"נפלה עטרת ראשנו זו לא רק אמירה. זו תחושה אמיתית", אומרת חברת הכנסת מיכל וולדיגר עם פטירתו של הרב חיים דרוקמן זצ"ל.
"תחושה שאיבדנו אדם גדול, רב ענק, איש עצום והלב כואב ומסרב להאמין", היא אומרת ומספרת על הפגישות הרבות של חברי מפלגת הציונות הדתית עם הרב. מפגישות אלה היא "זוכרת בעיקר את מי שהוא ומה שהוא. לא משנה על מה דיברת איתו ולא משנה אם הוא הסכים איתך או לא, ראית את החום והאהבה, את הרצון שלו לעשות טוב. הסתכלת בעיניים שלו וטבעת, הבנתי שי כאן אדם עם מידות שאי אפשר לקיין אותן. עם הרושם הזה אלך כל חיי".
בדבריה מדגישה חברת הכנסת וולדיגר כי הרב דרוקמן היה בעל עמוד שדרה איתן ועמדות מוצקות, אך "הוא ידע איך לומר את הדברים, גם אם הם היו כואבים הם תמיד נאמרו באהבה ובמאור פנים. זה השם השני שלו, מאור פנים".
"כולנו יודעים שהרב דרוקמן עבר חיים לא פשוטים כניצול שואה, אוד מוצל מאש שעלה לארץ עם ספינה שטבעה ובהמשך הפיגוע לפני כמעט שלושים שנה שבו הוא נפצע והנהג שלו נהרג. אלו טלטלות ולמרות זאת הייתה בו שליחות. לא מזמן חגגו לו תשעים ברוב הדר ופאר וראית אותו יושב על כיסא הגלגלים והגוף שלו אומר 'מה אני עושה פה', 'אני לא צריך את המסיבות הללו'. כשהוא עלה לבמה הוא אמר 'אני לא צריך את זה, אבל כשאני רואה כמה שמחה זה עושה לכם אז אני פה ואני מברך'. כזה היה הרב דרוקמן שלא ראה את עצמו אלא את השליחות. הרב דרוקמן זה הציונות הדתית".
"איבדנו את האדם העניק הזה ואני מקווה שנוכל להמשיך בדרכו בבניין הארץ, התורה והעם", אומרת וולדיגר ולשאלת המחלוקות שגאו בציונות הדתית במרוצת השנה וחצי שחלפו, היא אומרת: "הרב היה תקיף בעמדותיו, הוא לא התבייש לומר את דעותיו. הוא אמר דברים לא טובים על הממשלה היוצאת, ועם זאת הוא אהב את האנשים. הוא ידע להפריד בין האדם לדעות שלו. הוא ראה בכל אדם צלם אנוש גם אם הוא לא אהב את הדעות שלו. מהמחלוקת צריך לברוח, אבל כשהיא קיימת לא צריך לעצום עיניים", היא אומרת ומזכירה את תקופתו של הרב כחבר כנסת בה נאבק גם בזירה הפרלמנטארית על עמדותיו ועם זאת דאג לכלל ישראל ולא רק לציבור שלו.