על פי הדרכת רבותינו חלק מההלכות המיוחדות של יחס תלמיד לרבו מתייחסות באופן מיוחד ל'רב מובהק'.
ההגדרה הראשונית ל'רב מובהק' היא 'רב שרוב תורתו של האדם ממנו'. הרמ"א בהערותיו על השו"ע חדד מאד הגדרה זו בלשונו " אינו תלוי במי שלמדו פלפול וחלוקים כמו שנוהגים בהם בזמן הזה, אלא מי שלמדו פסק ההלכה והעיון והעמידו על האמת והיושר'. ז"א מי שהדריך אותי בפסקי הלכה האמת והיושר הוא הרב המובהק שלי.
אני יכול לומר שבשיחות רבות שהיו לי עם הרב בפגישות ובשיחות טלפון, כבר שנים רבות מצאתי את הרב דרוקמן זצ"ל כמי שהורה לי בעיקר בהלכות הצבור את הדברים הללו.
כל מי שעוסק בצרכי צבור יודע כי אין ההדרכה לצבור דומה להדרכת הפרט. גם ביחס לפרט צריך לברר את מקומו ומצבו כשמדריכים אותו בהלכה, אבל מורכב הדבר פי כמה ביחס לצבור. מו"ר הרב דרוקמן זצ"ל היה הרב המובהק של מאות רבנים ואנשי צבור בתחום זה. הקושי העצום למצוא את הדיוק באמת וביושר בדרכי הצבור המגוון, מעמיד בפנינו סוגיות קשות מאד. מה שנכון מול חלק אחד, גרוע מול חלק אחר. מה שנכון אצל אחד עלול להיות קשה מאד אצל אחר. חלקים רבים יש בצבור, ואפילו פסקי הלכה, האמורים להיות מדויקים, עשויים בהחלט להיות שונים במקומות שונים. מו"ר הרב דרוקמן ידע לכוון אותנו בדיוק על פי דברי הרמ"א; לפסק ההלכה על פי האמת והיושר. כאשר הוא היודע ומכיר לא רק את הצבור הדתי והחרדי לגווניו, אלא את העם כולו.
למיטב ידיעתי חלקו הגלוי של השפעת הרב בענייני הצבור, הוא מועט לעומת חלקו הגנוז. לפעמים רק בשיחות אישיות או בהשפעה כללית בדברים שלא התפרסמו ולא נודעו השפיע הרב דרוקמן זצ"ל. כך היה מעורב במרבית מוסדות החנוך והמערכות הצבוריות של הצבור הדתי – ציוני. השפעתו על חוגים רחבים יותר גם היא היתה גדולה מאד, הלוא אישים רבים שחרו לפתחו במיוחד בשעות משבר. מדי יום מתגלים שמות, שפלא בעינינו איך יתכן שבאו לבקש ממנו עצה.
אם פסקי האמת והיושר קשים בצבור גדול ורחב, מה נאמר על התחום הלאומי, שרק מי שרואה את העם כולו מסוגל לתת הנחיות מקיפות וטובות. בנושא זה היה הוא הממשיך הגדול של מו"ר צבי יהודה זצ"ל בהדרכת העם.
הקסם הגדול היה כפי שאמרו רבים מאד אהבתו הגדולה לכל חלקי העם. האהבה הזאת לא היתה רק לכבד, לשמוע, לנהוג יפה. הוא למד אותנו שאהבה איננה רק לנהוג יפה כלפי הזולת. האהבה שלמד היתה להבין כמה ערך יש לכל אחד מחלקי האומה, כמה כולם חשובים וחיוניים לאחדות האומה, מתוך זה לדעת איך נכון מחד להמשיך לחתור להשיג מטרות חשובות, ומאידך לתת את המקום גם לאנשים ולתנועות מנוגדות. כמה הכרחי להבין לעומק שאנחנו כולנו זקוקים אחד לשני. כמה זקוקים אנו למדריך כזה בתקופה סוערת זו.
למדתי ממנו איך כל דבר קטן השייך לצבור הוא ענין גדול. הוא לא פטר כלאחר יד שום שאלה ושום קושי. יחד עם זאת ידע לתת את הגבול והמידה הראויה לדברים. כשהתקשרתי אליו ולא יכול היה לענות, היה הוא חוזר אלי, ואם לא הייתי זמין היה מנסה שוב. אפילו לפני כשנה כבר בחדשי מחלתו לפחות פעמיים כשהיה מאושפז ולא ידעתי.
