השר החדש התיישב וביקש מהעוזר האישי שייכנס אליו. "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה", הוא בירך, ומיד נבהל ושאל אם עוד מישהו מקשיב להם.
"רק אתה ואני פה", הרגיע העוזר.
"ברוך השם", אמר השר, "גם ככה יורדים עלינו שאנחנו ממשלה של הדתה, רחמנא ליצלן. בעצם תשכח שאמרתי ברוך השם. וגם רחמנא ליצלן".
"שכחתי", אמר העוזר.
"ברוך השם".
השר התרווח על הכיסא וסקר את הלשכה המהודרת. "צריך לפעול מהר", הוא אמר.
"בהחלט", הסכים העוזר, "הבוחרים מצפים לשינוי".
"גם הבוחרים חשובים קצת", הסכים השר, "אבל התכוונתי שצריך להכות בברזל בעודו חם. לקבוע עובדות בשטח. להטביע חותם. לפני שמסלקים אותנו".
"בטקס החילופים אמרת שאתה בטוח שהממשלה תחזיק מעמד לפחות ארבע שנים".
"נו, וגם הודיתי לשר הקודם על עבודתו המסורה למרות שהוא לא עשה שום דבר כל הקדנציה. אז מה? גם אם הממשלה תשרוד, אי אפשר לדעת מתי ביבי יכניס את גנץ לקואליציה וייתן למפלגה שלו את ה... איזה שר אני?"
"השר לתיאום בין־משרדי והתייעלות המערכת".
"כן, כן, תיק חשוב ביותר", נזכר השר, שעד הרגע האחרון לפני השבעת הממשלה לא ידע איזה תיק הוא יקבל, אם בכלל. בהתחלה הוא היה מועמד לקבל את התיק לשוויון חרפתי, אחר כך את התיק לשוויון נפש, אחר כך דיברו איתו על תיק החדשנות, אחר כך על תיק ההתיישנות (זה תיק שכבר יצא מהאופנה אבל עדיין אפשר להשתמש בו), אחר כך אמרו לו שיהיה שגריר ישראל בשקרכלשהולֶנְד, אחר כך גילו שאין מדינה כזאת, אחר כך נזכרו שישראל היא בעצם כן מדינה, בינתיים, אז נתנו לו את התיק לתיאום מערכתי והתייעלות משרדית, או משהו כזה. נכון, לא תיק הרווחה, אבל זה עדיין מעניק לו ליד שולחן הממשלה כיסא שאפשר להתרווח בו. זאת אומרת אין זמן להתרווח, באנו לעבוד.
"נתחיל מיד בעניינים הבוערים", קבע השר, "מה אומרים עליי בטוויטר?"
"אותך באופן אישי אף אחד לא מכיר", גמגם העוזר, "אבל על הממשלה כותבים דברים מאוד קשים".
"לא אכפת לי!" דפק השר על השולחן, "אני פה כדי לקיים את מה שהבטחנו לבוחרים, לא כדי לרצות עיתונאים שמאלנים!"
"נכון מאוד", התלהב העוזר, "כל הכבוד!"
"אז מה הם כותבים?"
"מי?"
"העיתונאים".
"שזו ממשלה קיצונית שרוצה להרוס את בית המשפט ואת צה"ל, ממשלה שתביא לחורבן המדינה ושלא מקיימת הבטחות".
"לא הבנתי", בהה השר, "מה מפריע להם, שהבטחנו מדיניות ימנית או שאנחנו לא מקיימים הבטחות?"
"גם וגם".
"אפשר לחשוב שהם כן מקיימים הבטחות", התעצבן השר, "מאז הבחירות השמאלנים מאיימים לרדת בהמוניהם מהארץ, הממשלה קיימת כבר שבוע וכולם עדיין פה. וגם הבטיחו לי כתבה אוהדת במוסף לשבת, מה קורה עם זה?"
"אני תכף בודק".
"תגיד להם שישאלו את כל השאלות הקשות, שלא יעשו לי הנחות. אבל שתהיה כתבה אוהדת".
"אני אגיד להם. אם הם יפסיקו לסנן אותי".
"מצוין", אמר השר, "אני הולך לתפוס תנומה, תעיר אותי כשיענו לך".
