ארבעה חודשים חלפו מאז פרסום 'בשבע' על הילדה הטרנסג'נדרית שלומדת בבית ספר ממלכתי־דתי יסודי במרכז הארץ, ומאבק הורי בית הספר עולה שלב. השבוע, עם חזרת הילדים מחופשת חנוכה, החריפו הורי הכיתה את צעדיהם ופתחו כיתה חלופית מחוץ לשטח בית הספר. צעד זה נעשה כאות מחאה על אוזלת ידה של מערכת החינוך והנהגת החמ"ד בפרשה, ובעקבות טענת ההורים לנזקים נפשיים והתמודדות מורכבת של ילדיהם עם המצב.
את המהלך מלווים שורה של רבנים בכירים בציונות הדתית. ארגון 'רבני הארץ הטובה' התגייס לסייע והביע את תמיכתו במאבק ההורים, והצהיר כי רבניו מתכוונים להתייצב ולהעביר שיעורים לילדים בכיתה החלופית. ביום הראשון ללימודים הופיע הרב שמואל אליהו בכיתה והעביר לתלמידים שיעור תורה. רבנים בכירים נוספים, ובהם הרב יעקב אריאל והרב יהושע שפירא, מתכוונים אף הם לקחת חלק בימי הלימוד, מתוך אמירה ברורה כי מדובר במאבק על דמותו של החמ"ד.
את ההחלטה לצאת בצעד כה דרמטי של הוצאת הילדים לכיתה נפרדת גיבשו ההורים במפגש מיוחד שהתקיים לפני חנוכה. באותה התכנסות פנה הרב שמואל אליהו דרך הזום להורים בחדר והצהיר בפניהם בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים: "אתם ראש החץ במאבק הכל כך חשוב הזה ואנחנו כולנו חייבים להתגייס ולעמוד מאחוריכם".
בימים אלו יוצאים הורי ילדי בית הספר בשיתוף עם הארגונים המלווים אותם בקמפיין גיוס כספים לצורך מימון פתיחת הכיתה החדשה, טיפולים פסיכולוגיים לילדים וניהול מאבק משפטי ותקשורתי נרחב.
תחת הכותרת "ילדים שלנו, חינוך שלנו, החלטה שלנו. עוצרים את הכפייה הפרוגרסיבית" מתריעים מובילי הקמפיין כי הכיתה המדוברת היא מקרה בוחן לחמ"ד כולו וכי "מחר זה יכול לקרות גם בבית הספר של הילד שלכם".
הילדה ממשיכה להופיע עם ציצית
כזכור, לפני כארבעה חודשים התפוצצה הפרשה כאשר כמה מילדי הכיתה גילו במקרה שחברם לספסל הלימודים הוא, בניגוד למה שסברו כל השנים, לא בן אלא בת והזהות הביולוגית האמיתית הוסתרה על ידי הנהלת בית הספר והרשויות. מאז חשיפת המקרה ממשיכה הילדה להופיע בבית הספר מדי יום כשהיא לבושה כבן דתי, לרבות כיפה וציצית. לטענת ההורים, המציאות החדשה הביאה את ילדיהם ואותם לטלטלה קשה.
בשיחות שערכנו לאורך החודשים האחרונים עם הורים ואנשי צוות מבית הספר עולה ביקורת נוקבת על אי עמידה נחרצת נוכח ערכים הסותרים את דרך החמ"ד, כלשונם. ההורים קובלים על הסתרה שיטתית של מידע כה רגיש לאורך שנים, ומתקשים לקבל שילוב ילדה טרנסג'נדרית במסגרת החינוך הממלכתי־דתי, ובפרט בגילים כה צעירים. אך עיקר הביקורת מתמקד בטענות להפקרת התלמידים על ידי המערכת לאחר התפוצצות הפרשה וחוסר מענה חינוכי ראוי בשבילם. עוד מביעים ההורים דאגה עמוקה מהחשיפה של ילדיהם לסוגיות רגישות בזהות המגדרית בגיל צעיר, דבר שעלול לגרור בעתיד בלבול עמוק בגיבוש זהותם.
