ח"כ: היי.
אגו:
ח"כ: הלו? אגו? אני לא שומע אותך. אתה שומע אותי?
אגו:
ח"כ: אתה צלצלת אליי, אז תתחיל לדבר או שאני מנתק.
אגו: אני עושה לך טיפול בשתיקה. אני כועס.
ח"כ: על מה עכשיו?
אגו: ראית את התמונה של כל השרים אצל הנשיא?
ח"כ: כן. ראיתי בחדשות.
אגו: זו בדיוק הבעיה, שראית בחדשות. תסביר לי, איך אנחנו לא שם? היינו אמורים להיות בשורה הראשונה, במכובדים! ואתה אומר לי שראית בחדשות. אנחנו לא מתביישים בעצמנו?
ח"כ: אתה באמת כועס.
אגו: כועס? ברור, והעובדה שאתה לא כועס עוד יותר מטריפה אותי. שלושים שרים! כמה קיבלו גם שר כפול. חלק קיבלו רוטציה, אבל מה אכפת להם, הם בכל מקרה בתמונה. ואנחנו? כלום! איזה ביזיון. הרגת אותי, איזה פרצוף יהיה לי מחר במזנון הכנסת?
ח"כ: אתה יודע, יש דברים שהם יותר חשובים מלקבל תפקיד. המשא ומתן הקואליציוני היה נראה כמו ביזיון. נראינו כמו להקת צבועים סביב שאריות זברה, וזה אחרי שהאריות סיימו איתה. ממשלה שאפשר היה להקים בשבוע לקח לתפור חודשיים. נראה לך שאני אקח חלק בסחבת הזאת? לא בשביל זה הגעתי לפוליטיקה.
אגו: איפה החבאת את המצלמה? אתה עושה לי פספוסים? איפה, איפה יגאל שילון?
ח"כ: אין יגאל שילון ואני לא עובד עליך.
אגו: אז מה אתה מבלבל את השכל? פתאום הפכת להיות צדיק? כל הצדיקים עם הכיפות קיבלו תפקידים. רק אתה קדוש? רק אתה נהיית ותרן פתאום?
ח"כ: אתה יודע מה? כן. לפעמים צריך לוותר. איך הרב שטיינמן זצ"ל אמר? אף פעם לא ראיתי מישהו מפסיד מלוותר.
אגו: טמבל. אתה הפסדת! איזה תפקיד קיבלת? תזכיר לי? אה, כלום. שום תפקיד. כי הפסדת לאלה שלא ויתרו.
ח"כ: נראה לי שאתה שוכח, אולי כי אני שוכח את זה, אבל יש פה מדינה שצריכה שנתחיל לעבוד בשבילה. המדינה קצת יותר חשובה מהתפקיד שלי.
אגו: ואיך בדיוק תנהל אותה מהמליאה? איך? אתה שחקן זוטר במקרה הטוב.
ח"כ: אין תפקידים קטנים, יש רק שחקנים קטנים.
אגו: אין תפקידים קטנים? הצחקת אותי. איך אתה משווה בין להיות חבר כנסת ובין להיות מישהו מכובד כמו שר, יושב ראש ועדת משהו עם מלא כסף בקופה. רוצה להשפיע? שם משפיעים.
ח"כ: אתה מדבר כמו היצר הרע שהיה פה בביקור לפני שבועיים.
אגו: מה הוא אמר?
ח"כ: שבשום פנים ואופן אסור לי לוותר על תיק בכיר. שמגיע לי.
אגו: נו, זה מבין עניין.
ח"כ: אמרתי לו שהוא צודק.
אגו: אז תסביר לי איך התגלגלנו למצב שלא קיבלת שום תפקיד?
ח"כ: כי אז היצר הטוב התקשר.
אגו: אל תקשיב לאף מילה שלו. הוא תמיד מפיל אותך בסוף.
ח"כ: הוא אמר לי שאסור לי להקשיב ליצר הרע, שאני צריך לזכור למה הלכתי לפוליטיקה.
אגו: בשביל הכבוד.
ח"כ: לא.
אגו: היועצים והעוזרים.
ח"כ: לא.
אגו: הלשכה, המכוניות, המשכורת, הפנסיה, הפגרות הארוכות?
ח"כ: מצטער לאכזב אותך.
אגו: אתה באמת מאכזב. תגיד לי את האמת: לא כיף שלכל מקום שאתה נכנס מכבדים אותך, מראיינים אותך, אתה פותח מהדורות חדשות, השם שלך מוזכר בכל העיתונים? לא נותן הרגשה ששיחקת אותה?
