עם התפטרותו של השר עמיחי שיקלי מהכנסת, כחלק מיישום החוק הנורבגי, חוזר לכנסת עמית הלוי, עמו שוחחנו על סערת השינויים אותם מקדם שר המשפטים, יריב לוין.
בראשית הדברים שאלנו את הלוי אם גם הוא חלק מהקולות בליכוד שעל פי דיווחים שונים קוראים להתגמשות ופשרה במהלכיו של שר המשפטים לנוכח הסערה הציבורית. תשובתו של הלוי מציבה אותו במקום ההפוך: "אני חלק מהקולות שבעד שיחה ציבורית עניינית ומכובדת, אבל הרפורמה שיריב ליון הגדיר אותה כשלב ראשון היא אכן רק שלב ראשון, כי יש עוד דברים שצריכים להשתנות ואינם מופיעים בה".
לדבריו ברפורמה המוצעת "יש בה כבר הרבה אלמנטים של פשרה. לדוגמא פסקת ההתגברות שאני נגדה באופן כללי, כי אני לא חושב שבית משפט צריך ויכול לבטל חוקים של הכנסת במדינה ללא חוקה, כלומר שיריב לוין נתן בהצעה שלו מתווה שיש בו פשרות רבות, כך שאני לא סבור שצריך להתפשר מעבר לכך. להיפך, צריך להוסיף דברים שעדיין אינם ברפורמה, כמו להחזיר שיניים לביקורת על הפרקליטות".
"צריך לומר את העיקר, אנחנו רוצים לחזור לדמוקרטיה קלאסית שבה חירות הציבור היא זו שקובעת ולא עמדה נאורה בעיני מאן דהו. הציבור מברר את עמדתו, מלבן ומתקן אותה בכל ארבע שנים בקלפי, יש ביקורת בתקשורת, אנשים מבררים ובסוף התהליך הדמוקרטי יש הכרעה".
סוגיה נוספת שיש הסבורים שגם בה השר לוין מתפשר היא סוגיית הרכב הועדה לבחירת שופטים. לטענתם מלכתחילה ראוי היה שלא תהיה כלל ועיקר נציגות של שופטים בוועדה והמושכות יהיו בידי העם ונבחריו. הלוי מוסיף ואומר כי "כמעט בכל המדינות המושכות בידי הציבור, בוודאי כשמדובר בבית משפט עליון בשבתו כבג"ץ. בכל המדינות הדמוקרטיות למעט 3-4 מדינות הבחירה היא על ידי הציבור, בין אם ישירות בקלפי ובין אם על ידי הנציגים בכנסת או בממשלה. לא מדובר במאבק על שליטה כחנית אלא על העיקרון שדמוקרטיות חוששות מעריצות המיעוט ומשום כך אין בכל המדינות את ההתערבות שהנחיל אהרון ברק ואת יכולת העמידה שהוא הנחיל. מדינות חופשיות ליבראליות ודמוקרטיות מפחדות מעריצות המיעוט ומביטול חירות הציבור שהיא ההישג הגדול של העידן המודרני, שלא נחזור לימי הביניים ודרומה שבהם מיעוט עריץ מכריע. לכן גם בהקשר של דרך מינוי השופטים אנחנו לא רוצים שעשרה אנשים יחליטו עבור עשרה מיליון אנשים, מה שקרה שוב ושוב בעשרים השנים האחרונות".
"אנחנו רואים את ראיונות השופט ברק כקוזק הנגזל. הרי בדיון על ערוץ 7, על אוסלו ועל ההתנתקות בית המשפט לא דיבר על הידברות והתייעצויות, אלא שבשם הערכים שלו בית המשפט היה שותף למעשים הללו ולא דאג לזכויות המיעוט", אומר הלוי ומזכיר: "הגשתי הצעת חוק בכנסת הפריטטית הקצרה שהייתי חבר בה, שבחירת השופטים תיעשה בידי הכנסת והממשלה. זו ההצעה שאני תומך בה לגבי שופטי העליון, אבל בקואליציה לא מקבלים את כל מה שרוצים, אבל המינימום הוא מה שהכריז שר המשפטים שהרוב בוועדה יהיה של נציגי ציבור ולא של גילדה כלשהי, בוודאי כשמדובר בבית משפט עליון הפוסק על פי עילת סבירות. אי אפשר גם לנהוג כפוליטיקאי לכל דבר וגם להיבחר על ידי עצמך".
הלוי מוסיף ומעיר כי "אפשר להחליט שבונים חוקה לישראל, ואז יושבים בתהליך ארוך לבניית חוקה עם קונצנזוס רחב, אבל לא זה מה שעל הפרק. אנחנו מבקשים כעת סעד זמני של החזרת המצב לקדמותו, לימים שלפני ההתערבות הפיראטית-משפטית של פרופ' ברק שנמשכת עד הנשיאה חיות שדנה בחוקי יסוד ופוסלת חוקים. אנחנו רוצים קודם כל להשיב את המצב למצב המתוקן ואחר כך נדון בחוקה בהסכמה רחבה".
את הקמפיין הציבורי תקשורתי הכללי נגד מהלכי יריב לוין רואה הלוי כקמפיין שכל כולו ניסיון לייצר דה לגיטימציה לממשלה נבחרת, בעוד ממשלת אוסלו פעלה על חודו של מיצובישי, ממשלת ההתנתקות ביצעה את המהלכים למרות משאל הליכוד וכך גם ממשלת בנט לפיד שהיו בעיני הלוי ממשלות לא לגיטימיות אך זכו לתמיכה גורפת של מערכת המשפט.
"אני לא מתרגש מהקמפיין הזה. הרמת המסך הזו מלמדת על מה שיריב לוין אומר, שיש כאן שחקן פוליטי, גם אם הוא לבוש בגלימת שופט, וכך יש להתייחס אליו", אומר הלוי ולשאלתנו אם אין חשש לכאוס ארגוני במדינת ישראל לנוכח ההתייצבות הנחושה של בכירי מערכת המשפט מול השר לוין, הוא אומר: "מדינת ישראל היא דמוקרטיה חזקה וכל הניסיונות האלה הם חלק ממסע ההפחדה שאין לו בסיס. בינתיים ראיתי שרק שופטים בדימוס או קצינים בדימוס מודיעים על התפטרות, בלי לוותר על פנסיה תקציבית... אנחנו מגיעים מתוך הגינות דמוקרטית של רצון העם ומתוך הקשבה. זה קרה בעבר ויקרה בממשלה סופר-לגיטימית לעומת ממשלות קודמות".