ש' (השם שמור במערכת), אם לילד בכיתה, מתארת את הקושי הגדול של ילדי הכיתה: "לצערי יש המון בעיות פסיכולוגיות שצצו בעקבות המקרה. הכיתה, שהייתה כיתה שקטה וטובה, הפכה לאלימה ותוססת. כל ילד קיבל את זה בצורה שלו. יש להם המון שאלות סביב הזהות המגדרית. ילדים שואלים על חברים שלהם בחשש האם הם בן או בת. שום דבר כבר לא מובן מאליו בשבילם. הם במצוקה", היא אומרת בכאב. "גם ילדים שבכלל לא מזוהים עם אלימות פתאום מתפרצים, רבים, צועקים".
ש' מבקשת להדוף את המתקפה התקשורתית של עמותות להט"ביות ואחרות נגד מאבק ההורים: "קודם כול, חשוב לי להבהיר שבניגוד למה שמפרסמים בתקשורת אנחנו לא נגד הילד. אנחנו מכבדים כל אדם באשר הוא. אין לנו שום דבר נגדו. אנחנו לא מתערבים בחינוך של האמא, זה לגמרי שלה. אבל אנחנו כהורים דתיים שלחנו את הילדים שלנו לחינוך ממלכתי־דתי שמחנך לערכים מסוימים".
מה עם הערך של "ואהבת לרעך כמוך"?
"כמו שאמרתי, אנחנו לא נגד, אנחנו בעד. אנחנו בעד הילדים שלנו. כולם מדברים על הילד הזה וכמה הוא מסכן, וזה נכון, אבל מה עם הילדים שלנו?" היא זועקת. "הילדים שלנו מתמודדים עם אתגרים לא פשוטים בכלל. במשך שלוש שנים הסתירו מהם ומאיתנו שהחבר שלהם הוא למעשה ילדה, ויום בהיר אחד הם מגלים שהחבר בכיתה הוא בעצם בת שהולכת עם כיפה וציצית והיא אפילו לפעמים חזן בתפילה. זה יצר אצלם זעזוע ובלבול שהם מתקשים להכיל", היא משתפת בכאב. "אנחנו מדברים על ילדים בני שמונה. הם ילדים קטנים שאסור להם לחצות כביש לבד, ונאלצים להתמודד עם משהו שהוא גדול ומורכב בהרבה ממה שהם מסוגלים לקלוט. זה לא מעולם המושגים שלהם".
מה את משיבה לאלו שטוענים שזה חלק מהחיים, וכדאי שהילדים ילמדו שיש עוד זהויות?
"יש לנו כהורים זכות לגיטימית לבחור למה בדיוק לחשוף את הילדים שלנו ולמה לא", ש' אומרת. "אנחנו בחרנו לשלוח את הילדים שלנו לבית ספר דתי. רצינו להרחיק אותם מהתכנים האלה, ודווקא פה אילצו אותם להיחשף למושגים שבכלל לא תואמים לאמונה שלנו ולגיל הצעיר שלהם", היא קובלת. "בחרנו בחינוך הממלכתי־דתי, שלחנו אותם למוסד חינוכי עם דרך ברורה. זו זכותנו הבסיסית לבחור לילד שלנו את החינוך שמתאים לנו, בדיוק כמו שכל הורה במדינת ישראל יכול לבחור את החינוך לילד שלו".
ש' מתארת שלל קשיים התנהגותיים ונפשיים שהתעוררו בכיתה בעקבות הפרשה: "צריך להבין שגם הילדים שלנו נפגעים בסיפור הזה. יש בכיתה בעיות משמעת ובעיות אלימות שלא היו קודם. יש ילדה בכיתה שמבקשת כל הזמן למות. יש ילדה שהתחילה טיפול פסיכיאטרי. יש ילדים עם סיוטים בלילה. יש לנו ילד שהתחיל להרטיב. הם חווים את זה בצורה קשה ולאף אחד לא אכפת", היא מלינה. "הילדים שלנו הפכו להפקר, אבל אנחנו כאן בשבילם. הילדים שלנו לא יהיו שקופים יותר".
ומה עם אותה ילדה שמגיעה לכיתה ורואה שהחברים שלה לא באים לבית הספר?
