שר האוצר בצלאל סמוטריץ' הנחה השבוע עם כניסתו לתפקיד לבטל את המס על שתייה ממותקת ועל כלים חד־פעמיים שהטיל קודמו בתפקיד אביגדור ליברמן בממשלה היוצאת. כבר בפגישתו הראשונה עם הנהלת המשרד הנחה סמוטריץ' להכין את הצווים הנדרשים לביטול המס.
הביקורת על צעדו של סמוטריץ' לא איחרה לבוא, והיא נשמעה בעיקר מצידה השמאלי של המפה הפוליטית. השרה להגנת הסביבה היוצאת תמר זנברג תקפה: "הממשלה החדשה נותנת לפוליטיקה קטנונית לחרב את הסביבה והבריאות. במקום להתקדם, ההחלטה הזאת מחזירה אותנו שנות אור אחורה. חוץ מאצבע בעין ביטול המס יתרום רק לזיהום ולתחלואה". עוד כתבה: "מי שחתם על הצו אולי מאמין בבורא עולם, אבל כנראה שונא את העולם שהוא ברא", הטיחה זנברג.
חבר הכנסת יוראי להב־הרצנו מיש עתיד אמר כי "שר האוצר לא מבזבז רגע וזו ההחלטה הראשונה שהוא בוחר לקחת. החלטה שהיא נגד הבריאות, נגד הסביבה, נגד אזרחי ישראל". גם באיגוד רופאי בריאות הציבור תקפו את ביטול המס: "ההחלטה של שר האוצר הנכנס היא החלטה אומללה, מצערת ועיוורת. כלי המיסוי לא נועד להכביד על האוכלוסייה אלא לסייע לה להיות בריאה יותר".
"זה חלק מהתרבות החרדית, לטוב ולרע"
המס על המשקאות הממותקים והכלים החד־פעמיים נכנס לתוקפו לפני שנה בדיוק. התומכים בהטלת המס הסבירו כי הוא נועד להפחית באופן נרחב את צריכת המשקאות הממותקים הגורמים לשלל בעיות בריאותיות, ואת השימוש בכלים החד־פעמיים המוביל לנזקים סביבתיים כבדים.
המס שקידם שר האוצר דאז ליברמן עורר ביקורת חריפה בקרב חברי הכנסת החרדים, שטענו להתנכלות שיטתית ומכוונת לציבור החרדי, שצורך כמות רבה של כלים חד־פעמיים ושתייה מתוקה, בעיקר בשל גודלן של המשפחות החרדיות והכינוסים ואירועי השמחות התכופים המתקיימים בו. הנהגת הציבור החרדי הביעה התנגדות גורפת למס, ואף כינתה אותו "מס ליברמן" והוא הפך לסמל למאבק כוחני נגד הציבור החרדי.
השבוע, כצפוי, בירכו הח"כים החרדים על החלטת שר האוצר לביטול המס. יו"ר ועדת הכספים, חבר הכנסת משה גפני מיהדות התורה, בירך ואמר: "אני מברך את שר האוצר על החלטתו הראשונה במשרד לבטל את 'מס ליברמן' על הכלים החד־פעמיים והמשקאות הממותקים, שנועד לפגוע בראש ובראשונה במגזר החרדי".
חבר הכנסת אורי מקלב הוסיף: "מיסים אלו לא באו לסייע לציבור, אלא רק כהחלטה רעה שנועדה לפגוע בציבור ולא מקצועית. אנחנו מברכים את שר האוצר סמוטריץ' שביטל מס זה, כפי שהתחייבנו בהסכם הקואליציוני. פעולה זו מביאה את מדיניות הממשלה החדשה לפעול למען האזרחים ולא נגדם". מקלב ציין כי "כעת משבוטל הצו נפעל בהסברה ובחינוך בכדי לשמור את הסביבה ולצרוך משקאות בריאים".
העיתונאי והפרשן החרדי ישראל כהן מסביר את ההתנגדות הרבה למס על החד־פעמי והשתייה המתוקה בקרב הציבור החרדי: "ראשית צריך להבין שהציבור החרדי וחד־פעמי זה בילט־אין. משפחות מרובות ילדים, אגב גם בקרב הציונות הדתית, צורכות הרבה מאוד חד־פעמי. אם זה בשבת בסעודות, בשמחות בבית הכנסת, בקידושים, בטישים ובעוד אירועים – השימוש בחד־פעמי הוא מחויב המציאות. זה חלק מהתרבות החרדית, לטוב ולרע", קובע כהן.
