חזק בקשרי חוץ, חלש בהפגנת משילות בשטח. יו"ר הרשות הפלשתינית אבו־מאזן
חזק בקשרי חוץ, חלש בהפגנת משילות בשטח. יו"ר הרשות הפלשתינית אבו־מאזןצילום: פלאש 90

כלל ידוע בפוליטיקה הערבית גורס כי ליקוק וחנופה הן הדרכים שבהן יש להתייחס למנהיג, בלי קשר למידת האהדה האמיתית שרוחשים לו. גם ברשות הפלשתינית, בכל אמצעי התקשורת הרשמיים נהוג להאדיר את שמו של המנהיג המנותק, החלש והשנוא לרוב מחמוד עבאס - אבו־מאזן. למשל, כאשר גורמים רשמיים ברשות מזכירים אותו, פעמים רבות נלווים לשמו כינויים כמו "סמל", "מנהיג" ו"גיבור".

בשבוע שעבר חשפה סוכנות הידיעות 'שהאב' המזוהה עם חמאס סדרה של הקלטות שבהן נשמע בכיר הרשות חוסיין א־שייח' – מזכ"ל הוועד הפועל של אש"ף ואדם בעל כוח רב – כשהוא משמיע ביקורת קטלנית נגד יושב ראש הרשות הפלשתינית. בהקלטות שפורסמו על ידי הרשת כדי להביך את גורמי הרשות נשמע א־שייח' מתבטא בעניינים שונים – החל במאבקי הכוח בין בכירי הרשות ביום שאחרי מותו של אבו־מאזן וכלה בתהיות לגבי חוסר המשילות המשווע של הרשות באזורים נרחבים שאמורים להיות בשליטתה. בנוסף לכך השמיע א־שייח' קללות נמרצות נגד נשיא הרשות, שמפאת כבודם של קוראי 'בשבע' נמנענו מלהעלות על הכתב, ובכך פוצץ את בלון החנופה הרשמית.

מנותק, נמאסת

אחת ההאשמות שהעלה א־שייח' נגד אבו־מאזן היא כי הוא הגורם לחוסר המשילות ברשות, שמתבטא בפשיעה רבה ובכנופיות מחבלים ועבריינים צעירים מאזורי שכם וג'נין העושות ככל העולה על רוחן. כך הוא נשמע בהקלטה, שתרגומה הגיע אלינו באדיבות מכון המחקר 'מבט לתקשורת פלשתינית' (PMW): "לצערי אני אומר לך, אחי, שאבו־מאזן שותף לאנרכיה הזו, הוא שותף לה ויש לו אינטרס שהיא תימשך. מצער אותי לומר את הדברים הללו, מצער אותי". רשמית מחבקת הרשות הפלשתינית את החבורות הללו, מציגה את פרחחיהן כגיבוריה ומדגישה באמצעי התקשורת הרשמיים שלה את הקשר ביניהם ובין הרשות ותנועת פת"ח. בפועל אין ספק כי הכנופיות מהוות איום על הרשות והוכחה ניצחת לחולשתה.

ד"ר מיכאל מילשטיין, ראש הפורום ללימודים פלשתיניים באוניברסיטת תל אביב וחוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן, מסביר לנו בעניין זה: "להבנתי ההאשמה של א־שייח' היא שאבו־מאזן פשוט מאבד שליטה. מה שקורה בצפון השומרון הוא לא אות כבוד ומקור גאווה, אלא סימן מאוד מסוכן עבור הרשות לגבי מה שיקרה אם תתרופף המשילות בעוד מקומות. אבו־מאזן כבר כמה שנים טובות מנותק לחלוטין מהנעשה בשטח (בניגוד מוחלט לנסיעות התכופות שלו לחו"ל). ההאשמה כלפיו היא שהוא פשוט לא מבין מה מתרחש ואת הסיכון הגלום בכנופיות שבעצם עוינות את הרשות, מבוססות על גורמי פשיעה ועתידות להפיץ אנרכיה - כל מה שמסוכן לרשות. את זה מבין בחושיו א־שייח', והוא גם מבין את רמת הניתוק של אבו־מאזן מהנעשה במציאות".

הנושא החם ביותר העולה מן ההקלטות הוא התייחסות רשמית של חוסיין א־שייח' למלחמות הירושה הצפויות לאחר מותו של אבו־מאזן בן ה־87. בהקלטות נשמע חוסיין אומר לבן שיחו שזהותו אינה ידועה: "זהו קרב, קרב ירושה של אבו־מאזן. הביטחון הוא שחקן פעיל במשחק הזה, וגם חלק מהמועצה המרכזית לא טומנת את ידה בצלחת". לאחר מכן הוא נשמע אומר: "היום שאחרי אבו־מאזן יהיה במסגרת תוכנית מסודרת". כאמור, לא ידוע מי הוא בן שיחו בהקלטה הזו ומהי התוכנית שעליה הוא מדבר, אך דבר אחד ברור: ישנה תוכנית הנרקמת במשרדי הרשות ליום שאחרי אבו־מאזן, ונראה כי הצדדים השונים משחיזים את סכיניהם, כפי שמעידות ההשתלחויות של א־שייח' בבכירי הרשות השונים הנשמעות בהקלטה, ולפי תיאור של א־שייח' עצמו: "המהלך שאתם רוצים לבצע יהיה נקודת מפנה באירוע, בשטח, מבחינה פוליטית".

