שלום סיון, אני רוצה לספר על 'שבת הורי גוש קטיף'. בשבת האחרונה נפגשו ההורים שלנו, ההורים של נוער גוש קטיף. בכל תקופת המאבק בתוכנית ההתנתקות הם ראו אותנו מוחים, כואבים, מבולבלים.
הם קיפלו בכאב את מפעל חייהם, והמשיכו בשברון לב את החיים שאחרי. הם היו צריכים להתמודד עם כל כך הרבה קשיים בירוקרטיים ונפשיים, עם בניה של בית, עבודה וחיים. ותוך כדי, הם גם היו צריכים לשקם אותנו, אחרי שאיבדנו אמון בעולם, ובגיל הכי בועט, בעטנו כל כך חזק...
אז השבת הם נפגשנו לשבת של שיח, זכרונות, וכמו שרואים בווידאו ממוצאי השבת – גם תפילה ושירה. הם מבוגרים יותר, סיפור חייהם חרוט על פניהם. החוזק שיש לאנשים האלה הוא משהו שאף אחד לא יוכל לקחת. והיום, בתור אימא לילדים, אני מסתכלת עליהם בהערצה.