"נולדתי למשפחה מסורתית בחולון, ובה גדלתי", מספר יצחק חיים נוריאל, 42, נשוי ואב לשישה, תושב אריאל העוסק בנגרות.
"היינו עושים קידוש בבית, ומסובבים את הטלוויזיה כדי שהיא לא תפריע לסבא. ביום כיפור הלכתי עם אבא לבית הכנסת, חגגו לי בר מצווה, אבל לא היה אצלנו הרבה יותר מזה. יחד עם זאת, מגיל שלוש אני זוכר את עצמי מדבר עם אלוקים. כשאבא שלי היה במילואים אמא שלי אמרה לי: 'תבקש שאבא יחזור בריא ושלם הביתה', ומאז התחלתי לדבר איתו מדי פעם בפעם.
"בתוך כך, כשהייתי בן תשע החלטתי שאני חוזר בתשובה. זה היה לא פשוט, אבל היה לי דחף פנימי מאוד חזק לזה. זה יצר מצבים מאוד מורכבים, ולמשל כשההורים שלי היו נוסעים לים בשבת אני הייתי הולך אליהם שעה וחצי ברגל. אחרי שנתיים הורדתי את הכיפה וחזרתי בשאלה, והדברים די חזרו לעצמם. המשכתי ללמוד עד כיתה י"א, ובתחילת השנה עזבתי והתחלתי לעבוד בבנייה. ההורים שלי ניסו לשכנע אותי להמשיך ללמוד, אבל לא היה עם מי לדבר. אני טיפוס מאוד עקשן. כמה חודשים לאחר מכן עזבתי את הבית של ההורים והתגלגלתי בין כל מיני מקומות.
"התגייסתי לשריון, לאחר כמה חודשים השתחררתי, וטסתי לחו"ל. לא אהבתי להיות בארץ, רציתי להתחיל חיים חדשים, אז ברחתי למקסיקו. לדוד שלי היה שם מפעל לייצור בגדים, ועבדתי אצלו. לאחר תקופה מסוימת יצאתי מהמפעל עם אחד העובדים כדי למשוך סכום גדול מכספומט קרוב, ורגע אחרי שהכסף היה אצלי התנפלו עלינו שוטרים. לא הבנתי מה קורה, הכל קרה מאוד מהר, ובאותן שניות גם לא ידעתי שהשעות הבאות ישנו את חיי לחלוטין".
בין העולם הבא לעולם הזה
"השוטרים השכיבו אותי על הרצפה, הצמידו לי רובה ציד לראש, ולקחו את כל מה שהיה לי. אחד השוטרים צעק שאנחנו שודדים, והבנתי שהסתבכתי קשות. המשטרה במקסיקו היא עוד ארגון פשע, לא גוף ששומר על החוק. לכמה חברים שלי קרה דבר כזה, ואף אחד מהם לא יצא מזה בחיים. הם רוצים את הכסף שלך, וכדי לטשטש ראיות הם הורגים אותך".
"אזקו אותי בידיים וברגליים, הכניסו אותי לניידת, אחד השוטרים ישב עלי כדי שלא אראה את הדרך והם התחילו לנסוע. זמן הנסיעה היה נראה לי כמו נצח, וחשבתי שעם כל הכבוד לרצון שלי לחוות הרפתקאות מעניינות אולי באיזשהו מקום עברתי את הגבול".
מהם הדברים העיקריים שעברו לך בראש בדקות כל כך קשות?
"בעיקר התחלתי להיפרד מכולם. אפילו לא התפללתי, כי מבחינתי זה היה רק שאלה של מתי אמות, ולא האם. נפרדתי מההורים, אחים, משפחה, חברים, ביקשתי מהם סליחה על כך שגרמתי להם צער כל כך גדול וידעתי שאולי הם לעולם לא ידעו מה קרה לי. בנוסף לכך, הדבר הכי משמעותי שעבר לי בראש הוא שאמרתי לעצמי: 'אם אני עומד למות, אז אמות כמו יהודי גאה'. אמרתי קריאת שמע, והחלטתי שמעכשיו אני מדבר רק בעברית.
"אחרי זמן מסוים הם הורידו אותי באמצע יער, עשו לי משפט שדה, והגיעו למסקנה שמוציאים אותי להורג. הכניסו אותי למעגל, פוצצו אותי במכות, וספרתי את הזמן לאחור. אלו היו רגעים כאלו שאתה לא יודע מה כדאי למות או לקוות לחיות. וכל הזמן הזה אני עומד על כך שאני מדבר רק בעברית.
"פתאום, משום מקום, הגיע אדם גדול מימדים לכיווני, והרים אותי חזרה לניידת. נסענו קצת, והוא הכניס אותי לאיזשהו חדר. אין לי מושג מה קורה, ותוך כדי הלם מוחלט אני רואה את דוד שלי מולי. שאלתי אותו מה הוא עושה פה, והוא ענה: 'אל תדבר מילה, אנחנו מעיפים אותך מפה'.