"כך גם השתייה המתוקה. כל מי שמכיר את בקבוקי הקריסטל והסופר דרינק והיום גם הקוקה קולה. להגיד לך שזה טוב? זה לא טוב, אבל זאת עובדה קיימת. ואחרי שהבנו עד כמה זה חלק מההווי החרדי, הגיע ליברמן שהשתמש במומחים של משרד הבריאות ומומחים אחרים, והוציא את הגזירה למיסוי על הכלים החד־פעמיים והשתייה המתוקה. יכול להיות שהגזירה הזאת הייתה במגירות כבר שנים, ואם היו מוציאים אותה בצורה אחרת בזמן אחר זה היה עובר איכשהו, לא בשמחה גדולה אבל עובר. אבל ברגע שאביגדור ליברמן הוציא אותה והפך את המס הזה לסמל, זה עורר התנגדות".
נטען שהמיסוי נבע גם מדאגה לציבור החרדי ולילדיו.
"מי שאומר התבטאויות כמו 'נשלח אתכם במריצות למזבלה' - לא רוצה לדאוג לילדי החרדים. הציבור הבין שזה לא מגיע מהמקום של דאגה והמס הפך לסמל של זלזול בחרדים, יחד עם עוד גזירות של ליברמן על המעונות והפגיעה בתקציבי הישיבות. לכן חברי הכנסת החרדים היו חייבים, יחד עם סמוטריץ' שגם הבין את זה, קודם כול לעקור את המס הזה ולבטלו".
מהמקרה הנדון מסיק כהן מסקנה שיהיה על קובעי המדיניות לקחת בחשבון. "יש פה לקח שיילמד לדורות", הוא מצהיר, "המומחים המקצועיים חשבו שהם הוציאו מהמגירה את התוכנית הזאת למיסוי וליברמן ייקח אותה וזה יישאר כאן לנצח. אבל זה לא הולך בכפייה, לא עובדים בלחנך ציבור, לא עובדים בלשלוט ולדרוס ציבור שלם", הוא אומר בהדגשה. "כדאי שבפעם הבאה המומחים של משרד הבריאות או של משרד האוצר יחשבו האם עדיף צעד שיחזיק לזמן מוגבל, או שכדאי לחולל שינוי עומק בשיתוף פעולה עם נציגי הציבור החרדי, ושזה יחזיק מעמד לאורך זמן ויהפוך בר קיימא".
ומה עם האינטרס של הנהגת החרדים לשמור על בריאות הציבור?
"אני בהחלט מצפה שדרעי במשרד הבריאות או מי שזה לא יהיה ירימו את הכפפה ויעשו קמפיין מסודר בנושא. שישתמשו ברבנים, אדמו"רים, מובילי דעה, עיתונאים ועוד כדי באמת לצמצם את הצריכה של השתייה המתוקה במגזר החרדי. אני גם מאמין שזה יעזור יותר".
כהן מזכיר את הקמפיין רחב ההיקף שערכה המדינה בקרב הציבור החרדי לעידוד החיסון נגד נגיף הקורונה: "הרי בקורונה הייתה ביקורת גדולה על החרדים, וחלק מהציבור החרדי גם לא התחבר בהתחלה לחיסונים. אני וחבריי עזרנו לפעול אצל רבנים ואדמו"רים כדי שיגידו לחסידים להתחסן וזה באמת קרה. בסופו של דבר הייתה עלייה חדה במספר המתחסנים בציבור החרדי. זה הוכיח שאם משקיעים נכון בהסברה ובדיבור בשפה של המגזר, בשילוב עם אנשי מקצוע ואנשים מבפנים שמשפיעים - אז אפשר להצליח. ככה בדיוק גם במקרה הזה. אם רבנים, אנשי מקצוע, רופאים ומובילי דעה יתגייסו להסביר לציבור מה הבעיה בשתייה מתוקה, אנשים יבינו את זה והצריכה ממילא תרד", קובע כהן.
"יש כאן למעשה שני דברים. האחד, שמי שהוביל את המיסוי היה אביגדור ליברמן, וליברמן מבחינת הציבור החרדי הוא האיש הרע והשנוא ביותר שמחפש להשמיץ ולדרוס את המגזר החרדי, כך שממנו לא יכולה לבוא הישועה. היה ברור שקודם כול את הגזירות של ליברמן צריך לבטל. דבר שני, צריך להבין שהדרך היא לא בכפייה. אולי אפשר לשלב הסברה והטלת מס, אבל קודם כול צריך להתחיל בקמפיין חיובי. ניסיתם בכלל דרך של הסברה? ניסיתם לפעול בהידברות?" הוא מפנה אצבע מאשימה למערכות המדינה, "קודם תנסו בטוב ונראה אם זה יעבוד. להערכתי זה יעבוד אפילו יותר".
