"מוסדות החינוך לא מבינים את גודל השעה שבה נמצא הנוער שלנו", אומרת אפרת וקסלר, מנחת הורים ומוסמכת IPPF למיניות.
את הדברים אומרת וקסלר לאור נתונים שמתפרסמים לאחרונה ושמציגים עלייה במספר בני הנוער אשר נחשפים לתכנים בלתי ראויים ברשת, כאשר ישנה עליה גם בתוך המגזר הדתי. "התרבות והמסרים מבחוץ מאוד מאוד חזקים והם בדיוק ההפך ממה שאנחנו, ההורים, שואפים לחנך אליו", היא מוסיפה.
לדבריה של וקסלר הבעיה מתחילה בחוסר נוכחות, רגשית-חינוכית ופיזית של הורים שלא מבינים את גודל הבעיה. "אנחנו מגדלים פה דור של ילדים סופר טכנולוגיים. זאת אומרת, ברגע שהם יהיו סקרנים, הם ימצאו את הדרך לספק את הסקרנות הזאת ושום חסימה לא באמת תהיה תחליף לחינוך מיני, החסימה היא חובה וחשובה ומהווה סוג של גדר שמירה. בסופו של דבר, בואו נזכור שכח המין הוא כוח החיים, תנועה אדירה של קיום העולם", אומרת וקסלר.
"בתור אנשים דתיים שמאמינים בערכי המשפחה ובהמשך קיום הדורות של עם ישראל, הנקודה הזאת צריכה להיות ברורה עוד יותר. אנחנו צריכים לספק עבורם בצורה בריאה ונכונה את אותה סקרנות טבעית, זה התפקיד שמוטל עלינו, ההורים, בעידן הזה. אבל בסופו של דבר אנחנו נותנים לכולם לדבר, וכולם מבחוץ מחנכים, כולם - חוץ מאיתנו, ואסור לנו לשתוק. כל זה בזמן שבני הנוער מוצפים באין-סוף מסרים. זה לא רק גלישה באתרים עם תכנים לא מותאמים, אלא זה פוגש אותם בקניונים, בפרסומות, בסדרות בנטפליקס, בכל מקום. הם מקבלים אינסוף מסרים של מיניות זולה, וזה בדיוק ההפך ממה שאנחנו רוצים לחנך. לכן אי אפשר לחסום בלי לחנך, ואי אפשר לחנך בלי לחסום. אלו הן ממש תנועות מקבילות שצריכות לבוא יחד", מוסיפה וקסלר.
בהמשך דבריה מסבירה וקסלר את התפקיד של ההורים בכל התהליך הזה. "בשיחות שלי עם הורים אני אומרת את זה כל הזמן – ההורים הם אלו שצריכים לחנך. מעץ תפוחים לא יוצאים אגסים, ואי אפשר לצפות שהילדים יצאו מחונכים בלי שניישם את האני מאמין החינוכי שלנו. לכן אני באמת מאמינה שבסופו של דבר המהפך צריך לקרות בבתים שלנו. הם לומדים הכל מאיתנו. לומדים על מיניות, אינטימיות, זוגיות ומה לא".
"אנחנו צריכים להיות עבורם דוגמה, להראות להם מהי אינטימיות וזוגיות בריאה. לצד זה צריך לתת להם גם את הידע, לספר להם על ההבדלים בין גברים לנשים ומהם התהליכים שהגוף שלהם עובר. חינוך מיני ושיח אודות גוף ומיניות צריכים להיות כבר מגיל צעיר ולא כמו שרבים חושבים שדוחים את השיח הזה לגיל ההתבגרות", אומרת וקסלר.
בסיום דבריה נותנת וקסלר גם עצות וטיפים להורים כיצד לפקח יותר על הילדים ועל הגלישה שלהם. "הדבר הראשון" היא אומרת, "הוא לעשות סינון שיאפשר להם לגלוש בצורה בטוחה, כך שלא ייחשפו לתכנים כאלה ואחרים. ודבר נוסף בהקשר הזה הוא לבדוק את ההיסטוריה של הגלישה מדי פעם. להבין מדי פעם מה קורה, מה הם רואים ובאיזה נושאים הם מתעניינים.
חשוב מאד להיות נוכח בחיים שלהם. להכיר אותם, להכיר את העולמות שלהם, את משחקי המחשב. לבנות איתם קשר מעמיק ואמון, בשביל שהם לא יפחדו מאיתנו, בשביל שהם לא יסתירו מאיתנו דברים ובשביל שהם לא יפחדו לבוא ולשאול שאלות או אפילו להגיד 'היום קפצה לי פרסומת ל...' 'ראיתי היום סרטון ש... כי נורא סקרן אותי'.".
"אם הם יפחדו מאיתנו, אם לא יהיה לנו קשר איתם, הם לא יבואו אלינו. גם אם נסביר להם 1000 פעם שזה ממש מזיק להם", מסכמת וקסלר.