר הסינטטי, שבדרך כלל מיוצר מריבוי מלאכותי של תאים בודדים של בשר 'אמיתי', יהיה זמין וזול ונגיש, וזה יקרה ללא ספק בשנים הקרובות.
אנשי ההלכה עוסקים בינתיים בבירור השאלה האם בשר כזה יהיה בשרי או סתמי ('פרווה') – ואולי זה תלוי בשיטת הייצור שלו (נכתבו על כך מאמרים בגיליונות הקודמים של 'המעין' ובכתבי עת תורניים אחרים), אם תאי האב חייבים להיות מבהמה כשרה ושחוטה כדין (הם מאבדים לגמרי את צורתם ואת טעמם במהלך הייצור ואולי כבר אינם נחשבים 'בשר'), ועוד.
ברבעון 'המעין' שיוצא לאור ע"י מכון שלמה אומן שליד ישיבת שעלבים, בגיליון חודש טבת שיצא מהדפוס ונשלח למנויים בימים אלו (גיל' 244 עמ' 95 ואילך), מברר הרב שלמה הכט, רב קהילה בפתח תקווה, שאלה נלווית לשאלת הבשר המתורבת, שנדמה שעד עתה לא שמו אליה לב: בהנחה שאכן בעוד מספר שנים רוב הבשר לאכילה יְוצר באופן סינטטי ולא יילקח מגופם של פרים ועגלים, יִווצר ללא ספק מחסור חמור גם בעורות של בעלי החיים האלו, ומהיכן יהיה מספיק עורות בעולם לייצור קלף עבור ספרי תורה וגם עבור תפילין ומזוזות, וכן עור לייצור התפילין ורצועותיהם?
ברור שלא מדובר על מחסור שייגרם כבר בשנים הקרובות, אבל כידוע הזמן רץ, ועוד מעט העתיד כבר כאן, ופתאום נעמוד מול שוקת שבורה – מחסור עולמי אדיר בעור לייצור קלף ושאר תשמישי קדושה! רק כדי לתת תמונה ריאלית – מכל עגל שנשחט אפשר לייצר יריעת קלף אחת, וכל ספר תורה זקוק לשישים וכמה יריעות כאלו. תהיה גם תחרות גדולה על העורות המעטים שאפשר יהיה להשיג בעולם מול יצרני הנעליים ובגדי העור שישווקו למי שיתעקש לא להשתמש בתחליפים הסינטטיים, ומחיר העור הטבעי ינסוק ללא ספק עד השמים, כאשר גם היום ספר תורה אינו זול, וגם ההוצאה לתפילין מהודרות אינה קטנה, כאשר חלק לא קטן מהמחיר הסופי הוא מחיר הקלף.
הרב הכט מציע כמה הצעות כדי לקדם את פני הבעיה הזו: ראשית – לצאת למבצע עולמי לשימור ושחזור וחידוש ספרי תורה ישנים (במקום להניחם בגניזה ולקבור אותם), שיטה שגם היא לא נקייה מבעיות הלכתיות ומעשיות.
במקביל יתכן שכמו שעשה יוסף לפני שהגיעו שנות הרעב – יצטרכו גופים ממשלתיים או עסקיים לדאוג כבר היום להשיג ולשמר כמות ענקית של עורות וקלפים לצורך שימוש בהם בדורות הבאים, שנות ה'רעב' לעורות. דרך אחרת, 'הפוך על הפוך', היא לבדוק אפשרות מעשית והלכתית לייצר עור במעבדה בשיטות דומות לייצור הבשר, כך שכל מי שמחמיר שבשר מתורבת נחשב בכל זאת 'בשר' - יוכל להקל שעור מתורבת שנראה כעור ומקורו בתאי עור ייחשב 'עור' ויהיה כשר לסת"ם.
כל זה נראה עדיין מציאות רחוקה מן הדעת, אבל בדור שלנו כבר כמה 'מציאויות' כאלו נחתו עלינו לפתע ושינו את אורח החיים שלנו ושל העולם כולו. כל הסימנים מראים שבנושא הזה הסיפור הולך להיות דומה.