יום שני בבוקר, נכנסים לרכב ומקלידים בווייז "מרכז שפירא". המכשיר כבר משלים את המילים לבדו והרכב כאילו נוסע אוטונומית - מסלול שזכינו בעשור האחרון לנסוע בו עשרות פעמים, אם לא למעלה מכך. היום הנסיעה הייתה שונה. בכל הפעמים הקודמות, עד שהגענו לבית הרב דרוקמן זצ"ל היה זמן לחשוב על מה נדון היום, מה יש לשאול ואיזה עניין עוד נותר לברר. היום אני יודע שאין לנו את מי לשאול וממי לבקש הדרכה ועצה.
הרב נפטר ונטמן ברגבי אדמת ארץ ישראל שכה אהב והיה מסור אליה, ועם הרב נטמנו כל התשובות לכל השאלות שעוד לא זכינו לברר וללבן. אם הייתי יכול כעת, הייתי מעז ושואל: ילמדנו רבנו, מהיכן הכוח והסבלנות לענות לכל פונה ומבקש? ילמדנו רבנו, באיזה מוסד חינוכי לומדים להגיע לכאלו מדרגות באהבת ה', העם והארץ? ילמדנו רבנו, באיזו סדנת העצמה זוגית ומשפחתית לומדים איך להיות כל כך קשור לכלל, ויחד עם זאת להיות כל כך משמעותי כבעל, כאבא וכסבא? ואם אפשר וזה לא מטריח, הייתי מבקש שילמדנו רבנו מאיפה קונים כל כך הרבה אמון בטוב האדם והעולם?
על כל אלה ועוד כבר לא נזכה לשמוע את קולו הייחודי של רבנו הגדול. חשבתי לעצמי בעודי בדרך, שמשהו מן התשובה לשאלות כולן קשור אולי בסיפור שנמסר במסורת על הרב אלחנן וסרמן הי"ד אודות הדברים שאמר לתלמידיו זמן קצר קודם עלייתם על המוקד. בסיום דבריו, כך מספרים, פנה לתלמידים ואמר: "חז"ל תיקנו לומר בתפילת נחם: 'כי אתה ה' באש הצתה ובאש אתה עתיד לבנותה', ורצונם לומר שהאש היוקדת את גופותינו היא היא ממש האש שתחזור ותקים מחדש את בית ישראל".
רבנו חיים מאיר דרוקמן זצ"ל, אז חיימק'ה הנער בן ה־12 שניצל ונמלט מאימי השואה, הוא אותו אוד מוצל מאש, הוא זה שנצרף ונעשה מאותה אש יוקדת. הוא כולו היה עשוי מאותה אש שיקדה בגופותיהם של רבי אלחנן וסרמן ותלמידיו יחד עם כל בית ישראל שנספו. הוא כולו היה אש להבת שלהבת של קדושה, אהבה, אכפתיות והענקה אין־סופית לכל מי שביקש ורצה.
מתוך כך היה הרב חדור בתחושת השליחות המתמדת להעביר ולהבעיר את אותה אש בלבבות של כולנו, גם אם צריך לנסוע מאות קילומטרים ביום מיישוב ליישוב ומעיר לקיבוץ, משיעור להשתתפות בדיון, בשמחה או באבל. לכולם היה לרב דרוקמן זמן, כי התפקיד ומשימת החיים הם להיות שם בשביל כולם.
עכשיו השמש שבמנורה כבתה בעולמנו, אך האור שהשאיר אצל כולנו קורא ותובע מכל אחד ואחת מאיתנו להמשיך ולהאיר, להמשיך ולהגדיל את האור עד שתהא שלהבת עולה מאליה. לאורו נלך.
הכותב הוא ראש ישיבת ההסדר טפחות וחבר מועצת איגוד ישיבות ההסדר
***
מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת: eshilo777@gmail.com
(המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיתקבלו)
***