
כבר כמה שנים אני חי בתודעה שצריך למצות ממורנו, הרב דרוקמן כמה שיותר, כי אף אחד לא תקע לנו כף שהרב יחיה עד מאה ועשרים. תודעה שהזכות לחיות בתקופתו, היא זכות נדירה מאוד ומוגבלת בזמן.
בתודעה הזאת, הקפדתי לבוא לרב בכל עת שהזדמן, גם אם זה היה כרוך מעט בטורח. הקלטתי כל ברכה או דרשה שהרב נתן, באירוע כזה או אחר.
שמחתי בכל הזדמנות שהצלחתי לקבל מהרב הקדשה לאחד מספריו או עצה טובה בעניין פעוט כזה או אחר.
הבאתי את הילדים מעת לעת למפגשים עם הרב, כדי שיחוו ויכירו מהו גודל של תורה, מהי ענווה של תלמיד חכם ואיזה חיבה ומתיקות יש בתלמידי החכמים שבארץ ישראל.
אך, מפגשים מיוחדים שהיו לי עם הרב, היו דווקא בענייני החולין. בישיבות על עמותה כזאת או אחרת, לאישור מאזן או לדיונים איזוטרים, שלפעמים נראה היה שהיו על הרב לטורח, אך דווקא אז, היה הרב מעיר הערה מחכימה או תובנה מיוחדת שהיתה מבהירה לכל הנוכחים שהרב לא מבטל את זמנו בישיבות אלו, אלא מחזיק ראש בכל עמותה ויודע להצביע היכן הקושי או החוזקה ומה בדיוק יש לשפר או לדייק.
לא פחות מהחדות של הרב שבלטה הן בשיעוריו הרבים והן בהתנהלותו היומיומית, היתה גם חדות הלשון של הרב.
הרב הקפיד לטבל את דבריו בהערות שנונות ואף מצחיקות שהעלו, תמיד חיוך וצחוק על פני שומעיו. חוש ההומור של הרב היה מן המשובחים.
ללא ציניות, אף פעם לא על חשבון אחרים, אבל תמיד מצחיק ומפתיע ומחדד את ההקשבה לרעיון המרכזי אותו רצה הרב להעביר.
המיוחד, הן בספריו של הרב והן בדרשותיו, שהעביר חדשות לבקרים הוא שהרב ידע להעביר רעיונות גדולים, בשפה ברורה ובהירה, כך שגם תלמיד בשיעור א' וגם תלמיד מבוגר, יחכימו ויקבלו מסר, כל אחד לפי הבנתו, גילו ושכלו.
לצערינו הרב מאוד, נשארנו יתומים, בלי רבינו, הרב דרוקמן, שיאיר ויסלול את דרכינו.
מכאן והלאה, עלינו לצעוד בדרך שסלל לנו ולקוות ולייחל שאנו, אכן פוסעים, בדרך העולה בית אל והרב משגיח עלינו מלמעלה, עם בת צחוק נסוכה על פניו והארתו המיוחדת ממשיכה ועוד תמשיך לעד להאיר לנו את דרכינו, עד בוא משיח צדקינו, במהרה בימינו.
שוקי סט הוא סמנכ"ל הכספים של רשת מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא