קלמן ליבסקינד, אכזבת

יצא לי מספר פעמים לקרא מאמרים של קלמן ליבסקינד. ההתרשמות שלי היא שמדובר בעיתונאי מקצועי. בד"כ יש לו טענה מסוימת שהוא הולך ומוכיח אותה דרך שלל ראיות ונתונים מבוססים. בניגוד לאנשי תקשורת רבים שאומרים את אשר על ליבם מבלי שום צורך להוכיח את צדקתם, קלמן הוא אחר.

אולם הפעם קלמן אכזב ובגדול. במאמר האחרון על רבני "ישיבות הקו" הוא פעל במנוגד לגמרי לאתיקה המקצועית שהוא עצמו מתווה בדרך כלל. במקום נתונים ועובדות הוא מדבר על התרשמות ונטיית לב. נדמה שהפעם קלמן ירה את החץ ואח"כ סימן את המטרה. הוא החליט לתקוף את רבני הקו ככל הנראה בגלל תפיסת עולמם השונה משלו ובגלל השפעתם הגדולה על הציבור הדתי.

אם קלמן היה כותב מאמר דעה החולק על רבנים אלו זה היה מקובל בעיני, אבל לכתוב כתבה כאילו מחקרית ועובדתית כאשר באמת היא אינה מבוססת על עובדות, או שמוצגים בה נתונים חלקיים בלבד, זו כבר לא עבודה עיתונאית וזו גם לא התנהלות ישרה. במאמר זה אני לא מביע את דעתי האישית על הארועים המוזכרים בו. אני מביע את דעתי על האופן שבו קלמן הגיע למסקנותיו כפי שנכתב במאמרו.

כדי שדבריי לא ישארו באוויר, אתייחס לכמה נקודות שהוא העלה בדבריו, לפי סדר אקראי:

1. הטענה הראשית של קלמן נגד רבני הקו היא שהם יוצאים באופן קבוע ושיטתי נגד תלונות בתחום עבירות מיניות, וטוענים שהכל עלילה ושקר. כדי "להוכיח" את הטענה שלו הוא מזכיר שלשה מקרים שבהם לכאורה רבני הקו יצאו להגנת אלו שהואשמו בבית משפט או אשמים בוודאות לפי דעתו של קלמן: הנשיא קצב, הרב אלון וחיים ולדר. על בסיס שלשה מקרים בלבד כותב קלמן שזו "תופעה" ו"התנהגות סדרתית".

בגלל שקלמן רוצה להוכיח את התאוריה שלו הוא משמיט מהקוראים כמה עובדות חשובות.

הרב טאו מעולם לא יצא להגנתו של הרב אלון. הוא אמר בזמנו שיתכן והחשד נכון ולא שלל את דעתם של פורום תקנה. לכן קלמן החליט להזכיר את תמיכתו של הרב אבינר ברב אלון, ולא את יחסו של הרב טאו. כעת, אם נתמקד ברב טאו, הרי שרק בשני מקרים הוא טען שיש כאן עלילה, ולא שלשה, אבל לקלמן זה מספיק כדי להגדיר זאת כ"תופעה". בנוסף, קלמן הסתיר מהקוראים את העבודה שהרב טאו לא תמך בעזרא שיינברג, ואדרבא, בגלל המבוכה שהיתה לאחר שהתגלו מעשיו של שיינברג, הרב טאו הסביר בכאב איך אדם שבעיני רבים נחשב "מקובל" ו"צדיק" יכול היה ליפול בצורה נוראה כ"כ. עכשיו בואו נעשה חשבון: הרב טאו דיבר על עלילה בנשיא קצב ובחיים ולדר, ומנגד האמין לתלונות שהיו על הרב אלון ועזרא שיינברג. התוצאה היא 2:2. אז על מה אם כן מתבסס קלמן כשהוא טוען שיש כאן "התנהגות סדרתית" של תמיכה בפוגעים?

2. בואו נמשיך. קלמן הזכיר את התמיכה שהרב אלון קיבל מהרב אבינר, כדי להוכיח שרבני הקו תומכים סדרתיים בפוגעים ולכן הם סכנה חינוכית. מדוע קלמן לא כתב שהתמיכה הציבורית הכי גדולה שהרב אלון קיבל היתה דווקא מהרב דרוקמן שליט"א, שבין השאר נתן לרב אלון ללמד בישיבה שלו? לפי קלמן גם הרב דרוקמן, שאינו נמנה על רבני הקו, הוא סכנה חינוכית לתלמידים.

