קירותיו האפרוריים של בניין משרד האוצר, שכבר ראו שרי אוצר נכנסים ויוצאים בשעריו הוותיקים, עדיין לא זכו למחזה שכזה. טקס חילופי השרים שהתקיים ביום ראשון באוויר הפתוח שמחוץ למשרד כמעט הגיע לסיומו. הדוברים המעונבים אמרו את המילים הטקסיות, לחיצות הידיים והתמונות הגיעו לידי מיצוי, והעיתונאים כבר ביקשו לקבל את שלהם ולהפנות שאלות אל השר הנכנס עם תום נאומו.
"רגע, רגע, אני אתן שאלות", היסה השר הטרי בצלאל סמוטריץ' את גונדות הכתבים, "אני רק רוצה לסיים בתפילה". את הרגע הזה היה קשה לזייף, וגם מי שרואה בציניות חלק בלתי נפרד מהיחס לפוליטיקאים באשר הם יכול היה להניח אותה בצד לכמה רגעים. סמוטריץ' שתק והתכנס לכמה שניות של התבוננות פנימה, ואז הדהד את מילות התפילה העתיקות אל הקהל: "יהי רצון מלפניך השם אלוקיי ואלוקי אבותיי שלא תעלה קנאת אדם עליי ולא קנאתי על אחרים, ושלא אכעוס ושלא אכעיסך. ותצילני מיצר הרע ותן בליבי הכנעה וענווה. מלכנו ואלוקינו יחד שמך בעולמך, בנה עירך, יסד ביתך, שכלל היכלך, ופדה צאנך, וקבץ קיבוץ גלויות".
חסר רק בס"ד
השבוע יצאה לדרך ממשלת נתניהו השישית, כשתקוות רבות נתלות בה בשל הרכבה הנדיר: כמחצית ממנה מורכבת משרים ושרות יראי שמיים, מחויבים לתורה והלכה ובעלי השקפת עולם לאומית בלתי מתפשרת. הימים האחרונים הצטיינו בהצהרות ובטקסים חגיגיים ואופטימיים, שכידוע אין להתרשם מהם והממשלה תיבחן אך ורק במעשיה. החשש מפני דברים שאנשי ימין מובהקים כמו השרים סמוטריץ', סטרוק, בן גביר או יריב לוין יראו לפתע משם ויסבירו לנו כי לא ראינו אותם מכאן - תלוי ועומד. עם זאת, אי אפשר להתעלם ממשמעויותיו של הפרק הטקסי בחילופי הממשלות, שבסופו של דבר גם בו טמונים אמירה וחידוש שזקפו קמעה את קומתם השחוחה של קהל יראי ה', שנרמס בגסות בשנה וחצי האחרונות. למען האמת, הטקסיות בעלת הניחוח היהודי העז שאפיינה את ההשבעות ואת חילופי השרים שהיו השבוע נדירה גם ביחס לנציגים הפוליטיים של המגזר הדתי־לאומי והימני, שהיו עד היום ברובם כאלה שלא הזדרזו להפגין את אמונתם ברבים.
זה התחיל בהשבעת הממשלה בכנסת בשבוע שעבר. סגן יושב ראש הכנסת חבר הכנסת אופיר כץ מהליכוד פתח את הטקס בהנחת הכיפה השחורה על פדחתו ובברכת "שהחיינו". כך גם עשה ראש הממשלה הנכנס, בנימין נתניהו. אחר כך היו אלה השרים עמיחי אליהו ("תודה לה'"), אורית סטרוק ("בחסדי ה' יתברך") ועידית סילמן ("ברוך ה' שהכול שלו וממנו"), שעלו לקרוא את נוסח השבעתם לשרים, אך הקדימו לכך קריאה בשם ה' מעל הפודיום. השר בן גביר שיתף בנאומו את השרים בפסוקים מפרשת השבוע על הערבות ההדדית של יוסף ואחיו, כשגולת הכותרת שלו היא הפסוק "כי עבדך ערב את הנער... כי איך אעלה אל אבי והנער איננו איתי".
