זקיפות הקומה של הציונות הדתית

לשמוע שיעור אצל הרב היה אירוע ייחודי, כל שיעור הייתה לו את הנקודה שלו, אבל היו נקודות שחזרו אצל כולם.

א. חזרה- הרב היה מרבה לחזור על נקודות שהן מהותיות, יש מקורות שכל תלמיד שעבר שנה בישיבה יודע, שהרב מזכיר אותן השכם והערב.

ב. מקורות – בתקופה הראשונה בישיבה הרב היה מביא איתו ספרים ומקורות ישר מתוך הספר, המפגש עם הספרים היה אירוע נפלא בפני עצמו, ללמוד לקרוא את המקור מהמקור ולא להתעצל מלקרוא גם מקורות שלכאורה ברורים מאליהם, הדיוק בלשון הכתוב – חשובה מאוד ומלמדת הרבה.

ג. פעולה – רבים מהשיעורים של הרב בנויים כמו פעולה בבני עקיבא, לעיתים יש שאלה שמערערת על הכל, לעיתים יש הפתעה בשיעור, מקור או סיפור שמהווים פרשנות או תרגום של המקורות הראשונים לימים שלנו. אבל המסר ברור – חד, בהיר, צלול ומגובה במקורות תורת ישראל.

ד. הפתעה – יש שיעור קבוע בקובץ השיעורים של הרב על תפילה שבו היה מתרחש אירוע משעשע, הרב היה מלמד על כך שיש לעיתים דברים שלא נראים בעין אבל הם קיימים לצידנו, זה היה בהקשר לדברים של בעל התניא בשער היחוד והאמונה. תוך כדי זה הרב היה מחייך חיוך משעשע ואומר – אתם שומעים פה משהו? כולם היו בשקט, ואז הרב היה מכניס את היד לכיס ומדליק את הטרנזיסטור שלו ולפתע היו שומעים רדיו. קשה להעביר את החוויה שהתרחשה שם, משיעור רציני לפתע נשמע שירים ברשת ב' או גלי צה"ל.

ה. חצבתים – הרב היה מזכיר דברים שהרב קוק זצ"ל כותב על עצמו שלא היה דבר שהוא כתב שאין לו מקורות- הרב בשיעוריו היה מראה פיסקא אחר פיסקא איך לכל תובנה, לכל משפט ולכל נקודה מהותית במשנת הרב קוק זצ"ל – יש מקורות, בנגלה, בנסתר, באגדה ובהלכה.

ו. האחדות הכוללת – בשיעוריו הדגיש הרב תמיד איך דעות מנוגדות ממבט ראשון בצורה עמוקה מתאחדות, מתחברות ואפילו משלימות זו את זו, בכך הלך בתפיסתו של הרב קוק זצ"ל שטבע את האחדות הכוללת שמבקשת למצוא את החיבור בין הדעות, את נקודת האמת בעומק שמגלה איך אלו ואלו דברי אלוקים חיים.

באחת הנסיעות שלי לאור עציון כנער בכיתה י"א שוחחתי או יותר נכון שוחחו איתי בני ישיבות מישיבה מסויימת שאינה מהציונות הדתית, זו הייתה התקופה שהרב הוכ"מ היה בכנסת, זכורני שדיברו עליו בשפה מאוד בוטה ואני צעיר ולא יודע הרבה, אבל דבר אחד ידעתי – רוחב הדעת של הרב התגלה בשיעוריו בצורה מופלאה – זו תורת חיים של ממש. הזכרתי בפניהם את המשנה במסכת אבות – "הווי זהיר בגחלתן של תלמידי חכמים..." עברו השנים ופגשנו גם פגשנו התייחסויות שונות כלפיי הרב והוא תמיד מחק את ההתייחסות והתייחס בצורה עניינית לסוגיה עליה הוא דיבר.

זה היה חלק בלתי נפרד ממשנתו החינוכית והרוחנית, לא מדובר באירוע אישי כלפיו, לא מדובר בפגיעה אישית, יש כאן התבוננות בטובת הכלל, בטובת העם, וממילא כל פגיעה בו הנקודה האישית התבטלה ביחס לנקודה הכללית שלשמה הוא נאבק.

