אחד הנושאים השכיחים שגורמים לעימותים בין בני זוג הוא הנושא של חלוקת התפקידים בבית. לדוגמא, מה עושים כשאבא ואימא לחוצים כי שניהם צריכים לצאת לעבודה בזמן, ומישהו צריך להכין את הילדים כדי שגם הם יצאו בזמן?
כמובן, שאין תשובה פשוטה לגבי חלוקת התפקידים בין בני הזוג, אולם מה שברור הוא שכדי שחלוקת התפקידים תהיה מוסכמת על שני בני הזוג שני בני הזוג צריכים להרגיש שחלוקת התפקידים ביניהם היא "הוגנת".
מחקרים מצאו ש־"הגינות" חשובה מאד לאנשים עד כדי כך, שלפעמים אנשים מוכנים לוותר על הצעות שהם מרגישים שאינן הוגנות, אפילו אם הם יכולים רק להרוויח מהן.
אחד הניסויים המפורסמים שמראים עד כמה "הוגנות" חשובה לאנשים הוא "משחק האולטימטום" (the Ultimatum Game). בניסוי הזה (שאין לו שום קשר ל־"משחק"...) נתנו לאחד המשתתפים 10 דולר ואמרו לו שמתוך הסכום הזה הוא יכול להעביר איזה סכום שיחליט למשתתף השני. המשתתף השני היה יכול להחליט אם להסכים לקבל את הסכום שהמשתתף הראשון הציע לו, או לדחות את ההצעה, שאז אף אחד משניהם לא יקבל שום דבר.
ההיגיון הכלכלי אומר שלמשתתף השני יהיה כדאי להסכים לקבל כל סכום שהמשתתף הראשון יציע, כי אחרת הוא לא יקבל שום דבר. אפילו אם המשתתף הראשון יציע דולר אחד בלבד, ההיגיון כלכלי אומר שלא כדאי לוותר עליו ולא לקבל שום דבר. למרות זאת נמצא, שאנשים לא היו מוכנים לקבל כל ההצעה. כאשר המשתתף הראשון הציע סכום נמוך, אנשים דחו את ההצעה והעדיפו לא לקבל שום דבר.
מה הסיבה שאנשים וויתרו על סכום קטן, והעדיפו לא לקבל שום דבר? המשתתפים הסבירו שהם וויתרו על סכום קטן והעדיפו לא לקבל שום דבר, כי הם חשבו שזה יהיה "לא הוגן" שהמשתתף הראשון יקבל תשעה דולר, ואילו הם יקבלו דולר אחד בלבד. גם כאשר המשתתף הראשון הציע למשתתף השני שני דולרים, רוב האנשים לא הסכימו לקבל שני דולרים, בגלל שהם ידעו שלמשתתף הראשון יישארו שמונה דולרים, והיה נראה להם שזה "לא הוגן". כנ"ל גם לגבי שלושה דולרים. רק כאשר המשתתף הראשון הגדיל את הצעתו לארבעה דולרים, רוב המשתתפים הרגישו שזו "הצעה הוגנת" והסכימו לקבל את הכסף.
עד עכשיו הסברנו איך התנהגו אלו שהציעו להם לקבל חלק מהכסף. נעבור עכשיו ל־"מציעים" עצמם. במחקר נמצא שרוב "המציעים" אמנם הציעו ארבעה דולרים או יותר, שזה גם הסכום שאנשים נטו להסכים לקבל. מה הסיבה ש־"המציעים" לא הציעו סכום יותר נמוך? השערה אחת היא שהמציעים העריכו שאם הם יציעו סכום נמוך המשתתף השני יסרב לקבל את הסכום הנמוך בגלל שזה יראה להם "לא הוגן", ואז שניהם לא יקבלו שום דבר. יכול להיות שניתן להסביר את ההתנהגות של ה־"מציעים" באופן אחר. השערה נוספת היא שאנשים לא באמת כל כך אגואיסטים כמו שנהוג לחשוב, והם לא רק מנסים להרוויח כמה שאפשר. לפי ההשערה הזו לפעמים אנשים מוכנים לעזור לאחרים, גם אם לא תצמח להם שום תועלת מכך.
לאור ההשערה שה־"מציעים" עשו חשבון כלכלי שלא כדאי להם להציע פחות מארבעה דולרים כי ה־"מקבלים" עלולים לסרב להצעה הזו, יש מקום לשאול איך יתנהגו ה־"מציעים" כאשר ל־"מקבלים" לא תהייה כלל אפשרות לסרב להצעה. במקרה זה אפשר לשער, שמאחר שלמציע לא תהיה יותר סיבה לחשוש להציע סכום נמוך, הוא יציע סכום מאד נמוך (אם בכלל יציע איזה סכום).
כדי לבדוק את הנושא הזה החוקרים המציאו גרסה יותר קיצונית של "משחק האולטימטום" שנקראת "משחק הדיקטטור" (the Dictator Game). גם בגרסה הזו (שגם לה אין שום קשר ל־"משחק") המשתתף הראשון מקבל עשרה דולרים, ונאמר לו שהוא יכול להעביר למשתתף השני כל חלק מסכום הזה לפי בחירתו. אלא שבגרסה הזו המשתתף לא רשאי לסרב להצעה, אלא הוא צריך להסכים לכל סכום שהמשתתף הראשון יציע לו.
מכיוון שהמשתתף השני חייב לקבל כל הצעה, המשתתף הראשון לא לוקח שום סיכון כאשר הוא מציע למשתתף השני את הסכום הנמוך ביותר שהוא היה יכול להציע... למרבה הפלא, למרות שאין שום הגיון כלכלי שהמשתתף הראשון יציע למשתתף השני סכום כלשהו, רוב ה־"מציעים" הציעו למשתתף השני כשנים וחצי דולרים מתוך עשרת הדולרים שהם קיבלו. איך אפשר להסביר, שמשתתפים שלא היו חייבים להציע למשתתף השני כל סכום, בכל אופן הציעו שנים וחצי דולרים? אחד ההסברים הוא שלאנשים חשוב להרגיש שהם אנשים הוגנים, וגם חשוב להם שאנשים אחרים יחשבו שהם אנשים הוגנים.
הסבר אפשרי נוסף הוא ההסבר שהצענו לעיל, שאולי אנשים לא באמת כל כך אגואיסטים כמו שנהוג לחשוב, אלא הם מוכנים לעזור לאחרים, גם אם לא תצמח להם שום תועלת מכך.
מכל הנ"ל ניתן ללמוד כמה חשוב לכל אחד מבני הזוג להרגיש שחלוקת התפקידים ביניהם היא "הוגנת". הדרך להגיע לחלוקת תפקידים "הוגנת" היא לנהל שיח על הנושא במטרה להגיע לאיזו חלוקה ששני בני הזוג ירגישו שהיא "הוגנת". מכיוון ששיח כזה עלול לגרום לעימות בין בני הזוג, רצוי לערוך את השיח הזה בנוכחות אדם שלישי ששני בני הזוג סומכים עליו, כדי שבמקרה של חוסר הסכמה בין בני הזוג הוא יביא את דעתו לגבי ההגינות של חלוקת התפקידים.
______
זאב קרומבי הוא עובד סוציאלי ומטפל זוגי (MSW), מומחה להתמכרויות התנהגותיות (MA), ודוקטורנט בטיפול זוגי באוניברסיטת חיפה. להערות ושאלות 0547-822686