הכסף שלי

רגע של מתח, מן מועקה בחזה. להיות חייב מכניס אותך למצב לא מאוזן, תלוי במישהו אחר. להיות חייב גורם לחשש ממה שצופן העתיד. מינוס בבנק, הלוואות וחובות, גורמות לנו להיות חייבים, ואנחנו חייבים לנסות לשנות את המצב.

במאמר להלן, אבקש להציע דרך לפתרון הבעיה. הדרך קשה. בעיקר כי היא דורשת את ההתגייסות האישית של כל אחד למען הפתרון.

אחת הקשיים כיום במדינת ישראל הוא קושי כלכלי. רבים מהמשפחות והיחידים בישראל, מצויים במצוקה כזו או אחרת הקשורה בבעיות כלכליות. לפי דו"ח חוסן כלכלי לשנת 2022, של ארגון פעמונים, כמחצית מהמשפחות היו במינוס בשנה האחרונה. רבות מאותן משפחות מצויות אף במינוס מתמיד. 70% יתקשו לעמוד בהוצאה חריגה מההכנסה החודשית.

ישנם אנשים שהנתונים הללו מעוררים בהם כעס וייאוש. לדעת אותם אנשים, הנתונים הללו הם הכרחיים בגלל גובה המשכורות, יוקר המחיה בישראל ועוד. דבר זה הוא פתח לכאב, ביקורת ותלונות. אני חושב שהביקורת היא טובה, אולם ברצוני להציג דעה אחרת בפרשנות הנתונים.

לדעתי רוב משקי הבית בישראל יכולים להגיע ליציבות כלכלית ואין קשר הכרחי בין גובה ההכנסה לבין החוסן הכלכלי. לדעתי, גירעון וחובות, נובעים פעמים רבות מהתנהלות כלכלית לקויה. במהלך שנותיי בירוחם, נחשפתי לארגון הפועל ברחבי העיר. אחת מפעולותיו העיקריות של הארגון, הוא ליווי כלכלי למשפחות.

הליווי עוסק בהתנהלות נכונה עם כסף, יכולת חיסכון, ותכנון עתידי. הניסיון מוכיח שרבות מהמשפחות הנמצאות בקשיים, יכולות לצמצם אותם, למנוע אותם ואפילו לצאת מהם לגמרי. פעמים רבות, אנשים אינם מודעים להוצאות שלהם במהלך החודש וכך הם מוציאים הרבה יותר כסף ממה שהם חושבים. כולנו היינו רוצים ללא הבחנה, אולם אם היינו יודעים שנגמר לנו הכסף, יכול להיות שהיינו מוותרים על דברים מסוימים.

דעה זו אינה באה כביקורת או תוכחה לאנשים המצויים במינוס. כולנו בני אדם, עם רצונות ועם נפילות, ובוודאי שהחיים מזמנים קשיים גדולים יותר לאנשים מסוימים. הקריאה שאני מבקש להעביר היא אחריות על הכסף שלנו, אם אנחנו לא נדאג לו, אף אחד אחר לא יעשה את זה.

מכיוון שהתנהלות כלכלית היא כלי שצריך לרכוש אותו, אני מציע שהמדינה תבנה קורס להתנהלות כלכלית נבונה. חיילים ומשרתי שירות לאומי, יהיו זכאים לקורס בחינם, בדומה לקורס פסיכומטרי של המדינה. אנשים שלא היו בצבא או בשירות, יקבלו את הקורס במחיר מוזל. כדי שדבר יהיה פרקטי, יש להגביר את המודעות לבעיה, לשווק את הקורס, והכי חשוב, להביא לציבור הישראלי תוכן איכותי ונגיש.

הכותב הוא סטודנט לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר אילן