שני זיכרונות חקוקים אצלי מהרב חיים דרוקמן, מזקני הרבנים הציונות הדתית שהלך לעולמו.
האחד, עת הייתי ראש מחלקת מפעלים בתנועת בני עקיבא, תוכננה נסיעה לפולין מטעם התנועה, ההובלה של המסע ע"י הרב דרוקמן עם הרב ברנדס היתה מיוחדת במינה, ההתחברות לעבר היהודי החזק המפואר, בבחינת דע מאין באת, העליה לקברם של אדמורי גור ובמיוחד בעל השפת אמת, העלתה התרגשות גדולה אצל הרב ודרכו אצל כולנו. זה היה מסע לפולין מיוחד במינו שהחיה לרגע את יהדות פולין בתפארתה וגם העצים את מקומנו לאור שיממונה המוחלט כיום.
השני, השתתפותי לפני כשנה עת ישבנו סביב שולחן הרב, להתייעצות בעניין סוגיית אביתר, נכחתי שם בין היתר כנציג המועצה האזורית ותנועת נחלה על מנת לברר מה נכון וראוי לעשות במציאות המורכבת שנוצרה, במפגש השתתפו רבנים חשובים, ראשי מוא"ז השומרון וראשי תנועת נחלה, בין לבין, העלו את שר הביטחון, גנץ לשיחה טלפונית, בה נשמע שר הביטחון, גנץ מדבר עם כבוד רב לרב ואף דיבר איתו בגוף שלישי.
הרב התעניין מאוד לשמוע גם את אנשי המעשה ושאל שאלות מפורטות בעניין ולא הסתפק רק בשמיעת הרבנים ואנשי הציבור.
השולחן של הרב בו ישבו כל הסיעות מכל המינים ומכל הגוונים של הציונות הדתית ועוד, יחסר מאוד.
דמות הרב שהצליחה לכנס את כלל הציבור סביב שולחנו תחסר ולוואי ונזכה לשמר את היכולת המיוחדת הזו להקשיב זה לזה ואף לתלמידי חכמים גדולים. יהי זכרו ברוך