מסלול ישיר לממשלה

השבוע, בזמן שהתקיים הדיון במליאה על אישור מינוים של גילה גמליאל ומאיר פרוש לתפקידי שרים בממשלה, עלה לנאום חבר הכנסת זאב אלקין.

הוא דיבר על המשרד המיועד לשר פרוש, שנכון לעכשיו מכהן כשר בלי תיק, עד שיושלם הפיצול בין תיק ירושלים לתיק המורשת. במהלך דבריו הוא עסק גם במעמדה של ירושלים בהסכמים הקואליציוניים, שם הוא מוזכר באמירה כללית בלבד. מי שהתערב בדבריו של אלקין היה השר לענייני ירושלים ומורשת המכהן, השר עמיחי אליהו, שביום שני היה הנציג התורן של הממשלה בדיונים במליאה, יממה בלבד לאחר שנכנס לתפקידו.

הסיפור הזה אומנם אנקדוטלי למדי, אך הוא מלמד רבות על חוויותיו של השר אליהו בימים האחרונים, מאז הושבע לשר בממשלה ה־37. אליהו בקושי הצליח לעכל את בשורת היותו חבר כנסת מן המניין שהגיעה לפני כחודשיים, וכעת הוא כבר שר בממשלת ישראל. עוד קודם לתורנות במליאה נכח בפגישות רבות שנמשכו לאורך כל השבוע, לצד שורה של ראיונות ואירועים שבהם היה מעורב.

"אני אגיד לך את האמת, אני כבר לא שולט על הלו"ז שלי. מרוב שהוא עמוס איבדתי בו ידיים ורגליים. מזל שהעוזרים שלי נהדרים והם הצליחו להשתלט עליו בצורה מושלמת", הוא אומר כשאנחנו מתיישבים לריאיון. חשוב לומר, אליהו רחוק מאוד מלהתלונן. ההפך הגמור. הוא מאושר מהתפקיד שהגיע אליו, במיוחד כשלפני חצי שנה, כשהצטרף לעוצמה יהודית, כלל לא שיער שימצא את עצמו סביב שולחן הממשלה.

"איך אפשר בכלל לדמיין דבר כזה? היו כאלה שאמרו לי 'תתחיל להתכונן לכך שתהיה שר', אבל אני אישית לא האמנתי שאהיה שר. ואת זה אני אומר לך כאדם אופטימי שגדל בבית אופטימי. ידעתי שננצח, כי זאת הייתה התחושה בכל מקום שהגעתי אליו, אבל לא באמת הצלחתי לדמיין שאהיה שר", הוא אומר.

ההדתה של בן גוריון

לא רק אליהו לא חשב שהוא יתמנה לשר, אלא גם במפלגתו התקשו להאמין בתחילת מערכת הבחירות כי יזכו לשלל רב כל כך סביב שולחן הממשלה. מלבד אליהו, קיבלה המפלגה עוד שני שרים. יושב ראש עוצמה יהודית, איתמר בן גביר, מונה לשר לביטחון הפנים (ביטחון לאומי), ויצחק וסרלאוף, מספר 2 במפלגה, מונה לשר לפיתוח הנגב והגליל. וסרלאוף גם רשם מעין היסטוריה אישית, כאשר הפך להיות השר הצעיר ביותר בממשלות ישראל מאז הקדנציה הראשונה של אריה דרעי, לפני 35 שנה. בכך הפכה המפלגה שעד לפני שנים ספורות הייתה רחוקה מאוד מהמיינסטרים בישראל, ומועמדיה נפסלו על ידי בג"ץ מלרוץ לכנסת, לשותפה בכירה בממשלה.

זה בכלל הזמן הנכון מבחינתך להיות שר? הרגע נכנסת לכנסת, בלי שום ניסיון פרלמנטרי, וכבר אתה מדלג ישירות לממשלה ועוד יוצא מהכנסת במסגרת החוק הנורבגי.