"רגע, אדוני השר", אמר העוזר, "מה לגבי העבודה?"
"אני לא דואג, הם באופוזיציה".
"מי?"
"מפלגת העבודה".
"התכוונתי לעבודה שלנו. יש המון דברים שצריך לעשות".
"למשל?"
"למשל להוריד את יוקר המחיה".
"טוב, תכינו תוכנית".
"אז זהו, הרכבנו ועדה מיוחדת להורדת יוקר המחיה..."
"נו, מצוין".
"אבל הוא לא יורד".
"מי?"
"היוקר".
"אז שימצאו לו מדינה שמוכנה לקלוט אותו ושירד מהארץ עם כל השמאלנים. מה עוד?"
"צריך להחזיר למדינה את המשילות".
"בסדר, תפרסם מודעה שאבדה משילות ומי שמוצא אותה שייגש לתחנת המשטרה הקרובה".
"אבל המשטרה לא מתפקדת".
"אני שר המשטרה?"
"לא".
"אז מה אתה רוצה ממני?"
"לא אני, הבוחרים רוצים..."
"נו, אז רוצים. מה אתה חושב, שאני לא רוצה להוריד את יוקר המחיה, להחזיר את המשילות, לנצח את הטרור ולהביא את המשיח? אני מאוד רוצה, אבל זה לוקח זמן, וצריך בינתיים להרגיע את השטח ואת השמאלנים. אתה רוצה שהם ירדו מהארץ? שהם יעזבו את היהדות? שהם ישמיצו אותנו בכל העולם?"
"הם עושים את זה גם ככה".
"אז לא כדאי להתעסק איתם, נכון?"
"אבל אמרת שצריך לפעול מהר..."
"גם אמרתי שאנחנו נשפר את המצב במדינה, ותראה איזה מזג אוויר מופרע היה פה השבוע".
השר תופף באצבעותיו על מסגרת שולחן העץ הכבד. "תראה", הוא אמר, "הביורוקרטיה והיועצים המשפטיים לא ייתנו לי לעשות שום דבר, אז בשביל מה להטיח את הראש בקיר? זה כמו מזג האוויר – אתה יכול לקטר, להתעצבן, בסוף אתה לא באמת יכול לשנות אותו. עדיף לשוט עם הזרם ואולי, אם יהיה לי מזל, להצליח פה ושם להזיז משהו קטן. חייבים לקחת אחריות, לנהוג באיפוק, להתאזר בסבלנות. יש התראות מהשב"כ, יש איומים מהאיחוד האירופי, ביידן לוחץ, אפילו הרמטכ"ל התקשר לראש הממשלה כדי להזהיר אותו שירגיע ומהר, אחרת יכסחו לו את הצורה בארץ נהדרת".
"כמה בדיחות עלובות בתוכנית חיקויים פתטית, זה מה שמטריד אותך?"
"לא, מה פתאום. מה שמטריד אותי זה שאף פעם לא מחקים אותי. למה לא מחקים אותי?"
"לא מכירים אותך".
"לכן אני חייב כתבה אוהדת במוסף לשבת. אבל איך ייתנו לי כתבה אוהדת אם אני לא ארגיע את השטח ואת השמאלנים?"
"אז לא לפעול מהר?"
"לפעול מהר מאוד. תתקשר לעורך, עכשיו, לפני שהוא ישכח אותי ויסגור כתבת שער עם השר לענייני מיזנתרופיה חברתית. אני הולך לנוח, תעדכן אותי".
בדיוק אז נפתחה הדלת, ובפתח עמד פוליטיקאי מעונב מלווה בעוזרו הנלהב.
"מה אתה עושה פה?" שאל השר.
"אני הרוטציה שלך", אמר המעונב, "בימים זוגיים אתה השר לתיאום בין־משרדי והתייעלות המערכת, בימים אי־זוגיים אני מחליף אותך. שכחת?"
"אתה רואה, כבר הצלחנו לייעל את המערכת", אמר השר לעוזר האישי שלו, והלך לנוח. מגיע לו, אחרי כל העבודה הקשה שהוא עשה.
לתגובות: dvirbe7@gmail.com
***