כהן מציין שהעיקרון הזה תקף בתחומים רבים בחיים: "צריך לזכור שאנחנו בחנו רק את מקרה השתייה המתוקה והחד־פעמי, אבל זה בפירוש לא מסתכם רק בזה. היו לאחרונה כמה גזירות שהפכו לסמל בעיני הציבור החרדי, והן התבטלו השבוע על ידי השרים החדשים מיד עם היכנסם לתפקיד. הרפורמה בטלפון הכשר שהשר שלמה קרעי ביטל ביום שהוא נכנס למשרד, או הרפורמה בכשרות של מתן כהנא ששר הדתות החדש מלכיאלי ביטל ביום הראשון שלו במשרד, או בצלאל סמוטריץ׳ שביטל את הגזירה על החד־פעמי והשתייה המתוקה. כל זה מוכיח לכולם שמי שבא בדורסנות כלפי הציבור החרדי משלם מחיר ומבטלים את מה שהוא ניסה להוביל. קודם כול היה 'סור מרע'. עכשיו הגענו לשלב של 'עשה טוב'", מסכם כהן.
"המיסוי היה לטובת הציבור"
ד"ר שגיא ברמק, ראש תוכנית אדם סמית' לכלכלה פוליטית במכון ארגמן של קרן תקווה, רואה במיסוי הכלים החד־פעמיים והמשקאות הממותקים צעד כלכלי מתבקש, ומאמין כי יש לבחון סוגיה זו בפרספקטיבה כלכלית: "כמו כל חוק, גם במקרה הזה יש את הממד הפוליטי ואת הממד הסימבולי וכיצד מתווכים אותו לציבור, ויש גם את הממד הכלכלי. צריך לקחת בחשבון שלצריכת סוכר יש עלויות ממשיות על הקופה הציבורית. כשאני מחליט לחיות לא בריא ולצרוך כמות גדולה של סוכר, זה בוודאי חלק מהחופש שלי. אבל הבעיה היא שכאשר אני הופך כתוצאה מכך לחולה, אני פונה לקבל טיפול ממערכת הבריאות הציבורית וכך, בצורה כזאת או אחרת, אני מגיש לציבור את החשבון על הבחירות האישיות שלי".
"זה נוגע לא רק לצריכת סוכר אלא להרבה מאוד תחומים בחיים שהציבור יכול לנהוג בהם שלא בחוכמה, והתשלום מוטל בסופו של דבר על מערכות המדינה. זה חלק מהעניין של מערכת בריאות ציבורית. ומכאן יש את המיסוי שאנחנו מדברים עליו", מסביר ד"ר ברמק. "זה מה שמיסים עושים, ואגב לא רק עם צריכת סוכר אלא גם באלכוהול או סיגריות. אנחנו למעשה באים ואומרים: אם נעלה את שיעור המס נייקר את המשקאות המתוקים וכך אנשים יצרכו אותם פחות. המטרה של המס היא לא לחנך את הציבור אלא להקטין את הביקוש לשתייה מתוקה, מה שמתורגם להקטנת עלויות על מערכת הבריאות. אפשר לקרוא לזה חינוך הציבור, אבל מזווית כלכלית טהורה המטרה היא להקטין את הנטל שמוטל על כלל הציבור כתוצאה מהתנהלות מסוימת של חלק ממנו. זו הפריזמה הכלכלית הצרה", אומר ד"ר ברמק.
"אותו דבר עם כלים חד־פעמיים, כי כאשר אני צורך כלים מפלסטיק וזורק לפח זה לא נגמר שם. יש עלויות מסוימות של הטמנה. זה סוג של חשבון שמוגש לציבור ומכאן נובע ההיגיון למסות את החד־פעמי. אפשר להוסיף לזה עוד טיעונים שבהחלט כבר נשמעו בשיח הציבורי, כמו קיימות ודאגה לכדור הארץ וכולי, אבל מבחינה כלכלית טהורה המטרה היא לגרום לאנשים לצרוך פחות סוכר או פלסטיק, מפני שהם לא נושאים במלוא העלות על ההחלטות הצרכניות שלהם".
ומה עם חופש בחירה צרכנית?
"קודם כול, לא הוציאו את השימוש בחד־פעמי או בשתייה ממותקת אל מחוץ לחוק, אלא באים ואומרים: אתה רוצה לצרוך סוכר? אין בעיה. פשוט תשלם יותר על הסוכר, כי בצריכה שלך אתה מטיל עלות מסוימת גם על הציבור. אם היו מוציאים את זה מחוץ לחוק הייתי אומר שיש כאן פטרנליזם מוגזם של המדינה. אבל במקרה הזה יש לאזרח את החופש לצרוך מה שליבו חפץ, אלא שהוא ישלם על כך יותר".
מסבירים לכולם עד כמה המס נחוץ, ופתאום המדינה עושה פליק פלאק לאחור ומבטלת את המס?
