התחלה// לפני 37 שנים בשעלבים. החמישי מתוך שמונה ילדים.
אבא// הרב גדעון בנימין (67), רבו של היישוב נוף איילון. "ככל שחולפות השנים אני לומד להעריך יותר את דמותו, שהיא מורת דרך לשכל ישר, עמקות בתורה והדרכות אנושיות. אבא הוא תלמיד חכם, בעל חוש הומור ואהבה לטיולים בארץ".
אמא// הרבנית רות בנימין (62), אשת חינוך וטיפול ומובילת מיזם 'בכל מאודך' המעודד נשים להקפיד על טבילה כהלכתה. "אמא תמיד הייתה שם בשבילנו. כילדים תמיד היה אוכל מבושל וחם על השולחן. אמא לימדה אותי לבשל. היא הביאה המון חוסן לחיים ואת העוצמה הזאת היא העבירה לנו".
ירוק פורח// בילדותו גר בקריית החינוך של ישיבת שעלבים. "גן עדן של ילדות. ירוק פורח בלב עמק איילון. חיינו בבועה חמימה של תורה עם ניחוחות של רפת מהקיבוץ. מקום שעד היום מעורר בי זיכרונות נעימים".
יסודי// למד בבית הספר היסודי הממלכתי־דתי שלהבת. "בית ספר קטן ואינטימי במרחק הליכה מהבית. הייתי תלמיד שמבחינת הכישורים ויכולת הלמידה היה מעולה, אבל לא תמיד הסתדרתי עם המסגרת".
אייכה// בכיתה ד' ברח באחד הימים מבית הספר וכולם התגייסו לחיפושים אחרי הילד הנעדר. "התחבאתי על עץ וכל היישוב חיפש אותי במשך שעות. בזמן הזה אני ישבתי לי בנחת על הענף וקראתי את ספר יהושע בשקיקה. זקני שעלבים זוכרים לי את זה עד היום".
תיכונית// בתום לימודיו בחטיבה בשעלבים פנה לישיבת בני צבי בבית אל. "רציתי ללמוד תורה, אבל לא דמיינתי שחלקים אחרים באישיות שלי ימשכו אותי לכיוונים אחרים. גם המצב הביטחוני באותן שנים, שהיה על סף פרוץ האינתיפאדה, מאוד העסיק אותי".
עוזב// "האזור התחיל להתחמם וזה הסעיר אותי, ובאופן כללי גיליתי שהמסגרת יותר מדי חונקת בשבילי. בתחילת כיתה י' ראה אותי הר"מ מפטפט בסדר בוקר ובתמימות אמר: 'אם אתה פה – תלמד, או שתמצא לך מקום אחר'. מיד קמתי, ארזתי תיק ונסעתי לגבעת רונן".
לגבעה// נסע לאחד המאחזים הראשונים שהקים רונן ערוסי, גבעת רונן, בעלייה להר ברכה. בערב ראש השנה הציע לו חבר להצטרף לחג בקבר יוסף בשכם. "הגעתי בטרמפים לקבר בשכם. פתאום הגיע אחד המפקדים והודיע שאנחנו חייבים להתפנות במהירות כי עומדת לפרוץ מלחמה". זה היה ערב ראש השנה 2000.
מתפנים// "שעה וחצי לפני כניסת החג העלו אותנו לאוטובוס ויצאנו מקבר יוסף. הגעתי ליצהר לראשונה בחיי. ואכן באותו יום פרצו אירועי אוקטובר 2000 וקבר יוסף עלה בלהבות". בעקבות המאורעות ישיבת 'עוד יוסף חי' הועברה ליצהר.
רצים לגבעות// "נאמנים לקריאתו של אריק שרון 'רוצו לגבעות', הבנו שמה שהמתיישבים יתפסו יישאר בידיים שלנו ומה שלא – לא. הצטרפתי להקמה של נקודה מבודדת בפאתי יצהר. עלינו לנקודה בלי חשמל ובלי מים ונאחזנו במקום. שומרים בלילה, וביום קצת לומדים בישיבת 'עוד יוסף חי', וקצת עובדים כדי להרוויח כסף".