"מאז שהפרשה נחשפה הוצעו לאמא על ידי הרשויות כמה אופציות בניסיון לפתור את העניין לטובת הילד שלה, והאמא מתעקשת להמשיך לשלוח אותו לכיתה עם כיפה וציצית, למרות שכולם, כל בית הספר, כבר יודעים את הסיפור. יש בתי ספר שמשלבים תלמידים חילונים ודתיים יחד, יש בתי ספר אנתרופוסופיים, יש בתי ספר דמוקרטיים. הילד הזה צריך להיות במקום שידע לקבל אותו ולטפל בו בצורה הטובה והמקצועית ביותר", מציינת ש'.
"האמא לא מוכנה לשמוע על שום פתרון אפשרי ומתעקשת להשאיר אותו בכיתה, למרות שהכיתה של הילדים שלנו הפכה למוקד עלייה לרגל של ילדים אחרים מבית הספר. כולם רוצים לראות מי זה ה'בת־בן' שמדברים עליו. התמונות שלו מופצות בכל בית הספר. הילדים שלנו בכיתה הפכו למגן אנושי לחבר שלהם. הם עומדים בפתח הכיתה וחוסמים תלמידים סקרנים מכיתות אחרות מלהיכנס. הם הפכו שותפים לדבר, ובמקום לעזור האמא מתעקשת להשאיר אותו כאן".
"למה אין לנו זכות כמו להורה חילוני?"
י' (שם בדוי), הורה לילד בבית הספר, מביע תרעומת על הסכמת מערכת החינוך לכניסת אג'נדות שאינן תואמות את החינוך הדתי: "אי אפשר שאמא אחת תכפה את אמונתה על כיתה שלמה. או שהיא תעביר את הבת שלה למסגרת שמוכנה לקבל את אורחות חייה, או שתיישר קו עם התפיסה החינוכית של בית ספר דתי. כופים עלינו ועל הילדים שלנו ערכים שזרים לנו וזה מצב לא הגיוני. זה בכלל בית ספר שבהגדרה שלו הוא תורני", מציין י'.
"כשאני רשמתי את הילד שלי לבית הספר האמנתי שיש לו דרך ברורה", מוסיפה ש'. "אין לנו שום דבר נגד הילדה. אנחנו לא נכנסים לזה בכלל, אבל חוץ ממנה יש כאן עוד ילדים במשוואה שנפגעים יום יום. בחרתי לשלוח את הילד שלי לבית ספר דתי. לא ברור לי למה לאדם חילוני יש זכות לשלוח את הילד שלו למסגרת שתואמת את סל הערכים שלו ולי אין זכות כזאת", היא תוהה. "זה לא סביר. זכותנו המלאה לקבוע מה נכון לילד שלנו. אף אחד לא יחליט בשבילנו".
מה הסברתם לילדים על הכיתה החלופית?
"אמרנו להם שהם ייהנו בקייטנה שקמה במיוחד בשבילם. אולי יש כמה ילדים שמבינים שזה קשור למאבק, אבל רובם רואים בזה ימי לימוד חווייתיים. גם ביקשנו מהמורים והרבנים שייכנסו לכיתה שלא ידברו איתם על הנושא הזה בכלל", היא מדגישה. "בנינו להם מערכת לימודים מותאמת לחומר הלימודי של בית הספר והוספנו גם חוגי העשרה, כמו כלבנות ועוד. כך שמבחינתי כל יום כזה שהבן שלי יושב בנחת בכיתה הזאת הוא רווח נקי".
י' מבקש להדוף את הביקורת שעולה בתקשורת כלפי הורי הכיתה: "מנסים להציג את הורי בית הספר כאנשים פרימיטיביים ובעלי דעות חשוכות ושניסינו להשפיל את הילד הזה, אבל זה ממש לא המצב. אנחנו מודאגים מאוד מהפגיעה בילדים שלנו. אוכלוסיית ההורים בבית הספר היא מאוד איכותית ומשכילה. אשתי הולכת עם מכנסיים, אנחנו נחשבים לדתיים־לייטים ושלחנו את הילדים שלנו לחינוך הממלכתי־דתי בגלל הערכים שמלמדים שם. לחינוך הדתי יש מסגרת וקווים ברורים וחשוב לשמור עליהם, כי אחרת למה שנשלח את הילדים למוסדות של החמ"ד?" הוא תוהה. "לצערי, הילדים שלנו משלמים מחיר כבד בעקבות הגמגום הזה של המערכת. אני מצפה מהנהגת החמ"ד להתעשת ולעמוד על שלה. חשוב להציב קווים ברורים במוסדות החינוך של החמ"ד, בטח ובטח בבתי הספר היסודיים, שהילדים שם קטנים ולא אמורים להתמודד עם המורכבויות הללו".
