ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, להקמתה של ממשלת ישראל ה37. ממשלה המכריזה כי יש לנו חלק באלוקי ישראל, וכי לא ככל הגויים בית ישראל.
לפנינו, הציבור התומך בממשלה, כמו גם כמובן נציגי הממשלה עצמה – מוטלות משימות כבדות משקל למשך השנים הבאות. התפקיד הגדול הזה, שהוא האחריות הגדולה על רבבות עמך בית ישראל בכל מקום שהם, לא מסתכם רק בעבודה הממשלתית עצמה, אלא גם בעמדה הנפשית הכללית שלנו.
אנחנו נמצאים בעיצומה של 'חגיגה' תקשורתית, והתפקיד שלנו הוא לא לתת לרעש לבלבל אותנו. לא נשית את לבנו לקיתונות הבוז והשנאה, החרמות והנאצה השוטפים אותנו. כל גלי הרפש וההסתה לא ישכיחו מאיתנו את מה שאנחנו יודעים יותר מכולם: מלאים אנו אהבה עצומה לכל אחד ואחד מעם ישראל, מלאים אנו אהבה עצומה למדינת ישראל, לחייליה, לשוטריה ולכל מערכות חייה, וכל מה שאנחנו עושים הוא אך ורק מתוך העמדה הזאת. לא יכניסו לנו לפה מילים שלא אמרנו, ולא ניגרר לשיח שמטרתו להכניס אותנו למגננה. לא יגרמו לנו לחשוב שאנחנו בעד כפייה, כמו שלא יגרמו לנו לחשוב שאנחנו אנשי חושך פרימיטיביים. וגם אם על השיח התקשורתי הכללי אין לנו שליטה, לפחות את העמדה הנפשית שלנו יש בכוחנו לשמר בטהרה.
את האמת יש לדעת. חברי הממשלה החדשה הינם חיילים שנשלחו על ידי הציבור לחזית המערכה. הם הולכים לעבור שנים לא קלות, כל יוזמה שלהם תיתקל בזעקות שבר וקריאות געוואלד על "קץ הדמוקרטיה", ובמכתבי אזהרה של "עשרות בכירים ומדינאים", "מאות קצינים" ו"אלפי אנשי חינוך". לא כי הם מייצגים את הרוב, ולא כי בהכרח שהם באמת קיימים, אלא כי התקשורת פשוט תדאג לייצר את מצג השווא הזה.
אם הם יצלחו את הדבר הזה, ולא יירתעו מהעליהום הציבורי, ויצליחו להמשיך בדרכם – הם יעברו לשיטות עוד יותר מאתגרות. הפגנות מעטות משתתפים ידווחו כמחאה של 'מיליונים ברחובות', ציטוטים מוצאים מהקשרם, הכללה מגזרית בגלל עשבים שוטים – יהפכו לדבר שבשגרה. ואם גם את זה הם ישרדו – או אז יישלף 'נשק יום הדין'. פתאום יתחילו לצוץ כל מיני 'פרשיות' ו'חשדות'.
הלחץ ה"ציבורי" יחייב את הרשויות לפתוח בחקירה ובהגשת כתבי אישום. סחיטת עדויות לא קבילות מפי עדי מדינה, תוך איומים והפרת זכויות האדם – יהיו האמצעי הכי קדוש כדי להפליל אותם. וכן, הם עלולים גם לשבת בכלא ושמם יוכתם ויוכפש, ומאיגרא רמא – ממרומי העשייה שלהם הם עלולים ליפול לבירא עמיקתא, לתהומות של ביוש, הלבנת פנים, ושלילת זכות קיום.
ככל שייכנסו יותר חזק למערכת, ככל שיבצעו את המוטל עליהם בצורה יותר נאמנה – ככה הסיכון למעמדם האישי והציבורי יגדל.
אבל חיילים כמו חיילים, יוצאים לקרב במסירות נפש, מתוך הכרת הסיכונים המשמעותיים הכרוכים בכך.
אבל ככל שהם ואנחנו נדע – שכל אמצעי הלחימה הללו הם לא ספונטניים אלא עובדים בדיוק 'לפי הספר', לפי שיטות הנדסת התודעה ועיצוב דעת ההמון הנלמדות במכוני ההכשרה לתקשורת - כך יהיה יותר קל לצלוח את הדבר הזה, לא להתרגש מזה, ואף לנטרל את השיטות הללו עצמן.
אין בסכנות האמורות לעיל בכדי לגרום להחלשת המוטיבציה של הלוחמים. אדרבה, הן רק ממחישות עד כמה המאבק העצום שאנו נתונים בו הוא עניין קיומי, של להיות או לחדול, ושאין לאף אחד מאיתנו רשות לשבת בשקט ולהתחמק ממנו. ד' יהיה בעזרנו.