חודשיים חלפו מאז ניצחון הימין בבחירות האחרונות, והבוקר (ה') תושבע ממשלת ישראל ה־37, והשישית במספר בראשות בנימין נתניהו. אלא שבדרך להשבעת הממשלה הצליחו חברי הקואליציה הנכנסת לאבד חלק נרחב מהקרדיט הציבורי הגדול שלו זכו בקלפי. המשא ומתן הארוך בין השותפות לליכוד, וההסכמים הקואליציוניים שנחתמו ופורסמו במלואם אמש, עוררו סערות ציבוריות שפגעו בתדמיתה של הממשלה הנכנסת עוד בטרם הושבעה.
אחת מתוך שלל הסערות והשערוריות שהתרחשו בשבועות האחרונים היא הטענות בליכוד על כך שהשותפות רוקנו אותם ממרבית התפקידים הבכירים בממשלה הבאה. אם נבחן את המספרים היבשים נגלה כי בטענה הזו ממש, שכן הליכוד נשאר עם 18 תיקים, ובהם תיקי החוץ, הביטחון, המשפטים, הכלכלה, התחבורה, החינוך והאנרגיה, שהם מהתפקידים הבכירים בממשלה. כמו כן, הליכוד קיבל שלושה מושבים בקבינט על פי חוק, מלבד ראש הממשלה נתניהו כמובן, ועוד ארבעה נוספים על פי ההסכמים. כל זה לצד סגני שרים וראשי ועדות בכירים בכנסת הקרובה. מדובר ב"שלל" הגדול ביותר שנתניהו הותיר למפלגתו מאז שחזר לראשות הממשלה בשנת 2009. כל זה לא הפריע לגל של נאצות נגד השותפות מצד תומכי הליכוד ברשתות החברתיות, ומצד כמה אנשי תקשורת המזוהים עם המפלגה וחברי כנסת דוגמת דוד ביטן.
אך פרט לטענות בליכוד, עיקר הסערות והשערוריות נבעו מסעיפים בהסכמים הקואליציוניים ומראיונות של אנשי הקואליציה הבאה. הבולט מאותם סעיפים, כזה שהותיר את מרבית המערכת הפוליטית, כולל רבים בקואליציה הנכנסת, בתדהמה, הוא הדרישה של מפלגת עוצמה יהודית לבטל את עילת הגזענות כאחת מעילות הפסילה לריצה לכנסת. בסוף, לאחר לחצים גדולים, הוחלט שלא לבטל את העילה, ולהסתפק בסעיף מופשט למדי בהסכמים הקואליציוניים שאומר כי הסעיף יתוקן כך שמטרתו הראשונית תתבצע במלואה.
תזכורת קלה: סעיף עילות הפסילה מריצה לכנסת הוא סעיף 7א בחוק יסוד: הכנסת, והוא נחקק בשנת 1985 במטרה למנוע את ריצתו של הרב כהנא לכנסת. בסעיף יש שלוש עילות: שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, הסתה לגזענות, ותמיכה במאבק מזוין או בפעילות טרור של מדינת אויב או ארגון טרור נגד מדינת ישראל.
במשך שלושה עשורים, מאז פסילתו של הרב כהנא מלרוץ לכנסת, הסעיף לא יושם בשנית. זה לא שלא היו ניסיונות לכך, אלא שבית המשפט העליון ביטל אותם בעקביות. כך למשל הוכשרה מפלגת בל"ד לרוץ לכנסת למרות שנפסלה שוב ושוב בוועדת הבחירות ולמרות שהצהירה בבית המשפט עצמו כי היא אינה מכירה במדינת ישראל כמדינה יהודית. באופן דומה, גם מועמדים ספציפיים של המפלגות הערביות הוכשרו על ידי בג"ץ למרות פסילתם בוועדת הבחירות ולמרות שהביעו בצורה כזאת או אחרת תמיכה במאבק מזוין או בטרור נגד ישראל. כל זה נעשה בחסות התזה המשפטית "מסה קריטית של ראיות". תחת הדוקטרינה הזאת הוכשרה חברת הכנסת לשעבר חנין זועבי לרוץ לכנסת, וזאת לאחר השתתפותה במשט המרמרה.
בעקבות ההחלטות החוזרות והנשנות של בית המשפט העליון, התפשטה בעולם הפוליטי ובמערכת המשפט התפיסה כי בג"ץ הפך את הסעיף לסעיף הצהרתי בלבד. אלא שאז הגיעו סבבי הבחירות של השנים האחרונות, ובהם נפסלו מהתמודדות חבר הכנסת לשעבר מיכאל בן ארי, ועמיתיו לעוצמה יהודית ברוך מרזל ובנצי גופשטיין. היחיד מראשי המפלגה באותם ימים שלא נפסל הוא השר לביטחון לאומי (ביטחון פנים) הנכנס, איתמר בן גביר.