"אלה שני תפקידים שונים בתכלית. למעשה, הדבר היחיד כנראה שדומה בין העבודה כחבר כנסת לעבודה כשר הוא הפוליטיקה. מעבר לזה מדובר בתפקידים שונים מאוד. בכנסת אתה צריך לחוקק חוקים, לשבת בוועדות ובדיונים ולפקח על הממשלה. זה תחום נפרד וחשוב מאין כמוהו. בחודש וחצי שלי בכנסת ראיתי כמה זו עבודה חשובה, אבל היא שונה מאוד מעבודת שר. יכול להיות לך פרלמנטר מצוין שיהיה שר כושל, ושר נהדר שיהיה פרלמנטר כושל. אלה לא תחומים חופפים, ולכן אני לא רואה בעיה בזה שכבר בקדנציה הראשונה שלי בפוליטיקה אני מתמנה לשר. אגב, יש גם שרים שבכלל לא עברו דרך הכנסת, כמו יעקב נאמן ודניאל פרידמן בממשלות עבר או רון דרמר בממשלה הנוכחית".

אבל כשהלכת לפוליטיקה, חשבת שזה יהיה דרך הכנסת ולא דרך שולחן הממשלה.

"אתה צודק. אני באמת הלכתי בשביל לכהן כחבר כנסת. הרי גם את השיחה שלנו אנחנו מקיימים מהכנסת. גם אני לא הבנתי כמה התפקידים האלה שונים לפני שהגעתי לכאן. ואני חייב לומר עוד משהו. לא באתי לעבוד בכנסת או לעבוד במשרד ממשלתי. באתי לשרת את הציבור, והמשימה שהוטלה עליי היא לשרת את הציבור באמצעות משרד המורשת".

זאת משימה לא פשוטה לשרת את הציבור באמצעות משרד שרוב הציבור, כנראה, חושב שהוא מיותר.

"נכון שיצאה למשרד תדמית של משרד שולי, אבל זאת טעות תפיסתית והוא ממש לא מיותר. בעיניי הוא אפילו משרד חשוב ביותר, וקריטי להמשך הקיום שלנו כמדינה מאוחדת שבה דתיים וחילונים יכולים לחיות יחד".

זו לא קצת הגזמה? אפילו את תחום ירושלים לקחו ממך והעבירו לשר אחר. בפועל נותרת עם משרד מצומצם למדי.

"נכון שתחום ירושלים פוצל למשרד עצמאי, אבל במקום זה רשות העתיקות עברה לאחריותי. אבל זה הרבה יותר מזה. זה משרד שלא נולד כי היה צריך לתפור תיק למישהו. זה משרד שנתניהו עצמו ראה ערך מרכזי בהקמה שלו ב־2015. זה משרד שהיה במקור אגף במשרד ראש הממשלה, ונתניהו, שהוא חובב היסטוריה מושבע, החליט שצריך לשדרג את האגף הזה למשרד מלא. והסיבה לכך מאוד מוצדקת. זה בעצם המשרד שאחראי לשמר את הסיפור שלנו כעם. הוא זה שאחראי לדאוג לכל אתרי המורשת החשובים שלנו ולהנחיל את הידע הזה לדורות הבאים. בלי זה, בלי לדעת מה הסיפור שלנו, אנחנו לא באמת יכולים להבין מה אנחנו עושים כאן, ואנחנו לא באמת יכולים להמשיך לחיות כאן יחד, כשאנחנו חברות כל כך שונות שמרכיבות עם אחד ומדינה אחת".

אין ספק שזו מטרה חשובה, אבל מדינת ישראל הצליחה להסתדר גם בלי המשרד הזה במשך עשרות שנים.

