הכאב הגדול בעקבות האסון הנורא שפקד את משפחת זילברמן חד ומוחשי. אבי המשפחה, הרב אליקים געצל זילברמן, נפטר בגיל 51, לאחר 16 שנות מאבק במחלה הנוראה.
במשך רוב שנות המחלה, היא לא השפיעה באופן מיוחד על חיי המשפחה. הרב זילברמן נשא את כאבו באהבה, המשיך לחייך, לשמוח והיה יוצא מדי בוקר לעבודתו כחשמלאי מוסמך, עבודה בה ראה ברכה והתפרנס ברווח.
פעם בשבוע הוא היה נוסע לבית החולים הדסה בירושלים, מקבל את הטיפול השבועי שלו וחוזר הביתה כאילו לא אירע דבר.
ההתמודדות הגדולה, עבור בני המשפחה, הגיעה לפני כשש שנים. האב עבר ניתוח ראש מורכב, במסגרתו ניקו הרופאים את הגרורות הסרטניות שהתפשטו במוחו, והניתוח פגע ביכולת התפקוד שלו, ומאז לא יכול היה לעבוד.
בהמשך עבר חמישה ניתוחי ראש נוספים, ואחד מהם, לפני כשלוש שנים, הותיר אותו עם יכולת תפקוד נמוכה במיוחד, מה שהפך אותו למטופל סיעודי לכל דבר ועניין.
ההכנסות נעצרו לחלוטין, ההוצאות הרפואיות הלכו ותפחו, והחובות העמיקו בממדים מבהילים. למרות זאת, המשיך הרב זילברמן לשמור על ארשת פנים שמחה ונינוחה, תמיד היה לו חיוך לתת לכל אחד, ובמיוחד לילדיו.
עקב פטירתו, נותר הבית אבל ומיותם. אומנם ירד מהם העול של הטיפול באביהם החולה, אבל הם כל כך מתגעגעים אליו והחיוכים שלו, מילות העידוד שלו כל כך חסרים להם.
אנשי הצדקה נכנסו לתמונה ונחרדו לגלות את המצב הכלכלי בבית. המשפחה שקועה בחובות והאלמנה יחד עם כל הילדים כל כך רגילים לחשוב רק על אבא ולא על עצמם, כך שכל צרכיהם הגשמיים הוזנחו באין להם יכולת לממן תחזוקה ורכישה של הדברים הנצרכים ביותר.
גבאי הצדקה ביבניאל קוראים לציבור להתגייס לעזרת המשפחה. "המשפחה נמצאת במצב נורא", הם מספרים, "שש שנים הוא לא עבד. שש שנים שהמשפחה צברה חובות ועסקה כל הזמן במצב הרפואי של האבא. יש שם שישה ילדים שזקוקים לעזרה דחופה, ואנחנו מקווים שעם ישראל לא ינטוש אותם חלילה, חייבים לעזור להם!".