"אחד הסעיפים הציוניים ביותר"
לאור ההיסטוריה של השימוש בסעיף, ומה שנתפס בקרב חלקים נרחבים בציבור כאכיפה סלקטיבית שלו, הכניסה עוצמה יהודית את הסוגיה לתוך ההסכמים הקואליציוניים, כאשר התכנון המקורי היה ביטולה של עילת הגזענות מהסעיף. אלא שמהלך זה זכה לגל התנגדויות נרחב מימין ומשמאל, כולל של חבר הכנסת לשעבר מיכאל בן ארי עצמו, שכאמור נפסל מריצה בעקבות הסעיף. בריאיון ל'בשבע' הוא מסביר את התנגדותו למהלך.
"הרעיון לבטל את עילת הגזענות הוא רעיון מזעזע. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו דבר כזה. אי אפשר להקל ראש בגזענות. מאז סוף מלחמת העולם השנייה יש תהליך 'נאציפיקציה' לעם היהודי, תהליך שנועד להגיד שהיהודים הם הממשיכים של הנאצים. הרעיון הזה נכנס לכל המערכות בישראל, ורמס בעצם את המשמעות המזעזעת של גזענות, זאת שבגינה העם היהודי וקבוצות אוכלוסייה אחרות נטבחו לאורך ההיסטוריה. זה משהו חמור ביותר ולא יעלה על הדעת לבטל את הסעיף", הוא אומר.
אבל הסעיף הזה הוא שמנע ממך להתמודד בבחירות.
"אני לא גזען, אני אידיאולוג. אני לא צריך לבטל את החוק כדי להתמודד לכנסת. יותר מזה, אם יבטלו את הסעיף בשביל שאני או אחרים נוכל להתמודד, זה למעשה מכשיר את הטענות נגדנו שאנחנו גזענים. אני עומד לחלוטין מאחורי כל מה שאמרתי, ואין שם טיפת גזענות. זה שאני אומר שיש בתוכנו אויב ערבי שרוצה להשמיד אותנו ויש בתוכנו גיס חמישי זאת לא גזענות. זאת התרעה מפני מציאות שהתפוצצה לנו בפנים בשומר החומות. את הדברים שאני עומד עליהם לדין אומרים היום אנשים שהגיעו ממחוזות השמאל. כרגע אני עומד למשפט על זה, ואם אצא זכאי אוכל להתמודד לכנסת. אין לי שום רצון שהסעיף יבוטל, אני לחלוטין מוחל על הטובה הזאת, שלמעשה נותנת לגיטימציה לפסילה המקורית שלי".
"מדובר באחד הסעיפים הכי ציוניים שיש במדינת ישראל. מילות החוק הן מילים חשובות וטובות. כל מי שרוצה מדינה יהודית ודמוקרטית מזדהה עם כל מילה ומילה בו. זאת בכלל לא שאלה של ימין או שמאל", אומר היועץ האסטרטגי איתן זליגר, שותף במשרד זליגר שומרון תקשורת. "לכן עצם העלאת הרעיון לבטל את הסעיף הייתה מפתיעה מאוד. ויותר מזה, זאת גם ירייה ברגל של המהלך המרכזי שהממשלה החדשה רוצה לקדם - שינויים במערכת המשפט. הרי הבעיה היא לא בחוק, אלא בפרשנות שלו ובשימוש של השופטים בו".
למה זה יורה ברגל של המטרה לערוך שינויים במערכת המשפט?
"משתי סיבות. הראשונה היא שזה פשוט לוקח מהקשב והזמן של הפוליטיקאים, כך שהם פחות יכולים לעסוק בעיקר ומתעסקים בטפל. אבל יש גם סיבה יותר עקרונית. הרי הימין סבור שהבעיה, לרוב, היא לא בחוקים, אלא בדרך הפרשנות שלהם. לכן רוצים להפוך את בית המשפט ליותר שמרני. ביטול חוקים גורם לכך שעד שהשופטים יהיו שמרנים, כבר לא יישארו להם חוקים לעבוד איתם. זאת כמובן הקצנה קלה של האירוע, אבל במהות אנחנו מדברים פה על מצב שהימין טען במשך שנים שצריך לפסול לפחות חלק מהמפלגות הערביות וחברי הכנסת הערבים בגלל החוק. בסוף, עד שכבר יהיו שופטים שיפסקו לפי החוק, החוק הרלוונטי הזה כבר לא יהיה קיים. זה חוסר הבנה של כללי המשחק".