מיכאל פואה, יו"ר ארגון 'בוחרים במשפחה', משוכנע שעל ההורים לפעול למען ילדיהם בעת הזאת: "פתיחת הכיתה היא צעד מחאתי לגיטימי. ההורים באים לומר 'ככה אי אפשר להמשיך' ובהחלט מטלטלים את המערכת. נקווה שהמערכת תפעל כמו שצריך".
מה בעיניך הפתרון האידיאלי לסיטואציה הסבוכה הזאת?
"הפתרון האידיאלי מבחינתי, כשאני גם רואה את טובת הילדה לנגד עיניי - זה שבית הספר יגיד לילדה ולהוריה 'בבית תעשי מה שאת רוצה. לבית הספר באים בהתאם למי שאת'. צריך להבין שלא מדובר כאן במקרה פרטי מקומי, אלא אנחנו במערכה. אנחנו צריכים לא להתבלבל. אנשים שלא מבינים את הסכנות שטמונות בפרשה הזאת יגידו 'מה אכפת לך לאפשר לילדה?'. אבל יחס כזה הוא נזק הן לילדה והן לחברה. כי כשהילדים סביבה רואים שאפשר להתעלם מהמציאות ואפשר להמציא סיפורים בדיוניים, אז כדרכם של ילדים, הם מתחברים לזה. מה גורם לילד שחושב שהוא סופרמן לא לרוץ לכביש סואן ולטפס על מכוניות? רק עימות עם המציאות יגן עליו. זו מערכה לאומית", הוא שב וטוען. "אי אפשר לקחת את הרמייה הזאת ואת ההתעלמות הזאת מהמציאות ולהגיד 'יאללה, בואו נאפשר לה כי ילדים הם ילדים'. היה ברור שיום אחד זה יתגלה ואף אחד לא נתן לא לילדים ולא להורים את הכלים להתמודד עם זה", הוא מאשים.
"ההורים בכיתה לא יכולים בשם החמלה להגיד 'בואו נתעלם מזה'. זו תופעה שיש לה השלכות ישירות גם על הילדים שלהם. הילדים שלהם כבר נחשפו בעל כורחם לבלבול, ואם ההורים לא ייתנו לילדים גב חזק ויגידו בצורה ברורה שאין מציאות כזאת להחליף מגדר, אז הם עלולים לגלות את הבלבול הזה אצל ילדם בעוד כמה שנים. זו תופעה מידבקת", הוא מתריע. "יש מחקרים בארצות הברית שמצביעים על הדבקה חברתית, והדרך היחידה להגן על הילדים הללו היא לצאת למאבק ולהגיד בקול ברור שאנחנו נלחמים על הזכות לחבר את הילדים שלנו למציאות ולא לתת להם לשגות בעולם דמיוני בגיל צעיר כל כך".
ממשרד החינוך נמסר כי "מערכת החינוך מחויבת לתת מענים חינוכיים לכל התלמידים באופן שוויוני ומכיל, והמשרד מתנגד נחרצות לכל חרם או אמירה הקוראת לחרם, שבראש ובראשונה יש בהם כדי לפגוע בתלמיד. המשרד לא יאפשר לפתוח כיתה שלא בהתאם לכללים ונוהלי המשרד".
עוד נמסר: "יודגש כי הנושא מטופל ומלווה במקצועיות וברגישות הנדרשת על ידי ראש מינהל החמ"ד, מנהלת המחוז ומחמ"ד (מפקח החינוך הממלכתי־דתי). החינוך הממלכתי־דתי מחויב ואחראי לכלל תלמידיו ובהתאם לכך הוא פועל. מפאת צנעת הפרט ומורכבות הנושא לא נוכל להרחיב מעבר לכך".
***