סוכן מכירות. שתי מילים לא קלות בלשון המעטה. מי מאיתנו אוהב סוכן מכירות? טוב. חוץ מהמוכרים עצמם. וזהו הרקע הראשוני. הצגה על סוכן מכירות שהתעייף מעבודתו עקב הגיל, הבריאות והיחס ממנהליו. אבל מסביב נרקם סיפור אנושי כואב ועמוק.
משפט אחד בתחילת ההצגה ובסופה ממצא את הכל "כל החיים אנחנו עובדים בשביל משכנתא, בסוף הבית שלך, אבל כבר אין מי שיגור בו". נחזור למשפט הזה בהמשך. אבל הוא מוטו בחיים ולקח מההצגה.
הוא נאמר בסצנת הפתיחה, ושוב בסצנת הסיום בהלוויה של וילי, ומספק סגירת מעגל מרגשת שנותנת משמעות לסיפור ואפילו, קצת לחיים. כמעין פרופורציה למרדף האין סופי, להצלחה אינדיבידואלית ולמקום הגדול והמהותי של משפחה בחיי כל אחד ואחת מאיתנו.
התסריט להצגה נכתב כבר בשנת 1949. מחזה שכתב המחזאי ארתור מילר שנחשב לסאטירה חריפה על החלום האמריקאי ועל הקפיטליזם המוקצן שאפיין את ארצות הברית באמצע המאה ה-20, ומציג את התמוטטות החלום הבורגני.
אגב לפי ויקיפדיה המחזאי מילר התפרסם בעולם כולו בזכות המחזה, שהיה הראשון שזכה בשלושה הפרסים בו-זמנית.
המחזה "מותו של סוכן" מספר על וילי לומן (רמי ברוך), סוכן מכירות ותיק בגיל העמידה שמפוטר מעבודתו. שני בניו, ביף (נדב נייטס) והפי (דור הררי) שהאמין שנכון להם עתיד מזהיר ושהיו מאז ומתמיד מקור גאוותו, מתגלים ככישלון. אשתו האוהבת (ליאורה ריבלין) מנסה לחלץ אותו מהייאוש, אך הוא רק הולך ומאבד אחיזה במציאות, עד לסוף הכואב.
ההצגה עולה בשתי מערכות בתוספת תפילת אשכבה. במרכז המחזה לומן שחשב תמיד שהוא ניחן בקסם אישי וביכולת להתחבר עם אנשים.
הוא מספר שבעבר היה מוכר בכל רחבי ניו אינגלנד, כשהיה מסתובב ורוקם עסקאות. בניו של וילי, ביף והפי, היו מקור לגאווה ולשמחה בשכונת מגוריהם, ואשתו לינדה הייתה מאושרת. לרוע מזלו, זמנים אלו חלפו, ועלילת המחזה מתרחשת בתקופה שבה חייו של לומן קודרים מאוד.
לומן עבד תמיד קשה לפרנסת משפחתו, ובשלב זה של חייו אמור היה לפרוש, לחיות חיי רווחה ולסגור עסקאות עם אנשי עסקים בטלפון. אך כל שאיפותיו נכזבו: הוא פוטר מעבודתו (שאך בקושי התפרנס ממנה) על ידי צעיר בגיל של בניו, בנו של מייסד החברה המנוח, שלומן עצמו הציע לו את שם בנו. במצב זה נאלץ לומן לבקש הלוואות מחברו האמיתי היחיד ומושא קנאתו, צ'ארלי - השכן שגר ממולו - כדי "לגמור את החודש". אף לא אחד מחבריו או מלקוחותיו לשעבר, אינו זוכר אותו עוד.
ונחזור להתחלה למשפט המפתח. כל החיים אנחנו עובדים בשביל משכנתא, בסוף הבית שלך, אבל כבר אין מי שיגור בו" אומרת אשתו בתפיחת ההצגה ועל פתח קברו כשאיש לא מגיע להלוויותו היא מקוננת שוב את אותו משפט והפעם כשהשלימה לשלם את המשכנתא.
ההצגה עשויה היטב, מרגשת הגם שלעיתים הדיאלוגים בין הבנים ובין המשחקים קצת ארוכים. גם הפער המשפחתי מודגש היטב ובעוצמה. הבנים המתהוללים לעומת האב, הבעל- המצוי ברגעי חייו הקשים כשרק אשתו וחברו הטוב ( שמואל וילוזני ) לצידו. 170 דקות כולל הפסקה טובות ומחכימות.