מסירות// "הייתי מהמחזורים הראשונים של נוער הגבעות, עוד לפני שניתן השם הזה. במבט לאחור, היינו חלוצים. ראינו את עצמנו בשירות למען עם ישראל. חיינו אידיאלים. זו הייתה תקופה סוערת של פיגועים קשים והלוויות בלי סוף, ולשמחתי הייתה לנו מעטפת של משפחות שאירחו אותנו ודאגו לנו".
החצי השני// בגיל 18 וחצי נישא לתלמידת אולפנת מעלה לבונה שאחיו וגיסתו הכירו לו. רעייתו יעל (37) יועצת חינוכית ועוסקת באימון של נערות ונשים לקראת חתונה וזוגיות. בעלת רזומה של עשרות זוגות ששידכה. "עוגן של סבלנות, מידות טובות והתמקדות בפרטים החשובים לצד הסתכלות על התמונה המלאה".
הנחת// שישה. הגדולה חן־עמיה (17), שמעה־יהודה (13), ישראל־חי (9), צור־לבבי (7), יראה־אורי (3) ורועה־משה בן שבעה חודשים. "הם המראה והשיקוף שלי. אהובים ומתוקים".
נערכים למאבק// כזוג צעיר גרו בקרוואן בגבעת תקומה ביצהר, "במקום שבו התחלתי את הדרך כנער גבעות. למדתי בכולל הלכה ביצהר". ערב ההתנתקות נעצר בעקבות היערכות להפגנות נגד הגירוש.
נעצר// "היינו חבורה של אנשים שארגנו ציוד לחסימת כבישים. כזכור, מערכת המשפט התגייסה על־מלא לטובת מכונת הגירוש". נעצר עד תום ההליכים וישב שלושה חודשים במעצר. "נעצרנו על עבירה כל כך זניחה, שבכל סיטואציה אחרת ספק אם היינו נעצרים". שוחרר רק לאחר הגירוש מגוש קטיף.
ההחלטה// בהמשך היה אברך ומחנך ביצהר. "שבע שנים לימדתי בתלמוד התורה של היישוב". בשלב מסוים גמלה בליבו ההחלטה ללכת ללמוד עבודה סוציאלית. "מה שהניע אותי היו כל החוויות שעברתי כנער גבעות. מדובר בנוער בסיכון הכי מדהים, הכי חלוצי והכי נפלא שחשוב שתהיה בשבילו יד מלווה ומכוונת. חשבתי שהמדינה מתנהלת מול נוער הגבעות בצורה מאוד גמלונית ואלימה".
החזון// וממחשבה למעשה. למד במכללה החרדית עבודה סוציאלית, כולל השלמת תעודת בגרות. "שנים עמוסות ומאתגרות, אבל הייתי חדור מטרה. שאפתי להיות גורם מגשר שיכול ללוות את הנוער הזה, להדריך ולנסות לקדם בשבילו תוכניות משמעותיות". סיים בהצלחה את לימודי התואר והחל בעשייה כעובד סוציאלי למשך תקופה.
דובר// במקביל החל לעבוד כדובר וכעיתונאי ונשאב לתחום. "בתור ילד קראתי המון. האהבה למילה הכתובה הובילה אותי לתחום העיתונות והדוברות. ואגב, אומנם זנחתי את מסלול העבודה הסוציאלית, אבל עד היום אני ממשיך בנתיב הזה בהתנדבות במסגרת הקהילתית בתחום המוגנות ובתוכניות נוספות".
כאן זה בית// תושב יצהר יותר משני עשורים. "מקום שבו עבודת השם בדרך החסידות היא במרכז החיים. יישוב מדהים של אנשים בעלי מחשבה עצמאית ואכפתית כלפי עם ישראל וארץ ישראל. שיאני הארץ בתרומת כליה ובמספר העסקים העצמאיים פר משפחה. התקשורת נוטה לנפח את אירועי החיכוך, אבל הרוב טוב והרוב קובע".
