הרב יונה גודמן טוען שילדינו טועים עת הם מרבים לטעון שאסור לנו להביע דעה נגד סמים או נגד תופעה תרבותית מסוימת, שהרי "זכותו של כל אחד לבחור את דרכו".
להעמקת הדיון, מציע הרב לאמץ הבחנה פשוטה בין עמדה עקרונית, שאותה חיוני להשמיע, ובין יחס לאדם מסוים, כשבדברים כלפיו אכן צריך להיזהר. לדבריו, עלינו להסביר לילדינו שלרוב, אין אנו באים לשפוט אדם מסוים, שהרי אין אנו מכירים את מניעיו או את שיקוליו.
אך רצון זה אינו מונע מאיתנו את הזכות ואת החובה לדבר על התופעה העקרונית ולהביע את דעתנו הערכית עליה: יהיה זה דתלש"יות, נטיות הפוכות, תרבות בילוי נמוכה ובעצם כל נושא ערכי אחר. כל נושא הוא ייחודי ולא באנו להשוות ביניהם, אלא לטעון שבכולם מותר להביע דעה לפני ילדינו, ואף חובה לעשות כן.
לדעת הרב גודמן, ילדינו מטשטשים את ההבדל בין שני דברים אלו, ועקב חוסר רצונם לשפוט אחרים, הם נגררים לחוסר נכונות להסכים שיש אמת, ושיש דרך נכונה שהלוואי ורבים היו מאמצים אותה.
לדבריו, ככל שנסייע להם לפתח הבחנה זו, כך יוקל עלינו לחנכם, ויקל על כולנו לקדם את ערכי האמת בעולם.