קשה מאוד לכתוב על רבנו הגדול הגאון הרב חיים דרוקמן זצוק"ל הכ"מ. הלב סוער והמחשבות רצות. ובודאי שאי אפשר לסכם את גודל ועומק נשמתו במילים. ובכל זאת אין אנו פטורים ואיננו יכולים להתעצל בהספדו של חכם. ויותר מכך בהספדו של חכם שנשא על כתפיו את כלל ישראל כפשוטו.
בבית אבי מורי זצ"ל גדלנו יחד עם אישיותו של הרב דרוקמן כחלק בלתי נפרד מהמשפחה. קשר אישי נפשי רוחני ואידאולוגי שהיה בין מורנו הרב דרוקמן לבין אבי מורי הוביל לקשר משפחתי ממש. שותפות הדדית בכל השמחות של הילדים והנכדים, בחתונות ובריתות.
יסוד הקשר ביניהם היה נשמתי, בחברותא הקבועה מעל שישים שנה של עיון בלתי פוסק בכתבי הרב קוק זצ"ל. כאשר הלימוד החל בליבון שאלות הדור והשעה שעלו מידי שבוע. ואנו ראינו אותם דנים בעניינים אלו ברצינות רבה כלומדים סוגיא בעיון בגמרא ויותר מכך. ומתוך כך היו ממשיכים לכתבי הרב כאשר השולחן אט אט היה מתמלא בספרים רבים וחדות התורה היתה ממלאת את החדר. לראות את שני הענקים הללו לומדים בעיניים בורקות, בחיוניות ובשמחה רבה היה מעורר בנו חשק גדול לתורה ורצון להדבק באורה.
נפשם היתה קשורה כ"כ עד שהיו חשים ומרגישים יחד את נפשה של האומה. אבי מורי סיפר שלפני מלחמת ששת הימים כאשר מצב הרוח בארץ ישראל היה ירוד. התפרסמו כרוזים שקראו לעם ישראל לחזור בתשובה לפני שתבוא גזרה נוראה. הרב דרוקמן ואבי מורי שגרו יחד במרכז שפירא, חשו אותה תחושה. שכרוזים אלו מורידים את הרוח. וחשבו יחד שנכון לפרסם כרוזים שיקראו לחזק את עם ישראל באמונה בקב"ה גואל ישראל שודאי רוצה בטובתם.
באותו זמן ממש, גם חברם הטוב הרב לוינגר זצ"ל היה שותף לאותה תחושה. ובזמן שהם יושבים יחד ומטכסים עצה מה לעשות בא לחדרם הרב לוינגר ושיתפם בתחושתו. הם החליטו לעלות למורם הגדול מרן הרצי"ה קוק זצ"ל ולהתייעץ איתו. כאשר פגשו את הרצי"ה, אמר להם שינסחו הם כרוז והוא יתן להם רשימה של רבנים להחתים על הכרוז וכך היה. כזו היתה דרכם ומחשבתם תמיד עם אמונה גדולה באהבה של הקב"ה לישראל בניו, ובטוב שהקב"ה מכין לנו בתהליך הגאולה.
פעם אמר לי אבי מורי, ישנם הרבה גדולי תורה ומרביצי תורה, אך הרב דרוקמן חש שכלל ישראל מונח על כתפיו ולכן לא חיכה רק שהדברים יתגלגלו לפתחו אלא נחלץ פעם אחר פעם והכניס עצמו לכל סוגיא, בתורה, בארץ ישראל ובאחדות ישראל. ולא חשש להכנס לסוגיות הכי מורכבות. משום שלבו פעם את פעימות כנסת ישראל. .זה מה שהקנה לו את המעמד המיוחד שכל הציבור חש כלפיו.
כשנה עברה מאז נסתלק מאתנו אבי מורי זצ"ל, בהלווייתו זעק הרב דרוקמן זצ"ל "נותרתי לבד". לפני פסח האחרון אמר לי מורנו הרב דרוקמן בזו הלשון "אין לך מושג כמה הרב ולדמן חסר לי, אין יום שהוא לא חסר לי. אין לי עם מי להתייעץ, אין לי עם מי ללמוד. הוא היה היחיד שהבין אותי והיתה לו ראיה כללית". כנראה שהרב דרוקמן התגעגע לחברותא ועלה לבית מדרש של מעלה לחדש את הלימוד שלהם וללבן יחד את שאלות השעה והדור.
בעוד שבועיים בט"ו בטבת נקיים אצלנו בישיבת ניר קרית ארבע את אזכרת השנה של הרב אליעזר ולדמן זצ"ל וחנוכת בית המדרש 'אור אליעזר' לזכרו. הרב דרוקמן מאוד ציפה לאירוע ולאחר שנשאל ענה: בוודאי שאגיע. כעת נגיע כולנו במקומו ונעלה יחד את זכר שני המאורות הגדולים.
מי יתן לנו תמורתו. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.
--
הרב נעם ולדמן הוא ראש ישיבת ניר קרית ארבע חברון ובנו של מייסד הישיבה הרב אליעזר ולדמן זצ"ל שהיה חברו הקרוב ביותר של הרב דרוקמן זצ"ל והיה החברותא שלו במשך כ60 שנה.