הטקס הזה ואחרים היו גם מראה סוציולוגית למגזר הדתי־לאומי, שהפעם לשם שינוי דווקא קצותיו השמרניים הפכו לנותני הטון ולימדו שאפשר גם אחרת. מול השרה סילמן, שעל אף מילותיה כלפי שמיא לא נרתעה מלחבק את יושב ראש הכנסת אמיר אוחנה וללחוץ את ידי סגנו בהתרגשות, הציגה השרה סטרוק שקדמה לה את הדרך האחרת: כשסיימה לחתום על השבעתה כשרה החוותה קידה קלה לאוחנה, שמצידו אפילו לא חשב להושיט לה את ידו. גם השר לביטחון לאומי הנכנס איתמר בן גביר עמד ביום ראשון בהצלחה בניסיון דומה, ואולי מורכב אף יותר: בטקס חילופי השרים עם עומר בר־לב סקר בן גביר את משמר הכבוד של המשטרה על ענפיה. עשרות לובשי ולובשות מדים ניצבו בשורות הדורות, ובן גביר הקפיד להעניק יחס אישי לכל אחד מהם. את ידי הגברים לחץ בחום, וכשניצבה מולו שוטרת התעניין בה בחיוך, וזו הנהנה אליו בחזרה בכבוד ובהבנה. מתברר שכשיש חוט שדרה הלכתי המציאות לא כל כך מסובכת ומורכבת. הספקות בדבר הלבנת פנים שמציגים המצדדים בהיתר ללחוץ יד בטקסים רשמיים הופכים למנותקים מהמציאות. מול עמידה יהודית פשוטה ניצבים הבנה וכבוד מובנים מאליהם.
ובחזרה אל הטקס במשרד האוצר: מול שורת מכובדים נדירה בנוף המשרדי, שכללה את משפחתו מרובת הילדים של סמוטריץ' כמו גם כמה מאחיו וכן הוריו הרב חיים ירוחם סמוטריץ' ורעייתו, נשא דברים מנכ"ל המשרד היוצא, רם בלינקוב. האחרון, כנראה בהשפעת חילופי האווירה, פתח את דבריו בפסוקים מפרשות השבוע העוסקות ביוסף. בלינקוב, לא ממש בוגר ישיבה או חינוך דתי, סקר את פעילותו הכלכלית של יוסף במצרים כממונה על האדמות ומחסני המזון. נאומו היה כה מפתיע, עד שברדתו מהדוכן ניגש אליו אבי השר, הרב סמוטריץ', וטפח על כתפו בחום בתגובה על הדברים. השר היוצא ליברמן, שכבש ככל הנראה את העשן שאיים להתפרץ מאוזניו למראה הכפייה הדתית שמשתלטת על משרדו, עלה אל הדוכן ובחיוך מריר ציין "צריך רק להוסיף פה בס"ד", והצביע על השלט הרשמי מאחוריו.
מעט מאוחר יותר, במשרד לביטחון הפנים, התרחשו חילופי מזג יהודי דומים: את הקרירות והעוינות של השר היוצא בר־לב כלפי השר הנכנס ואמונותיו החליף נאום חם ויוצא מן הלב של בן גביר, שציין שוב את הערבות ההדדית של אחי יוסף שתנחה את עבודתו כשר. הוא קינח את נאומו בתפילת "מי שבירך" לאנשי כוחות הביטחון על ענפיהם, והדגיש כי ברכתו חלה על כל הנוכחים המשתייכים למשרד לביטחון הפנים. אנשי המשרד מצידם העניקו לו במתנה תמונה עם מילות "מזמור לתודה" מספר תהילים.
את הטעימה המנחמת הזאת מטקסי השבוע צריך כאמור לעטוף ולסייג במידה הראויה במבחן המעשים העתידיים של כל השרים הללו וחבריהם ל"ממשלת החלומות", כפי שהגדיר אותה סמוטריץ'. אבל בינתיים אפשר היה ליהנות מכמה רגעים ממלכתיים שבהם הומרה האטמוספירה הרעילה של ממשלת בנט־לפיד באוויר פסגות של נצח ישראל. ההיסטוריה תגלה האם הצעד הקטן בטקסים הרשמיים יהפוך לצעד גדול בדרך למדינה יהודית.
