בשעה טובה סיימנו את סבב חנוכה של המחזמר החדש, והמון אנשים שואלים אותי איך זה להופיע ארבעים פעם עם אותה הצגה בטווח זמן קצר כל כך. למזלכם אני מנהל יומן!
אז קבלו הצצה בלעדית לחייו של שחקן בחג החנוכה.
7.12, קצרין, הצגה ראשונה
איזו התרגשות. עולים לראשונה עם ההצגה החדשה! אני מקווה שלא נעשה טעויות ושהקהל יצחק הרבה. הגענו להופעה שלוש שעות מוקדם יותר כדי להתאמן שוב על הריקודים וכדי להכיר טוב את הבמה שעליה נשחק - זה חשוב כדי לתת הופעה מושלמת.
בחדר האומנים מתנהלת שיחה ערה על אומנות ועל הזכות לשמח ילדים כמקצוע. כולם כל כך מעניינים ומצחיקים. אני יכול להקשיב להם שעות. לשאר האנדרדוסים ולאסי ויונתן יש כל כך הרבה עצות טובות לתת על משחק מדויק והגשה של פאנצ'ים, אני מקשיב בצמא וסופג ככל האפשר מניסיונם של אחרים - זה השכר האמיתי.
גם לכל אחד מאנשי צוות התפעול יש סיפור חיים מיוחד שמרתק לשמוע, נדמה לי שזו חבורת האנשים הכי מיוחדת שפגשתי בחיי.
ההפקה דאגה לנו לעוגיות וקולה, זה לא הרבה אבל לא צריך יותר. הידיעה שתכף נעלה לבמה משביעה אותי די והותר. עקיבא מנהל הבמה מעדכן אותי בחשש שייתכן שחלק מהתפאורה לא ייכנס לבמה הקטנה. אני אומר לו שהוא לא צריך לפחד ממני כל כך. לגבי התפאורה, שטויות. העיקר זה הסיפור והמשחק.
לפני תחילת ההופעה אנחנו מתחבקים כולנו ומאחלים זה לזה בהצלחה.
14.12, חריש, הצגה מספר 6
איזו עבודה כיפית יש לי! ממשיכים לשמח ילדים ולהכיר את הארץ על הדרך. היום הגענו להצגה שעה לפני כניסת הקהל, כי כבר אין טעם לחזור על הריקודים - אנחנו שולטים בהם מספיק טוב. בחדר האומנים שוב מדברים על יצירה, ויונתן נותן לי כמה עצות טובות על תנועה ומימיקה. זה נחמד שהוא משתף, למרות שבאמת רציתי קצת לנוח לפני שמתחילים. לא נורא, לנוח תמיד אפשר! יהודה זריהן מצוות התפעול אומר שיש לו סבתא מאלג'יר שתמיד אהבה תיאטרון. אמרתי לו שאשמח לשמוע עוד, אבל חייבים לעשות בדיקת סאונד קודם. ההפקה דאגה לנו שוב לעוגיות וקולה. הקולה לא הייתה ממש קרה אבל לא נורא, נשתה מים. זה גם יותר בריא. עקיבא מנהל הבמה מעדכן אותי שהיום הוא יצטרך שאת הכניסה למערכה השנייה אני אעשה משמאל לבמה ולא מימין. אני לא מבין למה צריך לסבך הכול, אבל מי אני שאגיד למישהו איך לעשות את העבודה שלו.
לפני תחילת ההופעה אנחנו מתחבקים ומאחלים זה לזה בהצלחה. נדמה לי שמישהו לא התקלח מאז ההופעה אתמול. יש לי ניחוש מי, אבל יאללה, מה זה משנה? העיקר להיות יחד ולשמח את עם ישראל.
19.12, רמת גן, הצגה מספר 12
איזו פקוקה רמת גן איףףף. סיוט. הגעתי להופעה חמש דקות לפני כניסת הקהל והספקתי בקושי לעשות בדיקת סאונד. הריקודים יהיו בסדר, זה לא כאילו שהילדים יודעים את התנועות ויבחינו בטעויות. בחדר האומנים אני מעמיד פנים שאני ישן, כי אם אשמע עוד פעם אחת על הבת החדשה של נדב אני אשתגע. לא שהיא לא חמודה, ברור שהיא חמודה. אבל כולם חמודים, גם לי יש ילדים חמודים ואתם לא רואים אותי תוקף אנשים עם תמונות ומאלץ אותם להחמיא על כל תמונה כאילו היא שונה מהקודמת. יהודה זריהן מחפש אותי כדי להשלים את הסיפור על הסבתא מאלג'יר. אמרתי לאשר להגיד לו שאני בשירותים ושסבתא שלי הייתה בפולין ב־1944 אז שיחשוב טוב טוב אם הוא רוצה להשוות סיפורים.