"נכון, אבל זה לא אומר שהמצב היה טוב, וחוץ מזה תראה לאן הגענו. אבל אני אגיד לך יותר מזה. הרעיון הזה, שצריך להנחיל את המורשת והסיפור שלנו לציבור הישראלי, לא נולד רק בשנים האחרונות, ואפילו לא על ידי אנשי ימין. כבר בשנת 1955 בן גוריון כתב מכתב אל מי שהיה שר החינוך והתרבות אז, וכתב לו את הדברים הבאים: 'במידה שאני מכיר את הנוער (והמדובר הוא על הנוער הטוב!) הוא לקוי מאוד בתודעה יהודית, בהכרת מורשתנו ההיסטורית ובזיקה מוסרית ליהדות העולמית. יש לדאוג לתוכנית לימודים שתתקן ליקוי זה מבלי לפגוע בענפי לימוד חיוניים אחרים'. כבר לפני שבעים שנה מנהיגי המדינה ראו בעיה בכך שלנוער בארץ אין תודעה היסטורית יהודית".

היום כנראה היו מכנים את המכתב הזה הדתה.

"זה החלק העצוב. הרי ברור לכולם שלבן גוריון לא הייתה אפילו הווה אמינא לגרום להדתה. הוא פשוט מבין שאם לא נספר את הסיפור שלנו לא נמצא שום הצדקה להילחם על מדינה יהודית, לא נצליח להיות עם אחד למרות המחלוקות שלנו ונאבד כל קשר עם אחינו בתפוצות. אי אפשר להתקיים רק על ביטחון וכלכלה. מערכת החינוך שלנו מוכוונת אך ורק לשני הנושאים האלה, וזה גורם לנו לאבד את היכולת שלנו לחיות יחד. זה עץ בלי שורשים. בעוד 25 שנה נהיה כאן קרוב ל־25 מיליון תושבים. מה הסיפור שיאחד אותנו אז? מה הסיפור שקיבלנו, מה הסיפור שאנחנו כותבים ומה הסיפור שאנחנו מורישים הלאה? אלה שאלות הרות גורל בעיניי".

אם אלה נושאים כה חשובים, למה המשרד נתפס כשולי כל כך?

"זאת באמת הבעיה. אנחנו לא מבינים את החשיבות שלו. תראה, היו לזה סיבות טובות. היינו צריכים לייצב את שתי הרגליים של כלכלה וביטחון. ברוך ה', אנחנו מתקדמים מאוד טוב בשני הנושאים האלה. המצב הביטחוני שלנו, בהסתכלות רב־שנתית, נמצא במגמת עלייה, והכלכלה הישראלית פורחת והיא מאוד חזקה. עכשיו צריך להשקיע ברגל השלישית של הקיום שלנו, והיא הסיפור שלנו, הסיבה שבגללה אנחנו כאן. לא סתם שני מנהיגים גדולים כמו בן גוריון ונתניהו ראו בנושא הזה הכרח קיומי למדינת ישראל".

ואולי דווקא בגלל הצורך לספר את הסיפור של העם היהודי אתה הדמות הפחות מתאימה לתפקיד? בסופו של דבר, אתה בן של רב שמגיע מעוצמה יהודית, שנמצאת בקצה הימני של המפה בישראל ופחות הציר המרכזי של החברה.

"סליחה שאני אומר את זה, אבל זאת שאלה של ציונות דתית, לא שאלה של החברה הישראלית. מה ההבדל ביני ובין כל אחד אחר בימין? אני חלק מרכזי בחברה הישראלית כמו כל אחד אחר. העובדה שחבר'ה מהשמאל לא יאהבו את המינוי שלי פחות מרגשת אותי. בכלל, אנחנו לא צריכים לפעול לפי החליל שלהם. מי שבחרו בנו זה כל חלקי העם. דעתי לא נשמעת פחות מאשר כל אחד אחר. הסיפור שאני רוצה לספר הוא לא הסיפור שלי, זה הסיפור של אברהם אבינו מלפני 3,500 שנה, דרך אלטלנה ועד הסיפור של יהדות ברית המועצות ויהדות התפוצות בכלל. זה הסיפור שאני וכל האנשים היקרים מאוד במשרד שעובדים ימים כלילות רוצים לספר".

