ארגנטינה של שנת 1960. עוד אחד מסרטי הדרמה על פושעי המלחמה הנאצים והפעם בעקבותיו של אדולף היטלר גדול המרצחים עלי אדמות. הפעם לשם שינוי זוהי דרמה-קומית.
אלו ימים של אופוריה בישראל. זה קורה זמן לא רב אחרי לכידתו של אדולף אייכמן והבאתו ארצה למשפט, כאשר נדרשת הנציגות הישראלית בארגנטינה להתמודד עם שורדי שואה שהיגרו לדרום אמריקה ואשר בטוחים כי זיהו מי מבין רוצחי בני משפחתם. להם זה נמאס. לצערינו.
הסרט החדש השכן שלי אדולף עוסק במארק פולסקי,(דייויד היימן) שורד שואה בודד ונרגן, אשר שלוות חייו הדלה מופרת כאשר גרמני מסתורי (אודו קייר) עובר לגור בבית הסמוך לביתו.
פולסקי, מתעב גרמנים ככלל, מתעב במיוחד את השכן הרעשן ואת כלב הרועה הגרמני שלו. אבל פגישה מקרית בין השניים ממש מחרידה אותו. השכן אינו אלא... אדולף היטלר.
פולסקי פונה לשגרירות ישראל אך אינו נלקח ברצינות. הוא חש שאין לו ברירה אלא לבצע חקירה עצמאית להוכחת טענתו. עבודת בילוש מדוקדקת מגלה זהות מדהימה בין המאפיינים של הרצוג השכן לאלו של היטלר.
כאשר גם ההוכחות הללו נדחות על ידי הישראלים, פולסקי נדחק אל הפינה וחייב להתקרב אל האויב במטרה להשיג את ההוכחה הבלתי ניתנת לערעור.
הסרט החדש של לאון פרודובסקי הוא הפקה בינלאומית שמתרחשת בעיירה נידחת בדרום אמריקה ולאחר שבשגרירות הישראלית מתעלמים ממנו כאמור– כי הרי ידוע כי שהיטלר התאבד בבונקר – פולסקי מחליט לצאת למבצע בילוש עצמאי להוכחת טענתו.
הסרט יודע עליות ומורדות. מאיבה תהומית לשכן, לנציגתו ולכלבו עד לחיבור ביניהם. חיבור מרתק לאורך כל עלילת הסרט.
לכאורה הסוף ידוע מראש. הרי היטלר התאבד ועל כך אין עוררין. אבל מה עושים עם העובדה שכל מה שנכתב ונאמר על היטלר מתגלם בשכן?
סרט מרתק המגלה עובדות היסטוריות חדשות ומרתקות שרובינו כלל לא ידענו על המפלצת הזו הקרויה היטלר.
אדם אחד ששם נפשו בכפו מביא לידי גילוי עולם מסתורי ופן נוסף בין שלל הדברים הנגלים אלינו כל פעם מחדש.
נקי , קשה ואיכותי. 97 דקות של ענין, מתח ודרמה. לראות ולא להאמין. גם לנציגות הישראלית המזלזלת וגם בעובדות החדשות. חשוב לראות ולהכיר.