עם אישור החלטת העצרת הכללית של האו"ם המבקשת מבית הדין הבינלאומי לשקול את הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ה"סיפוח" הישראלי ו"המעמד המשפטי של הכיבוש", תגובתה של ישראל הייתה מרתיעה.
זו לא סתם עוד החלטה חסרת משמעות של האו"ם. יש לה את היכולת להיות יריית הפתיחה במלחמה דיפלומטית שעלולה לראות השלכות חמורות ועלולה להוביל לסנקציות אינטנסיביות נגד ישראל וחלק מאנשיה.
מתקפה זו דורשת תגובה חזקה ומשמעותית הן מממשלת ישראל והן מהמנהיגות היהודית ברחבי העולם.
ראשית, מכיוון שכמו בכל סוג של לוחמה, אם לא נגיב נגד גל ההתקפה הראשון, נאבד את ההרתעה, והגלים הבאים יהיו חזקים יותר, הפלסטינים יתעודדו מההחלטה הזו שזכתה למחיאות כפיים רמות על ידי מנהיגיה, שהביעו שוב ושוב את מפת הדרכים שלהם לקראת בידוד דיפלומטי וכלכלי של ישראל.
שנית, והכי חשוב, חיוני שישראל תגיב, כי כמו לכל היריבים, גם לפלסטינים יש את נקודות הלחץ שלהן, ויש להבין אותן ולנצל אותן כדי ללחוץ עליהן לוותר על הטרור הדיפלומטי שלהן.
מדינת ישראל גובה מסים עבור הפלסטינים שהם זקוקים להם מאוד, אותם יש להחזיק עד לסיום מלחמתם. הרשות הפלסטינית, המוסד שמוביל את ההתקפות הללו על ישראל, שורדת רק כיוון שלכאורה זהו האינטרס של ישראל שהיא תשרוד.
אולי, עדיף לשקול לאפשר לה ליפול. אמנם זהו הפחד הגדול ביותר של רבים בדרגים המדיניים, הדיפלומטיים והביטחוניים הבכירים בישראל, אך ייתכן כי יש בכך יתרונות.
שום גוף, מפלגה או מוסד פלסטיני אחר ביהודה ושומרון, לא יוכל להוביל מתקפה כזו על ישראל במוסדות בינלאומיים, באופן לגיטימי או חוקי.
ראינו לאחרונה שפקידי ועובדי הרשות הפלסטינית היו מעורבים באופן פעיל בטרור ובתקיפות פיזיות ומילוליות נגד ישראל, אז למה צריך לאפשר למוסד כזה להמשיך להתקיים?
הגיע הזמן שהאיום הזה יונח ברצינות על השולחן.
מדינת ישראל צריכה לנתק כל קשר וסיוע למנהיגים פלסטינים, כמו יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס. ישראל מאפשרת לאבו מאזן להמשיך את האחיזה הלא דמוקרטית שלו, כי זה נתפס כאופציה הכי פחות גרועה.
צריך להעביר מסר שזה כבר לא המצב, וישראל בוחנת באופן אמיתי אופציות אחרות.
בנוסף, אסור לאפשר לעבאס תנועה חופשית ופעילויות אחרות החיוניות להבטחת שלטונו והמלחמה נגד ישראל.
אם עבאס מוביל ניסיון להטיל סנקציות על מנהיגים ישראלים, עליו להרגיש אותן בעצמו. עליו לאבד את החסינות שממשלות ישראל מעניקה לו.
מנהיגי הרשות הפלסטינית צריכים להתחיל להרגיש לחץ בכל צעד שלהם. הם התרגלו לתגובה רפה של ישראל להתקפותיה בזירה הבינלאומית והתעצמו.
אין זמן טוב יותר מממשלה ישראלית חדשה להצהיר חד משמעית שכללי המשחק השתנו, ותהיה תגובה חזקה ומשתקת מצד ישראל להמשך ההתקפות הפלסטיניות.
מנהיגים ישראלים לא צריכים רק לשלוח איומים בדלתיים סגורות, אלא להכריז בפומבי על שורה של צעדים שהם ינקטו בתגובה לאישור החלטת העצרת הכללית של האו"ם, עם סל של פעולות שינקטו.
צעדים אלה צריכים להיות מתוכננים מתוך מחשבה על מטרה אחת יחידה, לשבור את רצונם של הפלסטינים להמשיך ולהילחם במלחמה זו.
זה לא רק טוב לישראל; זה יהיה טוב גם לעם הפלסטיני.
אם מנהיגיהם יסיימו את מלחמתם האובססיבית נגד ישראל בכל החזיתות - המשפטית, הכלכלית, הדיפלומטית וכמובן האלימות, זה יפנה אנרגיה ומשאבים לבניית החברה הפלסטינית בכל הזירות, החברתיות, החינוך והתשתיות.
המלחמה הפלסטינית נגד ישראל היא גם מלחמה נגד עתיד הגון לפלסטינים.
עם זאת, עתיד שליו, משגשג ובטוח יותר לשני העמים יכול להיות מושג רק לאחר שהמנהיגים הפלסטינים ייכנעו.
זה יכול לקרות רק כשישראל תאלץ אותם לעשות זאת.
זה ידרוש שינוי כיוון על ידי הממסד הביטחוני והפוליטי שלנו, אבל כל שאר הדרכים נכשלו.
הגיע הזמן לפעולה דרסטית יותר.
הגיע הזמן לניצחון של ישראל נגד הדחייה הפלסטינית במישור הדיפלומטי, שהוא חיוני לסיום הסכסוך.
כרמה פיינשטיין כהן משתמש כמזכ"לית חירות עולמי, חברה בחבר הנאמנים של הסוכנות היהודית וחברה בפרויקט הניצחון הישראלי