"הרבה שרים? לא דבר רע"

מתוך שלושת המשרדים שקיבלה מפלגת עוצמה יהודית, שניים נתפסים כבר שנים כתפקידים שאי אפשר להיכשל בהם. מדובר כמובן במשרד לפיתוח הנגב והגליל ובמשרד המורשת. אלא שאין זה אומר שמדובר במשרדים פשוטים לתפעול. למעשה, בדיוק ההפך. מדובר בשני משרדים שאחת הבעיות העיקריות בהם היא העובדה שתחומי האחריות שלהם חופפים לאלו של משרדים אחרים, כשלרוב הסמכויות והתקנים נמצאים דווקא במשרדים האחרים. בכל הקשור למשרד המורשת, הרי הוא חולק תחומי אחריות עם משרדי החינוך, התרבות, התיירות, התפוצות והחל מהפיצול - גם עם משרד ירושלים.

איך אפשר לקדם משהו כשבסוף אתה צריך לעבוד עם המון משרדי ממשלה, והיסטורית אנחנו יודעים שזה מוביל בעיקר לקרבות על קרדיט ולשיתוק של המערכת?

"התחושה שלי היא שאף אחד מהשרים, בטח אלה שאני אמור לעבוד במקביל אליהם, לא מגיע בשביל קרבות קרדיט. לא באנו בשביל הקרדיט אלא בשביל לשרת את הציבור. מי שמגיע בשביל לנהל קרבות קרדיט נמצא במקום מאוד עצוב בעיניי. כשאני רואה את העובדים המסורים כל כך במשרד, שאני יודע כעובדה שאם הם היו יוצאים לשוק הפרטי הם היו מרוויחים הרבה יותר כסף ממה שהם מרוויחים במשרד, אני יודע שמי שנמצא כאן לא נמצא בשביל קרדיט אלא בשביל לקדם את הנושא החשוב הזה. וזה נכון לעוד משרדים רבים נוספים".

הפיצול בין משרד המורשת למשרד ירושלים לא מיותר בעיניך?

"אני אגיד לך אמירה כללית לא מאוד פופולרית: הרבה שרים זה ממש לא דבר רע. ההפך. זה טוב וחיוני כדי שיהיה אפשר לקדם דברים. אין באמת אפשרות ששר אחד יהיה אחראי על כל כך הרבה תחומים ויצליח לקדם שם דברים. קח למשל את תיק החינוך, הוא עצום. ברור שצריך לפצל אותו כך שבאמת אפשר יהיה לקדם את החינוך בישראל. וזה נכון לעוד הרבה משרדים. אני לא רואה גאווה גדולה בממשלה של 18 או 20 שרים. מי שמתלהב ממספר שרים נמוך מתלהב מהסוגיות הטפלות. צריך להתגאות ממשלה שהצליחה לקדם את מדינת ישראל, שהמשרדים שלה תפקדו בצורה אפקטיבית ושהיא הביאה תוצאות".

רוב הציבור יגיד לך שממשלה אפקטיבית היא דווקא ממשלה קטנה יותר, שלא מקימה משרדים ומשקיעה בהם כספים שהולכים לשום מקום.

"להפך. קודם כול, אני רוצה למחות על האמירה שמשרדים שמוקמים זה כסף שהולך לשום מקום. דבר שני, אנחנו צריכים לדייק את העבודה. ליצור תחומי אחריות ברורים לשרים כדי שהם יוכלו לעשות ולפעול. דווקא כשיש מעט שרים שאחראים על יותר מדי תחומים כספים הולכים לאיבוד, כי טכנית בני אדם לא יכולים לנהל כל כך הרבה דברים במקביל. זאת גם הסיבה שאני ממש בעד החוק הנורבגי, כי שרים צריכים לעבוד וחברי כנסת צריכים לעבוד. אם מסה נרחבת של שרים נשארת בכנסת, גם המשרדים לא מתפקדים וגם הכנסת הופכת למשותקת. שום דבר טוב לא יוצא מזה".