המציאות כופה את החוק
כאמור, בהסכמים הקואליציוניים ביטול הסעיף, כמו שתוכנן מלכתחילה, לא מופיע. במקומו מופיע הסעיף הבא: "הממשלה תפעל לתיקון סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת כך שמטרת הסעיף תיושם בפועל, וניתן יהיה לפסול מהשתתפות בבחירות רשימת מועמדים או מועמד השוללים את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית או מסיתים לגזענות או תומכים בטרור, ולא ייווצר מצב שבו מפלים ציבור אחד לרעה ופוסלים רק צד אחד ולא פוסלים תומכי טרור". לא כתוב בהסכם כיצד בדיוק אמור להיות מתוקן הסעיף על מנת ליישם זאת, וכלל לא ברור שניתן להבטיח דבר זה בחוק.
"יש כאן יותר מדי דברים שלא הובאו בחשבון. הרי ביטול הסעיף - פרט לעובדה שזאת בעיה קשה כי מדובר בסעיף חשוב מאוד - לא באמת היה מונע דבר", אומר ד"ר שאול שארף, מרצה למשפט חוקתי במרכז האקדמי פרס ברחובות. "כולנו בוגרי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ואנחנו יודעים שבית המשפט, כשהוא רוצה, יודע להכניס את הערכים החשובים לו גם לסעיפים אחרים. כך שאם היו מבטלים רק את הסעיף של עילת הגזענות, בית המשפט היה מכניס אותה בתוך שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית. אם היו מבטלים את הסעיף כולו, גם זה לא היה מונע דבר, כי בית המשפט כבר פסל בעבר מפלגה שקראה להרוס את מדינת ישראל עוד לפני שהיה חוק. נכון, זה היה פסק מאוד שנוי במחלוקת, אבל גם התשתית הזאת כבר קיימת. לכן הרעיון לבטל את הסעיף לא היה מוצלח כל כך".
למה החוק חשוב כל כך לדעתך?
"בסוף זהו החוק שקובע את גבולות הגזרה של כללי המשחק הפוליטיים. במובן מסוים, זה אחד הסעיפים הכי עקרוניים בחוקי המדינה. הוא פשוט קובע שבשביל להתמודד לכנסת - אחת הזכויות הכי חשובות בדמוקרטיה - צריך לעמוד בתנאי בסיסי ביותר: לא לרצות לפרק את המדינה", מסביר ד"ר שארף, ומפרט: "יש לפרק את המדינה בצורה הצהרתית, שזו העילה הראשונה של שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. יש לפרק את המדינה פיזית, וזה על ידי תמיכה בטרור או במדינת אויב. ויש לפרק אותה חברתית, וזה הסתה לגזענות. אנחנו גם ככה מדינה שמורכבת בצורה מאוד עדינה מקבוצות אוכלוסייה שונות, ולכן התנאי הבסיסי בשביל להתמודד הוא פשוט להיות בן אדם.
"יחד עם זה, אני בהחלט יכול להבין את הטענות שאין מקום לחוק כזה בכלל בספר החוקים, וזאת סוגיה שראויה לדיון". למרות זאת, שארף מסביר כי למעשה לא הייתה ברירה אלא לחוקק את סעיף פסילת המועמדות. "הרב כהנא טלטל את המערכת הפוליטית שלנו, ולא באמת הייתה ברירה אלא לחוקק את החוק הזה. הוא איתגר את המערכת שלנו ברמה כזאת שהיו חייבים לשנות את החוק ולאפשר פסילה בגין עילת גזענות. הוא לא באמת השאיר ברירה, כי החוקים שלו באמת ערערו את זהותה הדמוקרטית של מדינת ישראל, והוא התנהל כמו פיל בחנות חרסינה. בסוף, אנחנו מתבססים על שיטת המשפט הבריטית, שבה אנחנו מחוקקים חוק רק כשאין ברירה וחייבים לעשות זאת. הבעיה היא כפולה. אם באמת היינו מתנהלים כמו דמוקרטיה בריטית, הרב כהנא לא היה מתמודד מלכתחילה לכנסת, או לכל הפחות היה משנה דרמטית את התנהלותו; ומצד שני, בעוד המחוקק באמת מאמין בגישה שאנחנו מחוקקים רק כשאין ברירה, בית המשפט לא פועל לפי המסורות הללו, וזה יוצר המון נזק".
באיזה מובן?