שוב עוגיות וקולה. אני מתקשר לסוכן שלנו קלמן ומעדכן אותו שאם אין כאן מגש פירות טריים וקלופים יחד עם מבחר סופגניות רולדין וכוס תה חמה עם חלב, הוא יכול לשכוח ממני היום.
עקיבא מנהל הבמה מעדכן אותי שנשברה אחת הנורות של סצנת המשרד. אמרתי לו שמישהו יצטרך לשלם על הטעות הזאת כי אי אפשר שככה דברים יימשכו. הוא אומר שהוא ידאג לזה אבל אני מגלגל עיניים. לא שהוא שם לב, אני הרי מסתובב עם משקפי שמש אפילו שאני בפנים כבר שעה ושגם בחוץ אין שמש.
לפני תחילת ההופעה אנחנו מתחבקים ומאחלים זה לזה בהצלחה. אני מנסה למקם את עצמי רחוק מאשר במעגל החיבוק, אבל זה לא הולך. כנראה כולם הבינו את המצב ומנסים למצב את עצמם הכי נכון. אם הם היו מפעילים ככה את הראש בנאמבר סיום של ההצגה אולי הוא היה נראה אחרת. מילא, זו זכות להיות שחקן או משהו כזה.
23.12, ירושלים, הצגה מספר 27
מה בעצם היה לי רע בבנק, מה? ראש קטן, יציבות, תלבושת הגיונית לבן אדם בוגר.
היום הגעתי להופעה כשרוב האנשים כבר היו באולם. אם היה להם חשוב שאני אגיע בזמן, הם היו דואגים לי לאירוח במלון יוקרתי בעיר. בחדר האומנים מתן מציע רעיון לשיפור אחת הבדיחות שלי, אני מציע לו בתמורה לא לדבר איתי יותר אף פעם. נדב ניגש להראות לי תמונות חדשות של הקטנה. אני אומר לו שאם ארצה לראות תמונות של הילדה שלו אני פשוט אכתוב בגוגל "ילדה גנרית" ואסתכל בתוצאה הראשונה.
משהו בעיניים שלו כבה. אם הייתי רואה כזה רגש ממנו על הבמה אולי ההצגה הזאת הייתה מגיעה לאנשהו.
שוב עוגיות וקולה. אני מנער את הקולה חזק חזק ומגיש אותה לסוכן שלנו קלמן שבא לבדוק מה שלומנו. הקולה מתפרצת החוצה והחולצה של קלמן כבר לא תהיה משהו להתהדר בו כטווס. נדמה לי שהמסר עבר.
עקיבא מנהל הבמה ניגש לעדכן אותי שהיום ההפסקה בין המערכות תהיה קצרה בחצי דקה מהרגיל. אני מפטר אותו במקום. יהודה זריהן בדיוק ניגש לספר לי על סבתא שלו מאלג'יר. אמרתי לו שאלא אם היא יכולה להגיע בהתראה קצרה להחליף את מנהל הבמה שלי - אני לא מעוניין לשמוע.
לפני תחילת ההופעה אנחנו לוחצים ידיים ברשמיות ומאחלים הצלחה בלשון רפה.
אשר בכל זאת ניגש אליי לחבק אותי, אני שולף דאודורנט ספריי ומרסס אותו.
28.12, באר שבע, הצגה מספר 40
הגעתי להצגה באמצע המערכה הראשונה, אז יוצא שלא הגעתי לסצנה הראשונה שלי וגם פספסתי את החיבוק הקבוצתי - ווין ווין. אשר שכח לעלות עם התלבושת שלו ונדב בטעות רוקד את הנאמבר מ'מערת האוצר' ולא מההפקה הנוכחית. במקום "איזהו גיבור הכובש את יצרו" אסי בטעות אמר שהמסר של ההצגה זה "לא תעשה לך פסל וכל תמונה".
אנחנו צולחים את ההצגה ולהפתעתי הקהל נלהב ומרוצה. אישה מבוגרת ניגשת אליי להגיד לי שמאוד התרגשה לראות שיש אלטרנטיבה יהודית בתיאטרון, ושאני במיוחד הייתי מצוין. אני מתנער מהאדישות שלי ומתרגש. אבל אז יהודה זריהן מתייצב מאחורי הגברת. "תכיר, זו סבתא שלי ז'רלדה".
וואלה יופי, עכשיו אני לא אפסיק לשמוע על זה.
לתגובות: jacobi.y@gmail.com
***