"ככה זה פוליטיקה. זה כתוצאה מכך שמי שקידם את המיסוי היה אביגדור ליברמן, שנחשב אנטי־חרדי והתנגדו לכל מה שהוא העביר. אבל אם נשים את ענייני הפוליטיקה בצד ונבחן את האינטרס הכלכלי של כלל הציבור, ובתוכו גם של המגזר החרדי, אז המיסוי הזה היה לטובת הציבור", פוסק ד"ר ברמק.
"סטטיסטית, הציבור החרדי והערבי סובלים יותר מהשמנת יתר, כך שאלו הם הציבורים שנפגעים הכי הרבה מצריכת סוכר מוגברת. מחקרים מלמדים שככל שאתה עולה במעמד הסוציו־אקונומי, כך צריכת המזון שלך הופכת יותר ויותר בריאה. יש כאן קורלציה מאוד מובהקת. ולכן אם אני הייתי נבחר ציבור או מה שהיה חשוב לי הוא הבריאות של האלקטורט שלי - הייתי אומר שזה חוק שכדאי לשמר אותו. בכל מקרה, זה בשום פנים ואופן לא חוק אנטי־חרדי. הוא אולי מס אנטי־סוכרת או אנטי השמנת יתר".
לשיטתך, מה ששר האוצר סמוטריץ' עשה עכשיו זו כניעה לדרישת החרדים שנוגדת את אינטרס המדינה?
"אני לא חושב שסמוטריץ' נכנע. אני לא מדבר במינוחים כאלה. בסוף צריך לבחור אילו מלחמות לנהל. יכול להיות שפוליטיקאים מבינים שיש דרכים אחרות לשנות את הרגלי הצריכה של הציבור שלא עוברות דרך המס, וזה בהחלט בסדר. אני חושב שיש עוד בעיות הרבה יותר גדולות מאשר לבטל מס על החד־פעמי ועל שתייה מתוקה. העובדה שהוחלט לבטל אותו - זה לא סוף העולם. ימצאו דרכים אחרות לשנות את הרגלי הצריכה של הציבור".
כמו מה למשל?
"באופן כללי אפשר להקצות משאבים להסברה רחבה. ויש כאן גם מקום שהוא לאו דווקא של המדינה אלא של מובילי דעת קהל, רבנים ואישי ציבור. גם להם יש אחריות חברתית לשקף לציבור שלהם את הסכנות שבצריכה מופרזת של סוכרים. אם נקביל את זה לעישון זה מאוד מובן, כי יש לנו מס על הסיגריות, אבל זה לא הדבר היחיד שפועלים באמצעותו נגד העישון. יש גם הסברה ציבורית ויש את ההורים והמחנכים, ויש נבחרי ציבור שמסבירים וגופי מדע ובריאות".
ואולי זו הדרך היעילה יותר לטווח ארוך?
"לטווח הארוך אין ספק. אבל צריך להבין שלוקח זמן לשנות הרגלים, ולכן אם רוצים שינויים יחסית מהירים נוטים להשתמש במקלות ובגזרים, שאחד מהמקלות האלה הוא המס".
המס על השקיות היה גם ניסיון לשנות את הרגלי הציבור והוא לא צלח.
"בגדול הוא לא צלח כי התשלום פר שקית שנקבע הוא מאוד נמוך. בהחלט יש אפשרות על ידי מס לשנות הרגלים. כשאנחנו עוסקים במדיניות ציבורית, המס הוא הדרך הכי מהירה לשנות התנהגות צרכנית".
המשרד להגנת הסביבה ידרוש תקציבים
השרה הנכנסת להגנת הסביבה, עידית סילמן, רואה בהחלטת סמוטריץ' דווקא הזדמנות למתן דגש על חינוך והסברה. על רקע החלטת שר האוצר הוחלט בלשכתה לדרוש ממשרד האוצר הקצאת תקציבים לטובת חינוך סביבתי, הסברה והעלאת המודעות לשמירה על איכות הסביבה ובריאות הציבור. את צעדה זה מסבירה סילמן: "הדרך הנכונה והטובה ביותר להשגת תוצאות מרביות היא באמצעות הגברת מודעות, מעורבות ושיתוף הציבור כפי שקורה במדינות רבות בעולם. הכול בהבנה, בהסכמה ומתוך רצון לשיתוף פעולה מצד הציבור".
גורמים בסביבתו של שר האוצר סמוטריץ' התייחסו לשאלת 'בשבע' אודות עיתוי ההחלטה לביטול המס, שנעשה כצעד ראשון במשרד האוצר, והשיבו כי "מדובר בהבטחת בחירות והבטחות צריך לקיים".
****