יתירה מזו, לפני מספר שנים התפרסמו טענות נגד הרב שמואל טל. מספר רבנים כתבו מכתב בו הם טענו שאין לפגוע בחפותו של הרב טל עד שבית הדין יכריע. על מכתב זה חתמו מספר רבנים כאשר אף אחד מהם לא היה מרבני הקו. בין החותמים היו הרב יעקב אריאל, הרב צפניה דרורי, הרב אליעזר מלמד ועוד. אם כן, הטענה שאין להאמין לתלונות עד שהדברים יתבררו לחלוטין בבית משפט או בית דין, אינה נחלת רבני הקו בלבד. אבל הזכרת הרב דרוקמן וכן שאר הרבנים הנ"ל בכתבה, תהרוס את המסגור העיתונאי האומר שרק רבני הקו לא מאמינים לתלונות.

3. לגבי הנשיא קצב. קלמן טען שהרב טאו סתם אמר שזו עלילה, אבל גם הוא מודה שלדעתו לא היתה הצדקה להגיש כתב אישום נגד קצב בעבירה של אונס, ושבית המשפט לא נהג כשורה. בכל זאת דברי הרב טאו לא מקובלים עליו כי הוא כתב את הדברים ללא הכרת החומר. מפתיע אותי שעיתונאי חוקר כותב דבר שהוא כ"כ לא מבוסס. קלמן הסתיר מהקוראים את העובדה שמהיום הראשון של פרשת קצב, הרב טאו היה מעודכן כמעט מידי יום על ידי משפחתו של קצב בכל הליכי המשפט, מה שאומר שהוא הכיר בוודאי את רוב הטענות או הראיות במשפט. מדוע קלמן הסתיר זאת? כי אז הקוראים היו עלולים לחשוב שאולי הרב טאו כן דיבר מתוך ידע והכרת החומר, שלא כמו שקלמן טוען. במידה וקלמן לא ידע שהרב טאו היה מעודכן בפרטים זה חמור עוד יותר, כי אז הוא כתב טענה מכפישה ללא בדיקת העובדות.

4. עקרון מאכזב נוסף ולא מקצועי בעליל, הוא הטענה של קלמן שמצד אחד, אין להאמין למתלוננת באופן אוטומטי, וגם לו עצמו אין מושג אם הטענות על הרב טאו נכונות. אבל מצד שני הוא כתב ש"נטיית הלב הטבעית שלי מביאה אותי... לנקודת פתיחה שקרובה יותר למתלוננות". האם נטיית לב של אדם היא סממן לצדק ולאמת? איך מי שאמון על מאמרים מבוססי עובדות מדויקות פתאום מביע עמדה המבוססת בעיקר על נטיית הלב שלו, מבלי שהוא מכיר שום עובדה על הסיפור? (רגע, זו לא היתה בעצם הטענה של קלמן נגד הרבנים שמביעים לדעתו דעה מבלי שהם מכירים את העובדות???)

קלמן "במקרה" שכח לציין במאמר שלו שאחת המתלוננות נגד הרב טאו כבר פנתה למשטרה ולרשויות החוק, והללו לא הגיעו לכתב אישום עד היום. הם אפילו לא הזמינו את הרב לחקירה, לפי מה שפורסם בתקשורת. גם פורום תקנה לא נכנס לתמונה, והמתלוננת לא פנתה אליהם. האם עובדות אלו אין בהם לערער מעט את "נטיית הלב" של קלמן?

5. קלמן מסביר את נטיית הלב שלו להאמין יותר למתלוננת אם היא פונה לתקשורת ומדברת על כך בפנים גלויות. אבל אם כבר הזכרנו את משפט קצב, הרי שדברי המתלוננת הראשית בתיק, א' מבית הנשיא, זו שפנתה לתקשורת ודיברה בכל במה ואח"כ עשתה זאת גם בפנים גלויות –לא התקבלו בבית המשפט. "שאלת מהימנותה של א' אינה נקייה מספקות" כתבו שופטי בג"צ. בגלל "סתירות פנימיות בעדותה של המתלוננת" הם לא קיבלו את גרסתה וסגרו את התיק. דווקא משפט קצב הוא ההוכחה נגד דבריו של קלמן, ועצם העובדה שיש מתלוננת בפנים גלויות נגד הרב טאו לא מספיקה כדי לחשוד בו ולרמוז להאשמתו.