"בסופו של דבר יש כאן תנועת מטוטלת חדה. בשנים האחרונות השופטים בעליון לא הבינו שאי אפשר ליישם את החוק בצורה סלקטיבית. חוץ מסולברג, שאמר שאו שפוסלים גם על עילת הגזענות וגם על עילות התמיכה בטרור ושלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית או שלא פוסלים בכלל, שאר השופטים החליטו לפסול רק על עילת הגזענות. הם יצרו למעשה מצב שהמערכת הפוליטית נדרשת להגיב וכביכול להילחם חזרה. אם בית המשפט היה מתנהל בחוכמה הוא היה מבין שהוא לא יכול להתנהג בצורה הזאת.
"אבל זאת בדיוק הבעיה במערכת כולה", טוען שארף. "השופטים הם אנשים פוליטיים, וזה בסדר גמור, אבל חסרה להם הענווה להבין שהם לא יכולים לנהל את כל המרקם העדין הזה של החברה הישראלית. זה לא עובד ככה. הגדולה של השיטה הפרלמנטרית היא שהיא מצליחה לייצר איזון עדין בין כל חלקי האוכלוסייה, שהם מאוד מגוונים ולא פעם מנוגדים זה לזה. זה לא קיים בבית המשפט העליון כיום, וזה עושה נזק גם לו וגם למערכת הדמוקרטית בישראל. רעיון כזה, של ביטול הסעיף, שטוב שלא יצא אל הפועל בסוף, לא היה מגיע בעולם שבו השופטים היו יודעים את מקומם ומבינים שהם לא מעל החוק והציבור הישראלי".
"בסוף זאת עיקר הבעיה", מצטרף בן ארי. "לו השופטים היו מיישמים את החוק לא היה אף חבר כנסת ערבי בכנסת היום, כי כולם מתנגדים להגדרתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, כולל חברי כנסת שכיהנו בעבודה ובמרצ כמו זוהיר בהלול ועיסאווי פריג'. אבל כאן אוכפים סלקטיבית, ובעיקר לא מבינים את העמדות של החברה הערבית בישראל, עם דגש על הנהגת המגזר. במרצ הייתה ג'ידא רינאווי־זועבי, שמשום מה אנשים חשבו שהיא תצביע בעד חוק ממדים ללימודים. כנראה שהם פשוט לא ידעו שהיא המנסחת הראשית של מסמכי החזון של ועדת המעקב הערבית, גוף שהוא למעשה מדינה בתוך מדינה שפועל במטרה להרוס את מדינת ישראל. הם אלה שמכריזים על שביתות בחברה הערבית בישראל. לכן הסיפור הוא לא סעיף 7א, אלא חוסר הנכונות של מדינת ישראל להישיר מבט כלפי אלה שבאים להשמיד אותנו, וזה מתבטא גם במערכת המשפט שפוסלת אותי על אמירת האמת ומאפשרת להם לרוץ, למרות שעל פי החוק, ועל פי השכל הישר, כל חברי הכנסת והמפלגות הללו לא יכולים לרוץ לכנסת. המטרה שצריכה להיות היא שיקיימו את החוק במקרה של הנציגים הערבים".
כאמור, בהסכם הקואליציוני בין הליכוד לעוצמה יהודית הומר הרעיון לבטל את הסעיף, או את עילת הגזענות בו, באמירה שישונה כך שהוא ייושם וייאכף גם על שאר העילות שבו. מבחינת בן ארי, זה כבר מאוחר מדי. הנזק כבר נעשה. "עכשיו התדמית שנוצרה לנו היא של חבורת גזענים שצריך לשנות את החוק כדי שהם יוכלו להתמודד לכנסת. זה נזק שכבר נעשה ויהיה קשה לתקן אותו", הוא אומר.
"אני לא באמת הצלחתי להבין למה מישהו חשב שדווקא את הסעיף הזה צריך לבטל. טוב שהוא לא יבוטל, כי גם אם הוא קיים בפועל רק בממד ההצהרתי, מדובר בסעיף חשוב", אומר זליגר. "אבל ההתנהלות בפרשה מסבירה בצורה הטובה ביותר את מה שראינו כאן בשבועות האחרונים. יש לא מעטים בקואליציה הנכנסת שלא הבינו שהם כבר לא חברי אופוזיציה. דרישה כזאת היא דרישה של מי שלא נמצא בשלטון. זה מצטרף לכל הראיונות של חברי כנסת משלל מפלגות שעשו הרבה יותר נזק מתועלת, ובכלל להתנהלות הכוללת. הימין צריך להבין שהוא עכשיו השלטון. זה הזמן לדבר פחות ולעשות יותר", הוא חותם.
***