לאורך חודשיים של מו"מ קואליציוני מן המורכבים שידעו ממשלות ישראל, וביתר שאת בערב השבעת ממשלת נתניהו השישית, ראינו מתקפה חזיתית כוללת על השותפה הקואליציונית הבכירה, מפלגת הציונות הדתית. מתקפה רבתי מבית ומחוץ, כשהיעד האמיתי הוא כמובן היסוד היהודי של מדינת ישראל.
לאורך כל שנות מסע הרדיפה הפוליטי-תקשורתי אחר נתניהו, היה ברור למחנה הימין וכמובן לרודפים עצמם, שתכלית הרדיפה האמיתית איננה נתניהו אלא הפלת מחנה הימין. נתניהו הוא רק התירוץ. אולם ב-2 בנובמבר 2022 הבינו הרודפים כי בַּקְּרָב מול נתניהו נחלו מפלה סופית והחליטו לחשב מסלול מחדש, ולסמן מטרה חדשה: מפלגת הציונות הדתית. הרודפים אמנם לא חדלו ולא יחדלו להמשיך לרדוף את נתניהו, אבל המטרה הראשית של מסע הציד מעתה תהיה מפלגת הציונות הדתית האידיאולוגית. נתניהו המנהיג יהפוך למטרה משנית.
העילה הרשמית למאבק במערכה הבאה תהיה אידיאולוגיית הלהט"ב של תנועת הפרוגרס, החוליה 'החלשה' של הציונות הדתית. לפיכך, עם הקמת הממשלה ה-37, בשעה טובה, אפשר להיפרד רשמית מן החלוקה הפוליטית ששלטה כאן מלפני קום המדינה. ישראל עוברת מעידן פוליטי המכונה ימין-שמאל לעידן ימין-פרוגרס.
בחלוקה החדשה של המחנות, המאבק נגד הימין יעבור בעיקר דרך מפלגת הציונות הדתית. כפי שהספקנו לראות בשבוע החולף, התקשורת אורבת ותמשיך לארוב למוצא פיה של מנהיגי הציונות הדתית, במטרה לייחס לדבריהם משמעויות זדוניות שלא התכוונו אליה. תוכלו לשאול את אורית סטרוק ושמחה רוטמן. גם אם השניים יצייצו 'הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד' התקשורת תתעקש שמשמעות הקריאה היא כפיית השבת על כלל הציבור גם יחד.
האסטרטגיה החדשה של הרודפים, נשענת על דה-לגיטימציה פוליטית כירורגית לציונות הדתית, כזו שתפגע אנושות בברית הקואליציונית בינה ובין הליכוד והחרדים. הרודפים זיהו היטב את התפקיד ההיסטורי שהציונות הדתית ממלאת בממשלה השלושים ושבע: סלע הקיום האידיאולוגי והמשילותי של השלטון. ולכן, החרדים הם הטובים בסיפור. ערוץ 13 טען שש"ס מתנגדת לביטול סעיף הגזענות בחוק, על אף שדוברו של השר דרעי הגיב לכותבת שורות אלה כי השר 'לא התבטא בענין'. האסטרטגיה של הרודפים מעתה ואילך תתמקד בניסיון לפרק את הקשר האידיאולוגי בין מרכיבי הממשלה החדשה ע"י סיקור אוהד של המפלגות החרדיות ואף של הליכוד כמתונות וסיקור שלילי של הציונות הדתית כמשיחית וגזענית.
אלא שלהקות הציד הפוליטי לא לוקחות בחשבון ש'הטוב המשותף' המאפיין את הימין הוא אידיאולוגי ולא תועלתי. הרבה יותר קשה לפרק שותפות אידיאולוגית מלפרק שותפות מבוססת אינטרסים אינסטרומנטליים. כדאי להם ללמוד מניסיונם שלהם אך לא מזמן: בעוד שממשלת השינוי קרסה לתוך עצמה בשל היעדר אידיאולוגיה משותפת בין מרכיביה, הרי שממשלת נתניהו השישית התקשתה להתגבש ולהתרומם על רגליה בשל משקל-יתר של אידיאולוגיה משותפת בקרב מרכיביה.
רמת ההלימה האידיאולוגית בין מרכיבי הממשלה המושבעת היום, גבוהה מאי פעם בממשלות ישראל. כך, ברוח הפתגם 'קנאת סופרים תרבה חכמה' נראה שקמה היום ממשלה בה קנאת שרים תרבה עשיה. גם נתניהו הבין שהשותפות הקואליציוניות התחרו ביניהן על שליטה על אותם ערכים ועל אותו סדר יום, מתוך להט אידיאולוגי ומחויבות חסרת תקדים להגשים אותם. ולמרות המתחים שליוו את המו"מ, נראה כי ב"ה, השמיכה הביצועית הייתה ארוכה דיה להספיק לכלל השותפות.
