את ילון ז"ל הכרתי לפני כעשרים ושבע שנים כשהיינו ביחד בקורס מגדי"ם, באותו חדר.
תוך כמה דקות של מפגש מצאנו שפה משותפת, ודי מהר למדתי להעריך אותו ואת אופיו ועשייתו המיוחדת, את היצירתיות והמקוריות שלו.
ילון ז"ל בא מהצנחנים, אני מהשריון, עולמות תוכן צבאיים שונים. אולם היו גם הרבה דברים משותפים. ביחס לאותן שנים, היינו בקורס קבוצה לא קטנה של חניכים דתיים, ומטבע הדברים נדרשנו לתאום ביננו, בין הייתר כדי לארגן מניינים, ואפילו לימוד, ותוך כדי כך גם התפתחו שיחות ודיונים בנושאים רוחניים.
ילון ז"ל היה 'לוחם' באופיו, בעל מרץ בלתי נלאה ו'דבק במשימה', ופעל מתוך מוטיבציה גבוהה של תרומה למען עם ישראל ארץ ישראל ומדינת ישראל. אופי זה בלט בקורס כבר מההתחלה. ברצינות, באכפתיות וביסודיות שלו, ובחתירה הלא מתפשרת שלו למצות את מירב הידע המקצועי שהקורס יכול לאפשר. הוא בא ללמוד ולעבוד קשה! ולהכין את עצמו בצורה המכסימלית לתפקיד המג"ד, שעמד בפתח. לא מתוך חתירה למצויינות אלא מתוך תודעה של שליחות, למען העם הארץ, מדינת ישראל וצה"ל.
כל מה שיזם וקידם תוך כדי הקורס היה חשוב לו מאד, שזה לא יהיה רק עבורו אלא עבור כולם, ואכן, ניתן לומר שבמידה מסויימת הוא הדביק אותנו ברוח הזאת. לא במעט בזכותו נדרשו גם המדריכים (שהיו מפקדי חטיבות) להשקיע בנו יותר, ולהקפיד על רמה גבוהה יותר של שיעורים ותרגילים. וגם לתרום לנו מהידע ומהנסיון שלהם בין השיעורים ולאחריהם.
את אותה אכפתיות, רצינות ויסודיות ראינו אצלו גם בתחום הרוחני. ראשון לכל דבר שבקדושה. ולמרות שרק כמה שנים חלפו מאז 'חזר בתשובה', היתה לו 'משנה סדורה' בסוגיות רבות בעולם הרוחני והאמוני, והיה לו ידע תורני, ודעה רחבה, יסודית ומנומקת, שהביע אותה בצורה בהירה וללא מורא. וכשילון ז"ל דיבר אנשים הקשיבו. כי הבינו שיש לו מה לומר וכדאי לשמוע. היה ניתן לזהות שהמוטיבציה שלו בעולם העשיה למען עם ישראל וארץ ישראל באה מתוך 'משנתו הסדורה', מתוך הקישור העמוק שלו ל'תורת ישראל' שאותה בירר לעצמו בבית המדרש.
דבר נוסף שבלט את אצלו מאד בקורס, היה ההקפדה שלו להיות בקשר קבוע עם הבית, עם אשתו. בימים שהתקשרות הסלולרית רק התחילה, והשימוש בה היה יקר.
זאת הייתה ההיכרות הראשונית איתו. מאז הקורס נפגשנו פעמים רבות. בפעילות מבצעית משותפת, בתרגילים צבאיים, וגם בפעילויות שונות ומשותפות וב'משימות לאומיות' למען העם, הארץ וחוסנו של צה"ל, אליהן נרתם עם כל העוצמה. בכל אלה התנהל ילון ז"ל כ'לוחם' מגוייס, באופן מלא ומוחלט, למען האומה. מתוך דבקות במשימה, בהנעה בלתי נלאית, בדרך הכל כך אופיינית לו באכפתיות, רצינות ויסודיות, ועם הרבה מאד יצירתיות מקורית. גם שם היה ניכר שההתגייסות המוחלטת שלו באה מתוך המודעות הרוחנית והאמונית שלו, מתוך משנת בית המדרש.
את גישתו הייחודית הוא ביקש להנחיל גם לאחרים. כדוגמה: אני זוכר שבאחת הפעמים הוא סיפר לי בהתלהבות על פרוייקט שהוא הוביל בקרב המשרתים בצה"ל בוגרי המכינה בעלי, על הליווי וההדרכה שהעניק להם כדי לסייע להם להתמודד עם האתגרים שניצבו בדרכם. וכמה היה גאה בהצלחתם.
בשל תכונותיו המיוחדות יסודיותו היצירתיות שלו ו'ההתגייסות' המוחלטת שלו, הוא הצליח להועיל ולשנות בתחומים גורליים לעם ישראל, במקומות שאחרים לא הצליחו. יש הרבה מה לספר, ותקצר היריעה.
ר' ילון ז"ל נפטר לבית עולמו לאחר מחלה קשה ואלימה, בעיצומה של עשיה לאומית, כ'לוחם' למען הערכים שבהם האמין. אבדה גדולה למשפחתו היקרה, לעם ישראל, לארץ ישראל, לתורת ישראל, למדינת ישראל ולצה"ל.
חבל על דאבדין, יהי זכרו ברוך לעד ולנצח נצחים.