"עד היום, למרות שעברו הרבה מאוד שנים, מעולם לא דיברתי איתו על מה שקרה. רק ממש מיד אחרי האירוע הוא סיפר לי שמישהו ראה אותו בשוק ואמר לו שאם הוא רוצה שהאחיין שלו יחיה הוא חייב לשלם מיד כופר נפש בסכום גבוה, וזה מה שהוא עשה. עד היום אין לנו מושג איך המעגל הזה נסגר בצורה כזו. הגענו לבית שלו, והוא אמר לי שהפעם הבאה שאצא ממנו היא רק למטוס".
להיוולד בכל פעם מחדש
"כולם אצלנו מאוד הופתעו מכך שחזרתי", ממשיך יצחק חיים. "הגעתי בשתים בלילה, הם מאוד שמחו, אבל אני הייתי עם טלטלה מאוד גדולה בנפש. נכנסתי לחדר שלי, וכמעט לא יצאתי ממנו במשך חודש. רק לשירותים יצאתי, ואת האוכל שמו לי ליד הדלת. ההורים שלי לא הבינו מה עובר עלי, הם רק שידעו שמשהו עובר. האמת היא שעד היום לא ממש יצא לי לספר להם את מה שקרה לי שם, כי זה קשה לי.
"תוך כדי שחיכיתי לטיסה חזור ממקסיקו, מה שלקח בערך שבוע, ובמיוחד אחרי שחזרתי, חשבתי הרבה על מה שהיה בניסיון לעכל את הדברים. זה לא פשוט לעמוד מול המוות פנים אל פנים ולהינצל בנס, וזה לקח אותי להרבה מחשבות על ההשגחה, על למה ה' ירצה להציל אדם כמוני. חודש לאחר מה שקרה, בראש חודש אלול, יום שישי בבוקר, שמתי כיפה על הראש ויצאתי מהחדר.
"אמרתי לה': 'אתה הצלת אותי מהתופת, ראיתי את השטן בעיניים ושרדתי אותו, עכשיו אני שלך. אם כל כך אכפת לך ממני, אז אני רוצה להכיר אותך'. כולם נולדים בגיל אפס, ויש אנשים, ואני אחד מהם, שבמהלך חייהם נולדים שוב. מאז מה שקרה אני חוגג כל שנה יום הולדת בראש חודש אלול.
"אחרי הבשלה של חודש שבמהלכו שאלתי את עצמי שאלות גדולות וקיומיות, החלטתי לעשות שינוי. כשאתה עומד בפני המוות, אתה משתנה לתמיד. הלכתי למקווה לכבוד שבת, והתחלתי דרך חדשה. במהלך אלול למדתי תורה בבית הכנסת שלנו, וחודש לאחר מכן הרב של אבא שלי ביקש ממנו להציע לי ללכת למכון מאיר. זרמתי על ההצעה, נכנסתי למכון, ופגשתי את הרב ביגון עם החיוך המתוק שלו. התחברתי במיוחד לרב שרקי והרב יואב מלכא, וסך הכל למדתי במכון שלוש שנים".
איך היה עבורך המעבר מהעולם שממנו הגעת אל עולם התורה?
"במובנים מסוימים זה היה מורכב אבל הרוב הגדול היה מעולה, ולאחר תקופה מסוימת במכון הכרתי את אשתי והתחתנו. זמן קצר אחרי החתונה עברתי ללמוד במשך כשנתיים בכולל של הרב מאיר אלפסי. לאחר מכן עברנו לצפת, משם עברנו לגור אצל ההורים שלי, ואז לקהילת 'נצרים' באריאל. למדתי שם בכולל במשך חמש שנים, אחר כך עברנו לתפוח ומשם עברנו לטבריה בה גרנו שש שנים. בטבריה כיהנתי כרב באיגוד רבני קהילות, הייתי רב קהילה שמנתה 30 משפחות, ובשנה האחרונה בטבריה הכלכלה הייתה קצת קשה אז התחלתי לעבוד בנגרות.
"לאחר התקופה בטבריה חזרנו לאריאל, ועד היום אנחנו שם. לפני כמה שנים הקמתי עסק לבניית בתים מעץ שברוך ה' הצליח מאוד, אבל חליתי בקורונה חזקה ואפילו אחרי שהחלמתי הבנתי שאני צריך לשנות מעט את המסלול. מאז אני עובד בנגרייה שהקמתי, וברוך ה' הולך לנו טוב. אמנם עברתי דברים לא פשוטים בחיי, אבל בסיעתא דשמיא הצלחתי לצאת מקשיים גדולים מאוד, והמבט שלי תמיד מופנה קדימה. אפשר לקום גם ממשברים חזקים מאוד, ולעולם אסור להתייאש".
--
לכל התכנים של אבנר שאקי לחצו כאן
לתכנים נוספים מבית ערוץ מאיר לחצו כאן