כאן המקום להביע הערכה לאדריכל שעמל והזיע, רה"מ נתניהו, על שידע להכיל את המתחים שליוו את ראשית תהליכי המו"מ ולא נרתע מזעקות הסרק של התקשורת ואופוזיציית השינוי הנכנסת על הבולמוס החולני של המפלגות לריבוי תפקידים, כיבודים וקריעת המשרדים לנתחים. לא נתניהו ולא סמוטריץ' נבהלו מן המשבר שליווה את המו"מ הקואליציוני. לשני הצדדים לא היה ספק שלא ישפכו את התינוק עם המים. ובכל זאת ניתן להעיר, בהומור מה, שדגם הברית הפוליטית שהציונות הדתית קידמה עם נתניהו ויתר השותפות אימצו, היא אמנם גרסא פוליטית של ברית בין הבתרים המקראי, אך לא במונחים הזדוניים המיוחסים לו במחנה הנגדי. סמוטריץ' ונראה שגם בן-גביר מתייחסים בחרדת קודש לברית עם ציבור בוחריהם ולהבטחות הבחירות.
המחויבות של סמוטריץ ובן גביר להבטחות הבחירות שלהם עומדת ביסוד ההתעקשות שלהם להכניס להסכמים הקואליציוניים תכנית עבודה סדורה הכוללת לא רק אסטרטגיה תיאורטית אלא גם מדדים של תשומות, תפוקות ותוצרים הדורשים לשנות את המבנה הארגוני-מיניסטריאלי שהווה חסם בירוקרטי להגשמת המדיניות לה התחייבו. מפלגת הציונות הדתית למודת האכזבות, קיבעה תקן חדש להסכמים קואליציוניים: לא רק תפקידים רשמיים אלא סמכויות, כלים, ומשאבים.
יורשי בנט וקודמיו קיבלו החלטה היסטורית גורפת בעלת חשיבות למחנה הימין כולו: חדל מדיבורים וסיסמאות, ועבור לעשייתן- מלא-מלא עכשיו. בין השורות אפשר לזהות שגם נתניהו מבין שהציונות הדתית אולי יכולה לפעמים להיות קוץ אבל אליה גדולה ומשובחה יש בו בקוץ הזה. נתניהו ויועציו מודעים היום, יותר מתמיד שהם זקוקים למפלגת הציונות הדתית בגלגולה העכשווי המבורך כדי לתקן.
בקמפיין הבחירות הודה נתניהו שגם הליכוד צריך לתקן את טעויותיו ונראה שהוא מזהה שהתקן החדש של הברית עם הציונות הדתית עשוי בהחלט לחולל תפנית היסטורית במדד המשילות של הימין, לעבר תיקון וריפוי הכשל המשילותי ששלט בישראל מאז 77', מאימת אליטות השמאל.
גם הפרוגרסיביים מבינים את המשמעות הטרנספורמטיבית המקופלת בהסכמים הקואליציוניים בין הליכוד ובין הציונות הדתית ואת משקלה במונחים של עשיה ושינוי. האמת הצרופה שאינם מעיזים להודות בה בקול-רם היא שהם אחוזי חרדה שמא יתברר שהציונות הדתית יודעת למשול טוב מכולם. יודעת להגשים בכלכלה, בבטחון, בהתיישבות, בהיסטוריה, ביהדות, בחנוך, במשפט, בבריאות, ואפילו בעליה. החרדה שמא ההיסטריה על קץ הדמוקרטיה וזכויות הפרט תתברר כחסרת אחיזה במציאות, עלולה להותיר את השרידים של האליטות הישנות ללא עתיד. ועל-כן הם מכוונים את כל ארסנל חיצי הרעל נגד סמוטריץ, סטרוק, רוטמן, בן גביר וכו'.
למעשה, ההסכמים הקואליציוניים חשפו שלל איומים שמרחפים מעל הברית בין הליכוד ובין הציונות הדתית. לא רק מצד האופוזיציה והתקשורת המקומית. אל אלה כבר ראינו בחודשים האחרונים מצטרפת שורה ארוכה של שחקנים מקומיים ובינלאומיים: בג"צ ושופטים בדימוס, הקהיליה האקדמית, הביטחונית, המשפטית, ארגוני החברה האזרחית המתגייסים לשרת את ביה"ד בהאג, ואפילו אמא אמריקה שסיכלה את מינויו של סמוטריץ לשר הבטחון.
המעבר מרדיפה פרסונלית לרדיפה אידיאולוגית המגובה במערכת לחצים חסרת תקדים של אמריקה ואירופה תמשיך לצבור תאוצה, מתוך עוורון והכחשה פתולוגיים לַהכרעה הדמוקרטית. שעת השבעת הממשלה, שהייתה עת רצון והניבה תחושה שהשפיות שבה בשעה טובה למחוזותינו, מתפרשת כתחילת קץ ההיסטוריה עבור הצד המפסיד, שנערך למלחמת דה לגיטימציה אימתנית וניסיונות לחבל בברית הקואליציונית המוצקה. הוא יעשה זאת בתחבולות תקשורתיות ובתחבולות פוליטיות. במידה רבה ינסה לחקות את האסטרטגיה המבריקה של האופוזיציה בראשות נתניהו.
ראש הממשלה נתניהו מחויב, משום כך, לערנות ודריכות מרביות, לגייס לא רק את מיטב המשאבים התקשורתיים כדי לנצח גם במאבק הזה. אלא גם להמשיך להעלות על נס את הברית עם שותפותיו הקואליציוניות, ולהיטיב את התקשורת הפנים-ארגונית בין מרכיבי הממשלה במשברים פנימיים טבעיים ולא-טבעיים העשויים להתעורר בקרוב.