ועדיין, צריך להזכיר ביושר את העננה שהעיבה על כל אלו. בחירתו של חבר הכנסת אמיר אוחנה מהליכוד לתפקיד יושב ראש הכנסת הייתה החלטה שנויה במחלוקת. מאוחר יותר השבוע יצאו רבנים כמו הרב מזוז והרב עמאר נגד תמיכתם של הח"כים החרדים בח"כ הלהט"בי המוצהר לתפקיד הייצוגי והבכיר. במהלך נאום הבכורה של אוחנה לאחר בחירתו הוא ציין בהבלטה את חייו הזוגיים והמשפחתיים הפסולים. חלק מהח"כים החרדים הרכינו ראש בסוג של מחאה, אחד מהם גם יצא מהמליאה. באגף חובשי הכיפות הסרוגות לא ניכרה תכונה מיוחדת. נכון שאוחנה הוא בעל עמדות אידאולוגיות שתואמות את אלה של חברי הכנסת הלאומיים, ושהוא אינו אגרסיבי באג'נדת הלהט"ב כמו ניצן הורוביץ ואחרים באופוזיציה, אולם הוא בהחלט דגל בשביל המחנה הזה. טוב עשו הח"כים החרדים שהביעו הסתייגות ולו מרומזת, וצריך עיון בנוגע להתייחסותם של הח"כים הנמנים על יוצאי בית מדרשו של הרב קוק.
להעניש את הנוגחים
ומשלב הטקסים לאתגרים המעשיים. ימיה הראשונים של הממשלה אותתו על כמה כיוונים חיוביים, כמו תשובת המדינה בבג"ץ חומש, ביטול המיסוי על מוצרים חד־פעמיים ומשקאות מתוקים, עליית השר בן גביר להר הבית על אפם וחמתם של מנהיגי העולם, הוראת השר דרעי לשלול את אזרחותם של מחבלים ועצירת מימון לעמותות שמאל קיצוני ביוזמת השר עמיחי שיקלי. על הפרק עוד נושאים בוערים שדורשים תיקון כמובן, אולם בעיתוי הזה ראוי להזכיר פרשה כאובה ומקוממת שכמה מחברי הקואליציה הנוכחית נדרשו לה כשעוד היו רחוקים מלשכותיהם הממשלתיות.
ביום שישי האחרון עלו בני משפחתו של אהוביה סנדק ז"ל לקברו בבית העלמין בכפר עציון וציינו שנתיים להריגתו. מקרה הנער שהופקר למותו בידי שוטרי ימ"ר ש"י שנגחו ברכב שבו נסע והפכו אותו במהלך מרדף הביא לנקודת קצה את היחס המתעמר של היחידה המשטרתית המיוחדת לנערי הגבעות ואנשי ההתיישבות. כזכור, במחלקה לחקירות שוטרים מיהרו לטייח ולזהם את החקירה במקצוענות שיא, ולמרות מאבקם העיקש של ההורים ותומכיהם הרבים – השוטרים הנוגחים מסתובבים כעת חופשי כשמעליהם לא תלוי ועומד שום תיק חקירה. את הפרשה ליוו אז מקרוב חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר, שהצטרפו לתביעה לעשות דין צדק.
כעת, משהתיישבו אל שולחן הממשלה, מתבקש כי הם ואחרים יפעילו את סמכותם על מנת להעמיד את השוטרים לדין, לא רק בשל הצדק החיוני לנרצח ולמשפחתו, אלא גם כדי להבהיר לשוטרי הימ"ר מה גבולות הפעולה שלהם.