גשר// במהלך עשור שימש דובר יצהר וארבע שנים היה חבר במזכירות היישוב. "זכיתי להיות שותף בהובלת מהלכים שחיזקו את הקשר הבריא בין יצהר למערכת הביטחון, בלי להתפשר על סל הערכים שלנו. כשישבתי עם קצינים בכירים בצה"ל ובמשטרה נהגתי להראות להם את התמונה שלי כנער גבעות כדי להסביר את הצורך והפוטנציאל שבגישור".
רגבים// באותן שנים אדם בשם בצלאל סמוטריץ', שהיה אז מנהל הפעילות בתנועת 'רגבים', פנה אליו בהצעה להצטרף לתנועה ככותב תכנים. הוא נעתר לאתגר ובהמשך הפך לדובר 'רגבים'. "רגבים עוסקת בקביעת סדר יום יהודי וציוני למדינת ישראל למען שמירת אדמות הלאום".
מענה לשמאל// "הימין התעורר ועלה למגרש הזה באיחור אופנתי של עשרות שנים אחרי השמאל, אבל היום אנחנו על המפה". עם השנים פיתח את מחלקת המחקר של 'רגבים', וכיום מנהל את אגף מדיניות בתנועה. "תפקידנו לשקף את המציאות במחקר אמין ויסודי, ולעקוב מקרוב אחרי השתלטות הרשות הפלשתינית על שטחי C, בעיית אי המשילות בנגב והבנייה הלא חוקית ברחבי הארץ, או היחס המוטה של שופטי בג"ץ לעתירות שמגישים ארגוני ימין ושמאל".
מקור ידע// הידע שנצבר מופק בניירות עמדה ותחקירים לתקשורת, לציבור הרחב ולקובעי המדיניות. "רגבים הפכה למקור ידע מקצועי, מעניקה כלים לקובעי המדיניות ומאפשרת לבסס את תפיסת העולם באמצעות עובדות וידע מוכח, ולא על בסיס תחושות בטן בלבד. בחודשים האחרונים בנינו והגשנו למפלגות הלאומיות תוכניות קונקרטיות לפעולה לתיקון המצב".
כן לצה"ל// אחרי ההתנתקות קיבל בדואר פטור מהשירות בצבא. "צה"ל לא רצה אותי וגם אני לא רציתי את צה"ל של ההתנתקות. עם חלוף השנים, גם בעקבות המפגשים ושיחות עם קצינים בכירים במסגרת תפקידי, התפתחה הבנה שהמציאות השתנתה וזה היה חסר לי".
קצין// לפני שנתיים התנדב לשירות מקוצר. "אחרי טירונות קצרה הועברנו למילואים, ובשנה שעברה עשיתי קורס קצינים במילואים, בשאיפה גדולה למקסם את העשייה והתרומה גם במסגרת המילואים".
אם זה לא היה המסלול// ארכיאולוג.
במגרש הביתי:
הבוקר שלי// קימה למניין ראשון או שני. מארגן את הילדים למוסדות ויוצא למשרדי 'רגבים'. בדרך מאזין לרדיו, לשיעור בדף יומי ולפודקאסטים שונים. "רוב העבודה שלי במשרד, אבל יש ימים בכנסת, סיורים בשטח או בית המשפט". לישון הולך סביב חצות.
פלייליסט// "אומני מוזיקה יהודית מקורית, ובראשם ר' שלמה קרליבך שגם תורותיו צרובות בליבי".
השבת שלי// "תפילות בנחת. זמן למשפחה ולילדים. חברותא קבועה עם שכן שכבר נשמרת שנים".
דמות מופת// "מכל מלמדיי השכלתי. כל מי שלוקח את עצמו ואת משימת חייו ברצינות ובהומור גם יחד".
מפחיד אותי// "אל תשליכני לעת זקנה".
משאלה// "קיבוץ גלויות. עוד שלושה מיליון יהודים בארץ ואנחנו במקום אחר לגמרי".
כשאהיה גדול// "עשייה ציבורית עם טעם".
לתגובות: rivki@besheva.co.il
***