ח"כ: מרגיש מדהים.
אגו: נו?
ח"כ: נו מה?
אגו: עם שלושים שרים, אלף סגנים ולפיד, שחושב שנאומים של ראש אופוזיציה הם טור בידיעות אחרונות, נראה לך שאותך, ח"כ פשוט, יראיינו? אתה לא מבין? הפסדת את כל הכוח שלך! במקרה הטוב קלמן וליברמן יצלצלו שתמלא להם חור בשידור בין תשע ועשרים לפרסומות. מה אתה? אתנחתא קומית?
ח"כ: אז בעיניך עשייה של חבר כנסת לא שווה?
אגו: אני לא מבין. מישהו מצותת לנו?
ח"כ: אני חבר כנסת. אתה יודע כמה עולה לצותת? לא מבזבזים עליי משאבים.
אגו: הנה אנחנו חוזרים לשורש הבעיה. אתה רק ח"כ. איך אני אמור להראות את הפנים שלי במשכן האגואים החשובים למעלה? איזה בושות.
ח"כ: עושים לך בעיות?
אגו: כן, נו. האגו של סמוטריץ' השתלט על המתחם. חושב שהוא יכול לנהל את העניינים.
ח"כ: צודק.
אגו: בטח צודק. יודע למה? כי הוא לא ויתר. לא ידע אם להחליט עץ או פלי, בסוף הלך על שניהם והשתלט על שני משרדים.
ח"כ: תקשיב, אגו. אני חושב שאנחנו צריכים לעשות שיחה. נראה לי שעלה לך יותר מדי לראש.
אגו: תגיד לי אתה. הלכת לבר מצוות, התראיינת כמו חייל עם מסרים שכתבו לך, נישקת תינוקות והיית בחוגי בית. לא מגיע לך משהו יותר מכובד?
ח"כ: מגיע.
אגו: ואני יודע, אתה בעצם רוצה לעשות טוב. שנינו יודעים שיש לך את היכולות לעשות טוב.
ח"כ: תודה, זה בדיוק העניין. אתה מחניף לי.
אגו: לא מחניף, אומר דוגרי. יש לך כבר ניסיון, הרבה יותר מח"כים אחרים. בטוח יותר מאלה החדשים שהולכים להתגלח על כולנו. בשביל המדינה אתה צריך להיות בכיר, משפיע, בעל כוח. בשביל לעזור. לא בשביל עצמך.
ח"כ: חכה, יש לי ממתינה.
ח"כ: חזרתי. אתה עדיין שם?
אגו: כן, אפילו שייבשת אותי דקה.
ח"כ: זה היה היצר הטוב. הוא אמר שאתה מסבן אותי יפה יפה כדי שאני אעשה בלגן. אמר שגם כחבר כנסת אני יכול לפעול לטובת הכלל. שיהיה לי שקט לעזור לאחרים ולזכור למה אני בפוליטיקה. ציטט את פרנסיס בייקון: "בעלי עמדות גבוהות הם עבדים בשלושה פנים: עבדים למושל עליון, עבדים לכבוד ועבדים לעיסוקיהם". נמאס לי להיות עבד.
אגו: הוא מצטט אדם עם שם של אוכל מטוגן שגורם להתקפי לב וצרבת. רוצה משפט אחר של בייקון? "אנחנו נולדים, אנחנו מתים, וביניהם מוטב שנעשה כמה דברים". אילו דברים חשובים אתה יכול לעשות מהמליאה, חוץ מלנשנש את הסוכריות של אמסלם? אין מצב שאתה מנסה לתפור איזו קומבינה?
ח"כ: נשמה, איחרת את הרכבת.
אגו: אתה איחרת את הרכבת, אבל אני משלם את המחיר. אפילו האגו של סילמן מסתכל עליי מלמעלה.
ח"כ: אתה יודע מה? לא בא לך להיות ח"כ? רוצה קומבינה וכבוד? מה דעתך שנלך להיות שגריר?
אגו: אני מת על פררו רושה. איפה בא לנו? פריז? זה מצטלם טוב באינסטה וההיא עוזבת.
ח"כ: עם הקרואסונים שם, עדיף הסוכריות של אמסלם.
אגו: קונסול בניו־יורק?
ח"כ: נראה לך? פחד אימים.
אגו: הרחובות?
ח"כ: מה פתאום. מאיה ורטהיימר עם החצי מיליון עוקבים שלה. אני לא מעז להתחרות איתה על טריטוריה. זה קרב אבוד מראש. עדיף להיות ח"כ.
לתגובות: ayakremerman@gmail.com
***