פנינו אל השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, ומטעמו נמסר לנו: "מקרה אהוביה סנדק ז"ל עומד לנגד עיניו של השר לביטחון לאומי. כפי שזכור היה זה השר שהגיע כמעט לכל מחאה בנושא, תמך במשפחה והוא גם ימשיך לעשות כך במסגרת תפקידו כשר לביטחון לאומי. בעזרת השם מקווים להביא בשורות טובות". נדייק אומנם כי המחלקה לחקירות שוטרים נמצאת באחריותו של משרד המשפטים, שבראשו עומד השר יריב לוין, אולם אפשר להניח כי הוא יזדקק ללחצים חיצוניים ממי שהפרשה קרובה יותר לליבם כדי להעלות את הנושא לסדר יומו.
חילופי השלטון יצרו מציאות מפתיעה לטובה שבה שני חברי כנסת מהקואליציה נכחו בגופם באזכרה בבית העלמין ומתכוונים גם לשתף פעולה במאבק להוצאת הצדק לאור. האחת היא חברת הכנסת לימור סון הר־מלך, שנשאה בטקס דברים נרגשים. ל'בשבע' היא אומרת כי "העובדה שאותם שוטרים שחשודים בגרימת מותו של נער יהודי נשארו בתפקידם כאילו לא אירע דבר, וממשיכים יום יום בדיוק באותה רדיפה הרסנית ומסוכנת שהובילה לרצח, היא בלתי נתפסת".
לשאלתנו, מצהירה חברת הכנסת סון הר־מלך כי היא מתכוונת לפעול להקמת ועדת חקירה בלתי תלויה שתבחן את הפרשה. "בכוונתי להמשיך ולזעוק את זעקת המשפחה על הצדק שלא נעשה, עד שהפושעים יועמדו לדין או לפחות יפוטרו ממקום עבודתם. בנוסף לכך אבחן בתקופה הקרובה את כל האפשרויות לפתיחה מחודשת של ועדת חקירה מקיפה, נקייה ובלתי תלויה שתשים סוף לטיוח".
אבל היא לא מסתפקת בטיפול נקודתי בפרשה. משימה לא פחות חשובה לטעמה היא הפסקת הרדיפה של נוער הגבעות וציבור המתיישבים על ידי מערכת הביטחון בכלל וימ"ר ש"י בפרט. "הרדיפה הזאת התנהלה במשך שנים ללא הפרעה ובמסגרתה רמסו, השחיתו והיכו ללא רחם אנשים, נשים וילדים שכל חטאם הוא השתייכותם לימין האידאולוגי ורצונם ליישב את המולדת. היא הלכה והחריפה עד שהגיעה לצערנו לרצח של נער יהודי שנקטף בדמי ימיו. הפסקת הרדיפה הזאת היא אחת מהמטרות החשובות שעומדות לנגד עיניי בקדנציה הקרובה".
חבר הכנסת השני שנשא דברים באזכרה הוא משה סעדה מן הליכוד. סעדה, נזכיר, כיהן כסגן ראש מח"ש וניהל קרב מול ראש המחלקה קרן בר־מנחם בסוגיות עקרוניות שונות, בהן גם ההתנהלות המעוותת לטעמו בחקירת התאונה שבה נהרג סנדק. בתמורה, כצפוי, הוא פוטר מתפקידו, ומאז שמר על קשר עם הוריו של אהוביה ז"ל. בדברים שנשא מעל הקבר ביום שישי האחרון ביטא את מחויבותו כנבחר ציבור שגם הכיר את עיוותי הדין מקרוב לפעול לעשיית צדק בפרשה: "מבחינתי, הוא הילד של כולנו", אמר להורים השכולים, "ובמקום שיש אי צדק צריך לעשות צדק. זאת המשימה שלי". פניית 'בשבע' אל חבר הכנסת סעדה בשאלה מה בכוונתו לפעול בעניין טרם קיבלה מענה, שכן חבר הכנסת סעדה ממתין לתשובות הגורמים הרלוונטיים בטרם יוכל להתחייב לצעדים שהוא מבקש לנקוט. אנחנו נמשיך לעקוב.
לתגובות:Hagitr72@gmail.com
****