יעל מזרחי
יעל מזרחיצילום: ערוץ הידברות

ברוך הבא אדוני השר, ברוכה הבאה גבירתי השרה, לצד שמחת הניצחון ותשוקת העבודה אני מבקשת מכם
לראות אותי.

כי בחלוף הקדנציה, קצרה או ארוכה, לא יזכרו את הרפורמות שעשיתם, לא את המדדים והתפוקות לא השלכות רוחב ולא ביצועי שטח. אלא את האנשים שלצד הדרך.

תיכנסו ללשכה, תגידו יפה שלום ותנסו לראות את עובדת המשרת-אמון שחיה על זמן שאול מממשלה לממשלה, והיא במרחק נגיעה מ"תקן", חכו רגע, יש מצב שזו בדיוק העובדת או העובד שמתאימים לכם. תראו את החד-הורית, את הבחור המבוגר שהמשרד הוא הבית שלו, את אנשי הגיוון.

עבדתם קשה ותחי הדמוקרטיה - מה ששלכם שלכם, אבל תראו אותי, שצלקת הפיטורין לפני עשר שנים (בצדק, חילופי ממשל), עדיין שם למרות אי הכוונה לפגוע אישית.

זוכרת אותי בוכה את חיי בשימוע ומה אעשה ולאן אלך ואיך נפרדים ממשרד ואנשים שנהפכו לשגרת חייך מהקפה של הבוקר וההצטרפות לסיגריה של החברות, מעבודת הלשכה המרתקת, מהזכות לשרת את מדינת ישראל. מהבושה.

זוכרת אותי מסתובבת עם מכתב הפיטורין בתיק ימים ארוכים ולא מספרת לילדים שאמא פוטרה. מסתובבת ברחובותיה של ירושלים, עצובה וחוזרת לקראת השעה ארבע הביתה. (ביום הכיפורים האחרון קיבלתי טלפון של הבעת צער כנה, ושעוד נעשה תיקון יחד והלב נרפא מהמילים הטובות)

תהיו אורי אורבך ז"ל.

כשהשר אורי אורבך (מעולם לא קראתי לו בשמו, כילדת בית יעקב מחונכת אני פונה לשר הממונה שלי רק בגוף שלישי. את אורי זה הצחיק, היה אומר לי: "השר מבקש שתקשרי אותו לכנסת, השר הולך. השר כועס")

אז השר אורי קרא לי ללשכתו, נכנסתי רועדת, יאלה שיפטר ונגמור עם זה כבר. אבל השר אורבך (הילדים שלי קראו לו "השר אויירבך") קם והגיש לי כוס מים שעמדו על שולחנו ואמר: תירגעי, את לא מפוטרת, קראתי לך שתספרי לי על עצמך, להכיר אותך, ותגידי, "מאיפה למען ה׳ מדליקים פה את האור?".


אורי ז"ל השאיר את כל מצבת רכזות הלשכה. וכשאתם נכנסים ללשכתכם תגידו יפה תודה לקודמכם, עזבו אתכם עכשיו מפוליטיקה, הייתם בסרט העצוב הזה. והם עבדו קשה, כן. אני גם בוחרת לומר תודה לממשלה היוצאת משני ראשיה שמדינתנו, ביתנו, היה להם למשמרת, כשמסביב יהום הסער.

את זה שעלבו בו בהר הרצל ושתק ואת החיבוק הארוך ארוך שלו לאמא של עדו ז"ל, ואת זה שכשאמרת לו ששמך יעלי אורו עיניו באלף שמשות זוהרות.

נפרדת בתודה, מכל השרים והשרות ובעיקר מנכ''לים ומנכ''ליות שעבדו מכל הלב והנשמה. זוכרת איך בתחילת הקדנציה פניתי וביקשתי "כן, אתם לא מוכרחים אבל אנא לפנים משורת הדין לא לפטר מיד את הדרג הנמוך בלשכה ולראות להם את המצוקה ופחד 'לשכת התעסוקה' בעיניים, ואת יוקר המחיה''.

ומה שאני בוחרת לזכור זה את רגעי החסד האלו, את נתנאל הטוב והרחום ואת ערן המקסים ואת יאיר. איזה דבר זה היאיר הזה. ותומר המתוק והטוב וחיליק. אמאלה ואבאלה חיליק. ואת הנעמות ואבי שהוא בכלל דיאלנה ועוד..
היו שלום, ה׳ איתכם.

ולחברים החדשים, ברוכים הבאים, בשם ה׳ תעשו ותצליחו. תדליקו רגע את האור, ותראו אותי.

--

יעל מזרחי היא אמא ל-11 ילדים, ראש לשכת נציב שירות המדינה הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ ופעילה חברתית