חזר אלי לאחר יומיים והתנצל על שלא ענה לי. אני שמעתי את דבריו והתמלאתי בושה שכך הטרחתי אותו, והוא בשלו. כשחזר אלי בטלפון כבר לפני שנים, חשבתי שזה אולי בגלל שהנושא חשוב לדעתו, או שהמספר מזוהה. התברר לי מאנשים אחרים שהיה חוזר גם למספרים לא מזוהים בפשטות וטבעיות כאילו זה מובן מאליו. כשספרתי לו שהתחלתי לקרוא את הספר על אודות חייו המופלאים כשיצא לאור, והתרגשתי מאד, סימן לי בידיו, ואמר: 'נו טוב, בקשו ממני. לא חשוב. ספר מה חדש בענין פלוני?'
פעם אחת מני רבות כשבקשתי ממנו לסייע בעניין שרותו הצבאי של אחד התלמידים, ולא הספיק הרב להתקשר למפקד האחראי, אמר לי 'אנא התקשר עוד שעה'. כך זה נמשך עד שעות הלילה המאוחרות, ולמיטב ידיעתי אפילו לא בגללו, המפקד לא היה זמין. הדבר היה באמת דחוף, וגם לא נועד לשחרר את הבחור, אלא להסדיר את המקום הנכון בשבילו. גם כשצלצלתי כבר בחצות אמר לי אותה תשובה. נסיתי לומר שזה בוודאי בלתי אפשרי בשעה כזאת, והוא ענה 'זה דחוף. המפקד יודע כבר על העניין, והוא יענה לי גם עכשיו'. הבחור סיים את שרותו הצבאי בהצלחה גדולה לו ולצבא.
במהלך שנות הקשר שלי אתו בנוגע לתלמידים היו יותר מ 10 תלמידים שחייבים לו את שרותם הטוב בצבא, ואת היות הצבא פרק משמעותי ובונה להם ולעם ישראל. ידוע לי מחברי שבמעמדו בראש אגוד ישיבות ההסדר מאות רבות של חיילים הסתייעו בו. המטרה היתה לא רק לעזור לתלמיד על פי רצונו, אלא לפעול לשרות נכון לטובת העם. הרגישות לאדם קטן וגדול עם האמונה הברורה והבהירה, שכל דבר טוב כזה צריך להיות משתלב נכון בטובת הכלל, היתה נר לרגליו.
הזמנו את הרב דרוקמן לישיבתנו, ישיבת בית אורות בעיקר ביום ירושלים. אפשר היה לראות את התלמידים מרוכזים בהקשבה דרוכה לכל מילה. הרב לא רק למד, לא רק הזכיר מקורות, הוא חי. חי את גאולת ירושלים. חי את גאולת ישראל, חי את התורה ואת כבוד ד'. זה לא היה שעור במובן הפשוט. זה היה דבר ד', דבר חי הנמסר מדור לדור.
בימים האחרונים ראיתי סרטון שבו רואים אותו בגילו המופלג, כמדריך המרכז את הנוער מכל הסניף, ושר אתם 'ותחזינה עינינו ברחמים'. לראות אותו לא רק שר. חי את הצפיה 'ותחזינה עיניו' ואת התחנונים הבוקעים מהפנים המאירים, היה הדבר מזכיר לי שעורים בשנים עברו. לא פלא היה לראות בסרטון את כולם יושבים בשקט, ורבים מהם עוצמים עינים ומתפללים יחד אתו.
אני מבין שהרב לא רק כיוון את עצמו במהלך חייו לתפקיד הזה. להכיל כל אחד, להכיל כל חלק בעם ישראל. זכה הרב ומתוך כך כל הדור למשהו אחר מקיף הרבה יותר. הוא היה ענק בתורה ובאמונה בלי שום סממן חצוני. מתוך שהיתה בו תורה שלמה עמוקה, מתוך שהיה גדול כל כך באמונת ישראל ותורתו, מתוך כך הגיע להיות גדול בישראל שרבבות ליוו אותו למנוחה ליד הישיבה, ורבי רבבות היו אתו בלבותיהם ועיניהם מרחוק.
מתוך מה ששמענו בלויה, ועוד אחריה, הרהרתי כמה רבנים גדולים ביחד צריכים אנחנו כדי למלא את החסר, אם אפשר בכלל! בודאי נשמתו הטהורה ואישיותו הנקיה והזכה צרורה בצרור החיים בגנזי מרומים לתפארת ד' וישראל עמו.