אחת הביקורות הגדולות על החוק הנורבגי בממשלה הקודמת הייתה שזה יצר נתק בין הממשלה לחברי הכנסת, ולמעשה יצר עוד יותר בעיות.

"זאת שאלה טובה שאין לי תשובה טובה אליה. זה לא קשור רק לשרים, ואפילו לא רק למערכת. זאת שאלה ערכית. איך לא מאבדים את הקשר לבסיס האם שלך. איך לא מגיעים למצב של 'דברים שרואים מכאן לא רואים משם'. איך לא מתמכרים למנעמי השלטון ושוכחים לייצג את האנשים שבחרו בך לכנסת ואיך לא מתנתקים מהשותפים שלך למפלגה. זאת שאלה כבדת משקל. אני בטוח שחברי הממשלה הקודמת לא חלמו להגיע למחוזות שהם היו בהם. וזה לא רק הם. שאול המלך, המורם מעם, איבד את הדרך. אפילו שלמה המלך, החכם מכל אדם, הוסת על ידי נשותיו. ירבעם בן נבט, שהגמרא אומרת עליו שהוא ואחיה השילוני למדו סתרי תורה שלא נשמעו קודם לכן, הוא זה שמציב שני עגלי זהב. זאת שאלה שאני שואל את עצמי כל בוקר, איך לא לאבד את הדרך".

"איתמר יעלה שוב"

את הריאיון אנחנו מקיימים ביום שלישי השבוע, לאחר הסערה שהתחוללה סביב עלייתו של השר בן גביר להר הבית. לאחר שהכריז כי יעלה להר מיד לאחר הרכבת הממשלה הגיעו דיווחים כי נתניהו ביקש ממנו שלא לעשות זאת בעקבות איומי חמאס. בן גביר, כך היה נראה מתגובותיו, נענה לבקשתו של נתניהו ואמר שיעלה להר במועד לא ידוע. בקרב האופוזיציה ההחלטה הזאת נתפסה ככניעה של בן גביר לנתניהו, ושל הממשלה החדשה לחמאס. בסוף עלה בן גביר ביום שלישי בשעות הבוקר המוקדמות, לאחר מה שכונה תרגיל הטעיה.

בסוף בן גביר עלה די בשקט, בלי שידעו מתי הוא עולה והאם הוא יעלה. אולי הדרך שבה נעשה המהלך הזה דווקא פגעה במשילות של ישראל בהר הבית?

"אני לא יודע איך אפשר לראות את זה בצורה הזאת. איתמר עלה להר למרות כל הלחץ התקשורתי ואיומי חמאס, ועכשיו אנחנו רואים את כל האיומים מתפוגגים. הוא יצר מודעות של הר הבית בידינו, ובעיניי זה חשוב מאוד".

זה יצר עימות מול נתניהו?

"אלה ספקולציות לא מבוססות. זה היה מתואם עם נתניהו. במזרח התיכון אם אתה מוריד את הראש בפני האסלאם אוכלים לך את הראש. נתניהו עצמו כתב על זה ספר שלם. הוא יודע את זה הכי טוב ולכן אין שום עימות או סכסוך בנושא. אל תדאג, איתמר יעלה שוב".

כמה מסע ההפחדות שהגיע מהשמאל הטריד אתכם?

"תראה, כמו שאמרתי לך מקודם, אנחנו לא עובדים לפי החליל שלהם. יש כאן אליטה שהפכה למיעוט וכואב לה שהזיזו לה את הגבינה. הם איבדו את מעמדם והם פשוט איבדו את זה. הם מאיימים לעזוב את הארץ ומדברים על חורבן המדינה. אני לא מזלזל בפחד שלהם, אבל הוא לא מבוסס על כלום. והדבר הכי גרוע שאנחנו יכולים לעשות זה להקפיא את התוכניות שלנו לשינויים שהעם מייחל להם כל כך בגלל הפחד של האליטה שאיבדה את מקומה".

****