קצר הנייר מלהכיל את האובדן הענקי ואת מעלותיו של הרב דרוקמן אך בפטירתו על במחשבותי זיכרון עמוק ומתוק על שבת מיוחדת אחת בצילו הרב דרוקמן יחד עם ילדי 'עדי ירושלים'.
ילדי 'עדי ירושלים' יוצאים מספר פעמים בשנה לשבתות אירוח, השבתות בעיקר שמחות נותנות אוויר לילדים ולצוות ומכניסות המון מוטיבציה. שבת אחת כזאת משמעותית במיוחד זכורה לי במיוחד. לפני כעשר שנים התארחנו ביישוב מרכז שפירא. יצאנו אנחנו עשרות ילדי 'עדי ירושלים' ומתנדבים לשבת אירוח בישוב בו התגורר הרב דרוקמן.
היישוב כולו אירח וחיבק ופתח את הבתים כדי לארח את החניכים, סעודות שבת חגיגיות אצל המשפחות המארחות, תפילות שבת בבית הכנסת של היישוב ושיא השבת היה סעודה שלישית ענקית בהשתתפות כל החניכים, המתנדבים ומשפחות היישוב כולל הנוער.
מי שעמד בראש שולחן הסעודה הזאת היה לא אחר מהרב דרוקמן בכבודו ועצמו. היה אפשר לראות כי הוא לא שם מכוח ההכרח אלא מתוך רצון לראות את ילדי עדי לשמוח ולשמח אותם. היה מעורר השראה לראות איך גם במעמדו הציבורי הרם הרב ממש מעריץ ומעריך את הנוער המתנדב שרוקד ושר מסביב לילידם.
פעילותו של הרב לא הסתכמה בברכה באותה סעודה שלישית, הרב ראה ערך בקידום אנשים עם מוגבלויות וגם דרבן את משפחתו ונכדיו להתנדב במסגרות המקדמות את שילובם בחברה.
דמותו ואור פניו ואהבת האדם שלו תישאר איתנו תמיד. יהיה זכרו ברוך.
שירה לוי - מתנדבת "עדי ירושלים"