וזו אחת הנקודות שחזרה פעם אחר פעם, מי שהקשיב בימי ההולדת של הרב בשנת ה70, 80 ו90 שם לב שחזרה שם נקודה אחת מרכזית – זקיפות הקומה של הציונות הדתית, זקיפות הקומה של תורת הציונות הדתית, זקיפות הקומה של תלמידי החכמים מהציונות הדתית, זקיפות קומה שמספרת שמהפכת התורה בכלל ישראל התרחשה בזכותה של בני עקיבא ובזכותן של ישיבות בני עקיבא ובהמשך ישיבות ההסדר.

והרב הוכ"מ היה השליח בנקודות הזמן הקריטיות הללו להניע את גלגלי המהפכה ולקדם בכל מרצו, בין אם זה ברמה הפוליטית ובין אם זה ברמה הרוחנית ובמשך השנים ביצירת המשנה החינוכית שמראה איך תורת הגאולה מתקיימת היום אך יש לה מקורות ושורשים ובית אב.

במטבע הלשון המפורסם שלו בישיבה אמר – "את חובתנו הלאומית אנחנו מקיימים בלימוד התורה ואת חובתנו הדתית אנחנו מקיימים בהליכתנו לצבא".

וכאן השתקפה תפיסת השלמות אצלו – אין יהדות לחצאים, היהדות היא שלמה, יש מצוה דתית בהליכה לצבא, אנחנו הולכים ומשרתים בצה"ל כקיום מצוות ישוב הארץ. ואנחנו מקיימים את החובה הלאומית שלנו בלימוד התורה על ידי כך שאנחנו מקדמים את עם ישראל ליעודו על פי המורשה המרכזית של חיינו – תורת ד'.

עם כל רצונו של הרב הוכ"מ לקדם את המציאות לאור התורה, הייתה לו סבלנות לתהליכים, לא פעם היו באים אליו בני נוער, תלמידי חכמים ומבקשים לזרז תהליכים בחיבור שבין עם ישראל לתורתו, הוא היה אומר להם שתהליך מצריך סבלנות, תהליך הגאולה מצריך סבלנות, "זה לא זבנג וגמרנו" הוא היה מדגיש לא פעם.

אך עם הסבלנות ידע הרב לקדם את התהליכים קימעא קימעא, בענווה ובעוז, באהבה אמיתית ובנכונות לנקות כל דבר שקשור לטובה האישית – טובת כלל ישראל עמדה מולו בצורה תמידית.

בשבת שהייתה סמוכה לפורים באחת השנים ביקשתי מהרב שיברך את תלמידי הישיבה, הרב צחק ואמר "אתם הברכה, אתם הברכה הגדולה ביותר". בתוך בחור צעיר לא הבנתי עד הסוף את תשובתו.

היום כשאנחנו רואים את תלמידי הרב הוכ"מ בכל תחומי החיים, ובפרט בהרבצת תורה והפצתה, מתוך השקפה וסבלנות, מתוך הבנת תהליכי גאולתנו ומתוך המוכנות לכל שליחות שתוטל עליהם, נראה שקריאתו "הנני" לכל מה שנדרש – עברה הלאה לתלמידיו ולתלמידי תלמידיו הפזורים בכל רחבי ארצנו.

עם פטירתו חש כל תלמיד של הרב איך נפער חלל גדול, חלל כבד, הרב הוכ"מ היה לא פעם בניחום אבלים מדבר על כך ש"מה זרעו בחיים אף הוא בחיים", כשרואים את הילדים ממשיכים בדרך האמת בוודאי שזו הוכחה לחיים האמיתיים של האב, בוודאי שגם כאן משפחתו של הרב הוכ"מ היא המשך חייו, וביחד עם משפחתו הפיזית בוודאי משפחתו הרוחנית, תלמידיו שמעלה עליו הכתוב כאילו ילדם – לידה רוחנית זו – הוסיפה ועוד תמשיך להוסיף הרבה אור, אור תורה, אור אהבת ישראל ואור אהבת ישראל ומדינת ישראל.

באורו נלך.