מיוחדת היא פרשת ויחי בה הולך ומסתיים שלב המשפחתיות ומתחיל השלב בו הופכת המשפחה לעם. פתאום קמים בני-אדם, בני יעקב, ומרגישים שהם עם המתחיל ללכת. רגע לפני, מברך יעקב אבינו את בניו ומתוך ברכותיו יכולים אנו להתבונן כיצד יעקב אבינו היה רוצה לראות את עם ישראל מבחינה מנהיגותית ומבחינת התפתחותו הכלכלית והרוחנית.
יעקב פותח בתנאי הבסיסי, 'האספו ואגידה לכם', תנאי ליכולתכם להוות בית קיבול לברכה לשליחותכם, הינו באחדותכם. עם זאת, תמוה האם אמנם בברכות עסקינן, וכי מי היה מעוניין לקבל 'ברכה' כמו 'פחז כמים אל תותר', ועוד בפרהסיה לפני כל אחיו? הלוא בתוכחה עסקינן.
מה שמביא אותנו לשאלה מהי בכלל ברכה? הקב"ה מברך את אברם אבינו, 'וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה'. אומר רש"י עפ"י מדרש רבה, הברכות נתונות בידך, עד עכשיו היו בידי, ברכתי את אדם הראשון, את נח ואותך, ומעכשיו אתה תברך את אשר תחפוץ.
בהמשך אומר המדרש, ברכה, פירושה תוספת טובה. והוסיף הגור-אריה, שכל כך תהיה מתברך שתהיה יכול לברך אחרים כשתרצה. ור' יוסף בכור-שור כתב, זהו כלל - שתהא ברכה מצויה בכל אשר תעשה. אך תמוהים הם דברי הרמב"ן האומר 'וֶהְיֵה בְּרָכָה'- היינו, אתה תהיה הברכה אשר יתברכו בך, לאמור 'ישימך אלקים כאברהם'. והרי בפרשתנו אומר יעקב לאפרים ומנשה, 'בך יברך ישראל'?
משה-רבנו ממשיך אף הוא בערוב ימיו את ברכת יעקב כפי שאומר הספרי ב'וזאת הברכה'. 'זאת', מוסיף על ברכה ראשונה שברכם יעקב אביהם. והנה, גם יעקב וגם משה קוראים ברכה לדברים קשים, וכפי שאומר הספרי, 'וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה' , לפי שאמר משה לישראל דברים קשים תחילה, 'מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב וּמֵחֲדָרִים אֵימָה, גַּם בָּחוּר גַּם בְּתוּלָה יוֹנֵק עִם אִישׁ שֵׂיבָה... וּבְחֹרֵב הִקְצַפְתֶּם אֶת ה'... מַמְרִים הֱיִיתֶם עִם ה'' ורק אז חזר ואמר להם דברי ניחומים 'וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה' .
מסביר מו"ר הרב שאול ישראלי זצ"ל, 'וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם' - אין אדם מתברך אלא אם מוכן לברך מברכתו גם לאחרים, ואם מבקש לקבל ברכה אך לשומרה רק לעצמו, אין הוא זכאי לברכה. ולא עוד אלא שהתוכחה הכי יעילה, הברכה הגדולה ביותר לאדם היא, שיכיר את עצמו, כי מתוך שיכיר את מצבו, וידע את חולשותיו, יבוא התיקון. עצם הידיעה היא תחילת התיקון, ובה טמונה הברכה. במילים אחרות, יש והתוכחה היא עצם הברכה, ולכן גם יעקב וגם משה משתמשים בערוב ימיהם בלשון ברכה, הן לברכה והן לתוכחה שהיא עצמה ברכה.
ומדוע בחר יעקב דווקא בנכדיו, שבהם כפי שרש"י אומר: הבא לברך את בניו, יברכם בברכתם, ויאמר איש לבנו, 'יְשִׂמְךָ אֱלֹקים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה'? תשובה מעניינת נכתבה ב'ברכת אשר' בשם הרב עזרא מונק ז"ל, מחשובי רבני אשכנז שלפני השואה, והיא כי אפרים ומנשה גדלו וחיו בסביבה נכרית של עבודה-זרה וחרף זאת, הקפידו לשמור על דרך אביהם, יוסף הצדיק, והיו לדמויות ראשיות בישראל.
והקדים יעקב את אפרים למנשה, ביקש להקדים בחשיבות לימוד התורה לעשייה, כי יעקב היה לומד תורה עם אפרים, כפי שאומר המדרש על הפסוק 'וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה', מי אמר? אפרים אמר לו, שהיה יעקב עוסק בתורה עמו. לעומתו מנשה היה יוצא ונזקק לאביו בעסקיו. יעקב אבינו השית יד ימינו על ראש אפרים, כדי להקדים כאמור את חשיבות התורה, אך מברך הוא את שניהם כאחד, ללמדך שהרבה דרכים למקום, וכשם שעל עץ יהודה ועץ יוסף אשר ביד אפרים נאמר 'וַעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ אֶחָד בְּיָדִי', כך ראוי שדרכו של אפרים ודרכו של מנשה אף הן תהיינה לאחת, ולכן אומר יעקב בלשון יחיד, 'בך יברך ישראל', ולא בכם, כל אחד בדרכו הראויה לו.
ואולי הנימוק, מדוע יעקב ברך דווקא בנכדים הממשיכים בדרך ה', שבהם יתברך ישראל, ולא בבנים, נמצא בתפילתנו מדי בוקר, 'וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ אָמַר יְהוָה מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם' [ישעיהו נט,כא], כי כאשר השושלת ממשיכה שלשה דורות, מובטח על חז"ל שלא תמוש התורה מזרעו עד עולם.
מוסיף ר' אהרן ברכיה מודינא בספרו מעבר יבוק, בשנת שפ"ו, 1626: שאחר שברך המברך את הברכה שאנו רגילים בה, 'יְשִׂמְךָ אֱלֹקים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה', יאמר: ותנחה עליך רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה'.
אך ההגנה היותר טובה אף מתוכחה, היא הרפואה המונעת, וזו ההגנה מפני עין-הרע. אומר מרן הרב קוק זצ"ל בפנקסי ראי"ה, ההגנה מפני עין-הרע נמשכת היא ליוסף הצדיק, ממה שקידש שם שמים בסתר כנגד יצר הרע. לכן יעקב מברכו דרך בניו אפרים ומנשה, שבהם, באותה רפואה מונעת, יתברך ישראל, ומהי הברכה? 'הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ .כדברי רבי יוסי ברבי חנינא, בגמרא ברכות נה: מה דגים שבים מכסים עליהם ואין עין הרע שולטת בהם, אף זרעו של יוסף, אין עין-הרע שולטת בהם.
עו"ד שלום וסרטייל הוא יו"ר חברת הנדל"ן ציפחה אינטרנשיונל