פוטנציאל לשפיכות דמים

אבו־מאזן עצמו סומן כנשיא על ידי ערפאת עוד בחייו של רב־המרצחים. למרות שערפאת שנא את אבו־מאזן, הוא הבין שהאדם היחיד שיכול לחלץ את תנועת פת"ח מהמצב העגום שאליו הגיעה יהיה אחד שיש לו תמיכה ישראלית ואמריקנית. אבו־מאזן, שמעולם לא התעסק ישירות בעניינים צבאיים, היה כזה. רשמית היו אמורות להיערך בחירות ברשות כבר לפני תקופה ארוכה, אך הן נדחות בכל פעם בתירוץ אחר: פעם התירוץ הוא שחמאס אינה מוכנה לקיים בחירות, ובאחרת מאשימים את ישראל כי היא אינה מאפשרת לערוך בחירות במזרח ירושלים.

בפועל, אבו־מאזן הוא מנהיג ערבי, ומנהיג ערבי מפנה את מקומו רק כאשר הוא נפטר - או לחלופין מודח בהפיכה צבאית. הכלל בעולם הערבי הוא שלעולם לא מקיימים בחירות לנשיאות אם התוצאה אינה ידועה מראש. בחירות חופשיות משמעותן אסון שיוביל לאנרכיה שאיש אינו רוצה בה. בפועל, הוועד המרכזי של פת"ח יצטרך להתכנס ולהחליט מי יהיה ראש התנועה.

"לגבי נושא הירושה, יש לומר שלושה דברים בסיסיים", מסביר מילשטיין. "ראשית, אין שום מכניזם ברור, סדור ומוסכם למה שיקרה ביום שאחרי. שנית, גלריית המועמדים נעה בין חיוורת למעוררת ביקורת חריפה מצד הציבור (במיוחד חוסיין א־שייח'). ושלישית, רוב הציבור הפלשתיני פשוט מפגין חוסר עניין בכל הסאגה של רשימת המועמדים ושאלת היום שאחרי".

מילשטיין מונה את רשימת אלו שרואים את עצמם מועמדים להחליף את אבו־מאזן, על פי הערכתו: "חוסיין א־שייח', שיש לו יחסים טובים עם ישראל אבל דימוי ציבורי רע מאוד (בעיקר שחיתות); ג'יבריל רג'וב, שנהנה מתמיכה ציבורית סבירה אך קשריו עם ישראל לא טובים; ומרואן ברגותי, שהוא בעל הפופולריות הרבה ביותר אך נתון מאחורי סורג ובריח - עובדה שעלולה לגרום לתסבוכת קשה אם ירוץ לבחירות, וכנראה גם יזכה בהן. לדעתי, לפלשתינים וגם לישראל הכי טוב שתהיה המשכיות למצב הנוכחי באמצעות הנהגה קולקטיבית שתבחר נציג סמלי שיעמוד בראשה לפחות לתקופת ביניים".

בסיום דבריו, מילשטיין מתייחס לאפשרות הסבירה של מלחמות דמים בין תומכי בכירי פת"ח השונים: "יהיה רע מאוד, אם כי לא בלתי סביר, שיתפתחו מאבקים אלימים בין המחנות בפת"ח, ורע עוד יותר אם יוחלט על בחירות חופשיות בהשתתפות חמאס, שמעמדו ברחוב חזק יותר מאשר של פת"ח, והוא יוכל לנצל מצב פוליטי לא ברור לצורך השתלטות על יהודה ושומרון. לישראל יש תפקיד מרכזי ביום שאחרי, גם במה שנוגע לאישור הבחירות או מניעתן, אך גם בכל מה שקשור לשימור המציאות הכלכלית באופן שישכין רגיעה על רוב הציבור וישמר בקרבו יציבות גם אם יהיו זעזועים פוליטיים".

נכון לעכשיו, תקשורתית ורשמית, לא נראה כי פרסום ההקלטות מעיב על היחסים בין א־שייח' לאבו־מאזן, שמשדרים עסקים כרגיל: מלבד העובדה המובנת מאליה כי לא הייתה כל התייחסות רשמית של גורמי הרשות הפלשתינית לנושא, בחשבון הטוויטר הפעיל של א־שייח' ממשיכה לככב אותה חנופה ישנה למנהיג הישיש אבו־מאזן.

***