1. הכל תלוי במזל. אפילו מידת קליטתו של מועד כלשהו בלוח השנה העברי. לחג החנוכה שנפרדנו ממנו השבוע היה מזל (וגם יחצ"נות טובה, פרי עבודתה של ההסתדרות הציונית שהפכה את המכבים לסמל גבורת ישראל). כך הפך חנוכה לחג כלל ישראלי: אפילו כופרים גמורים חגגו אותו בשיטת המהדרין מן המהדרין.
ואילו צום עשרה בטבת, שיחול בשבוע הבא, ונתקן ע"י הרבנות הראשית כבר בשנת 1948, שלוש שנים אחר דעיכת עשן במשרפות, גם כיום זיכרון לדורי דורות לזוועות שלא ברא השטן, לא זכה. מי מציין בימינו את י' בטבת כיום הזיכרון הכללי ואמירת קדיש לזכר קדושי השואה? לא הציבור החילוני, ודאי וּודאי לא הציבור החרדי. וגם במגזר הדתי לאומי לא כולם מקפידים על הקדיש הכללי.
2. את משימת עשיית צום י' בטבת גם ליום של זיכרון לדורות, להנצחת שנות הקטסטרופה המבעיתה, הובילה הרבנות הראשית לישראל, לפני כל מוסד ממלכתי אחר. את ראשוניותה חושף מחקר מרתק של הרב שמואל כ"ץ, חוקר תולדות הרבנות הראשית ורב בתי ספר בירושלים. הוא מגלה, שכבר בחשוון תש"ט (1948), הציעו הרבנים הראשיים, הרב הרצוג והרב עוזיאל, באיגרת לחברי מועצת הרבנות הראשית, לקבוע את י' בטבת כיום זיכרון לדורות לשואה.
בהתכנסות המועצה בי"ב בכסלו, סיפר הרב הרצוג, שכשהציע לראשונה לקבוע יום תענית על פורענויות השואה, התנגד לכך הרב מבריסק, הרב י"ז סולובייצ'יק, שחשש לאיסור 'בל תוסיף'. הרב הרצוג גרס שאין כאן כל איסור: מחד גיסא, אי אפשר שלא לקבוע יום תענית לזכר אסון גדיעת שליש מבני עמנו במיתות משונות ואכזריות. מאידך גיסא, קשה להוסיף יום תענית מיוחד לדורות. לכן ראוי להעדיף את י' בטבת, יום צום קצר שאין בו אבל כבד, כיום הזיכרון והקדיש. בשל קירבתה של התענית באותה שנה, הציע הרב להסתפק הפעם בהנחייה לאמירת קדיש יתום ובהדלקת נר נשמה בכל בית ובכל מוסד ציבורי. התאריך אושר.
3. בהודעה לעיתונות שהתפרסמה בט' בטבת נכתב: הרבנות הראשית "קבעה את יום צום העשירי בטבת, ליום זיכרון לששת מיליוני קדושינו הי"ד" (ולא רק לאלו שלא נודע יום מותם!); הציבור נדרש לומר קדיש ולהדליק בכל אתר נרות נשמה שיבערו מעת לעת.
כן נקבע סדר תפילות לאותו יום. בתפילת שחרית: לאחר הקריאה בתורה תיאמר תפילת אזכרה שתוקנה על ידי הרבנות הראשית (כבר בתש"ג!). אם תפילה זו אינה מצויה, יש לומר את 'א-ל מלא רחמים' לנשמות הקדושים הי"ד. לאחר התפילה יש ללמוד שלוש משניות: ברכות ט'-ה', סוטה ה'-ה', עוקצין ג'-י"ב. בתפילת מנחה: לאחר הקריאה בתורה תיאמר תפילת 'אב הרחמים'; ולפני 'עלינו' ייאמר פרק ע"ט בתהילים, פסוק בפסוק. לאחר 'עלינו' יאמר כל הקהל קדיש (פרט למי שמי מהוריו בחיים). לסדר התפילות נוספה הערה: "בעתיד עד לביאת משיח צדקנו, יוסיפו סליחות ופזמונים וקינה מיוחדת".
4. הכרזת הרבנות הראשית על י' בטבת כיום הזיכרון ל'קדושי הגטאות', היכתה אז הדים. בשידורי קול ישראל הסביר רבה של תל-אביב וחבר המועצה, הרב א"י אונטרמן, שבקביעת תאריך יום הזיכרון נלקחה בחשבון העובדה, שבתקופה זו של השנה רבו המשלוחים למחנות ההשמדה; ושהמרד הקטן, הנשכח, בגיטו ורשה, היה בחנוכה; וש-י' בטבת הוא ממילא יום צום לזכר תחילת חורבן המקדש הראשון – ואילו השואה הינה למעשה המשך וסיום לאותו חורבן. לפי הדיווח בעיתונות, מילאו המוני ניצולי שואה את בתי הכנסת וקיימו בהתרגשות את הנחיית הרבנות הראשית.
בכ"ז בכסלו תשי"א (1950) פרסמו הרבנים הראשיים, לקראת 'יום חללי השואה', כי יום עשירי בטבת נקבע לשעה ולדורות, ליום השנה לקהילות הקודש, אנשים, נשים וטף, שנספו בהמוניהם, ובהם מיליונים, שאין יודע את יום מותם. דינו של י' בטבת, כדינו של יום המיתה לעניין קדיש, משניות והדלקת נר נשמה. "וגם לכל יהודי באשר הוא שם, קדוש היום הזה לזכר רבבות בתי האבות והמשפחות שנשמדו כליל ללא השאיר שריד ופליט, וגואלם הוא בית ישראל כולו". על כן מחוייב כל אחד להדליק אור לעשירי בטבת נר נשמה בביתו, ומי שאין הוריו בחיים יאמר קדיש בציבור.
5.הרב כ"ץ מנסה כבר שנים לעקור טעות הגורסת, שהרבנות קבעה את י' בטבת בשל התנגדותה לקביעת יום אבל וזיכרון בחודש ניסן, מפני שאין מספידים בו. אין בכך אמת עובדתית: הרבנות קבעה כבר בתש"ט יום זיכרון לדורות לשואה, ובכך הקדימה ביותר משנתיים (!!) את הכנסת, אשר קבעה ב-ו' בניסן תשי"א (1951) את כ"ז בניסן ל'יום השואה ומרד הגטאות'. בשל קביעת הכנסת את יום הזיכרון בניסן, התבקשה הרבנות הראשית לבטל את קביעתה לגבי י' בטבת, אך סירבה בתוקף.
ועוד פרט חשוב גילה הרב כ"ץ. יום זה נקרא בתחילה 'יום הזיכרון לחללי הגולה' ואח"כ 'יום חללי השואה'. אפילו במודעת רחוב מטעם הרבנות הראשית, מג' בטבת תשי"ח (1958), עדיין כך נקרא היום. השֵם המצמצם, 'יום הקדיש הכללי', שמקובל היום, נזכר לראשונה בעיתונות בתשי"ד (1954).
דור הניצולים הולך ונעלם. לכן מן הראוי לשוב לחזור להחלטות מועצת הרבנות הראשית מקדמת דנא ולציין יום זה כראוי, באמירת קדיש כללי, בהדלקת נר נשמה ובלימוד משניות לע"נ ששת המיליונים שנעקדו על קידוש שמו יתעלה.
(באדיבות שבועון 'מצב הרוח')