לסיום, קשה שלא לקרא את דבריו של קלמן ולראות בהם השתקפות שלו עצמו. חלק מהטענות שהוא כותב, נראים כאילו הוא כתב אותם על עצמו, בבחינת כל הפסול במומו פוסל:

א. במאמר הוא כתב שרבני הקו לא צריכים ראיות כדי להתנגד לתלונה, ומספיק "מפלצת" שהיא אחראית על העלילה. כדוגמת הקרן החדשה, בג"צ, רפורמים וכו'. די לרבני הקו להשתמש באחד הביטויים הללו והם כבר צודקים, כך הוא כתב עליהם. נדמה שקלמן בעצמו נהג כך הפעם. ביודעו שבציונות הדתית, בעיקר אצל הציבור הדתי הלייטי או הליברלי, די להשתמש במפלצת הקרויה "רבני הקו" או "הר המור" כדי להשמיץ או להציג טענות דמוניות שאינן מבוססות.

בנוסף, המושג "רבני הקו" כולל מאות רבות של תלמידי חכמים, ועשרות בתי מדרש בציונות הדתית (ישיבות, מכינות קדם צבאיות ומדרשות). קלמן הרי לא מכיר את רובם המוחלט, אבל זה לא מנע ממנו לקבוע שרבני הקו שוטפים את המח לצעירים הדתיים ולכן הם לא פחות מאשר סכנה חינוכית. "מפלצת" כבר אמרנו?

ב. קשה להתעלם מחוסר האובייקטיביות של קלמן בסוגיה. הוא לא מסקר אותה מבחוץ, הוא עמוק בפנים. הסוגיה היא לא תלונות כאלו או אחרות, אלא הקושי שלו עם ההשפעה הגדולה שיש לרבני הקו שאיתם הוא לא מזדהה, על הציבור הדתי בכלל ועל הנוער בפרט. רבני הקו הם לא הרבנים שלו ולכן קל לו לתקוף אותם.

הוא כמובן לא הזכיר אף רב אחר מ"הצד" שלו. למשל הוא כתב ש"אנשי חינוך לא יכולים להשמיץ מתלוננות מבלי שטענותיהן התבררו, אנשי חינוך לא יכולים להגן על מישהו רק משום שהוא משלהם או משום שעמדותיו מתאימות להם". אחרי משפט זה הייתי מצפה ממנו להתיחס לאותם אנשי חינוך מהציבור הדתי שנהגו כך רק כלפי הרב טאו. הרי כשם שאי אפשר להשמיץ את המתלוננות מבלי לברר לחלוטין, ברור הוא שאי אפשר להשמיץ את מי שמתלוננים עליו, מבלי שמבררים עובדות בצורה מלאה. מדוע קלמן לא מזכיר כאן את רשימת הרבנים והרבניות שקבעו נחרצות שהרב טאו אשם בסיפור, וזאת מבלי שהם חקרו ובדקו? האם הם לא סכנה חינוכית? או שמא הוא נמנע מלתקוף אותם רק בגלל שהם שייכים למחנה שלו והוא מסכים עם דעתם בדרך כלל?

לסיום, אני באמת מבין את הקושי והתסכול שיש לדתיים ליברלים בתקופה זו. קשה לראות את התרסקותה המוסרית והאידיאולוגית של מפלגת ימינה, מצד אחד, ואת עליית הציבור הדתי והתורני והשפעתו, מצד שני. קשה לראות כיצד רוב הנוער הדתי נוהר בסופו של דבר למוסדות התורניים ולא למוסדות הליברלים. מדוע זה כך? זה כבר נושא למאמר אחר. יחד עם זאת, צריך לשמור על הגינות. מותר לכתוב מאמרי דעה עניינים, אבל לא בצורה כזו.

את השורות הבאות אני מעתיק ממנו בשינויים קלים. אני הקטן, מרשה לעצמי לטעון שזו איננה דרכה של עיתונות הוגנת. אנשי תקשורת לא יכולים להשמיץ מבלי שטענותיהם מבוררות. וגם מכם, אלו שנוהגים לקרא את טוריו של קלמן, מותר לצפות. תזכרו שלמרות שהוא באמת עיתונאי מקצועי, גם הוא בסופו של דבר בן אדם וגם הוא יכול לטעות. כשאתם קוראים אותו תשאלו שאלות ותתמהו ואל תוותרו על חוש הביקורת שלכם.

הרב איתן קופמן הוא חבר ארגון "תודעת זהות".