בהתקפת הנגד של השר יריב לוין על נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרן ברק הוא טען כי ברק נטל לעצמו סמכות שלא כדין לפסול חוקים. האמנם?
חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו שעומד במרכז הסערה קובע שורה של זכויות יסוד. ואז הוא מורה: "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק-יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש". וכדי שלא להותיר מקום לספק הוא ממשיך וקובע ברחל בתך הקטנה: "כל רשות מרשויות השלטון חייבת לכבד את הזכויות שלפי חוק-יסוד זה". משמע, הכנסת אינה רשאית לחוקק חוקים שסותרים את האמור בחוק-היסוד ובית-המשפט שמופקד על שמירת הדין אינו אמור לתת להם תוקף.
ועוד האשים לוין את ברק, כי הוא המציא את עילת הסבירות ומכוחה פסל החלטות חוקיות של שרים לעומת ברק הציב לוין שני "ענקי משפט" הנשיאים אגרנט ולנדוי שלא היו מהינים לעשות כן.
אין ספק שאגרנט ולנדוי היו מגדולי השופטים שקמו לנו אך האמנם הם לא נהגו כך?
אין לי ספק שלוין למד בשנה הראשונה שלו באוניברסיטה את פסקי-הדין "קול העם" ו"ברגמן". במקרה הראשון הורה שר הפנים לסגור את בטאוני המפלגה הקומוניסטית "קול העם"ו"אל אתיחד" לאחר שאלה פרסמו ידיעה לפיה שגריר ישראל באו"ם, אבא אבן, הציע להעמיד 200,000 חיילים כדי להילחם לצידה של ארצות הברית בקוריאה.
השר פעל כן מכוח סמכותו לפי פקודת העיתונות לסגור עיתון "אם מתפרסם בעתון דבר העשוי, לדעתו של שר הפנים, לסכן את שלום הציבור". לשופט אגרנט לא היה ספק כי השר פעל מכוח סמכותו על-פי הפקודה ובכל זאת הפך את החלטתו. הוא עשה כן בשני שלבים. ראשית קבע שלמרות שהפקודה מסתפקת בכך שהידיעה "עלולה" לסכן את שלום הציבור לא יעלה על הדעת לסגור עיתון במדינה דמוקרטית אלא אם קיימת "וודאות קרובה" שתוצאה זו תתממש. בשלב השני קבע שהגם שאין לו ספק שלדעתו של השר אכן תוצאה זו צפוייה והגם שהקביעה נמסרה ל"סמכותו הייחודית" של השר בית המשפט יתערב מקום שהשר "טעה בשיקול דעתו".
המקרה השני עוד יותר ברור. לקראת הבחירות לכנסת השביעית חוקקה הכנסת חוק שהעניק מימון למפלגות שהיו מיוצגות בכנסת היוצאת אך שלל מימון מרשימות חדשות. השופט לנדוי קבע שהחוק מפר את השוויון שקבוע בחוק-יסוד: הכנסת והורה לשר האוצר להימנע מלפעול על פיו אלא אם יחוקק מחדש כך שיוסר חוסר השוויון או שיתקבל ברוב מוחלט של חברי הכנסת כקבוע בחוק-היסוד.
אגב כך סתר השופט לנדוי חידוש נוסף שמבקש לוין להכניס לחיינו לפיו רק מי שנפגע אישית מהחלטה או מחוק יוכל לעתור לבג"ץ. העותר באותו מקרה, ד"ר ארתור ברגמן, לא נפגע מהחוק שכן הוא לא התכוון להצביע עבור רשימה חדשה לכנסת, משמע הוא היה העותר הציבורי הראשון. הוויי אומר גם מוסד זה לא המציא הנשיא ברק.
---
פרופ' אשר מעוז הוא הדיקן המייסד של בית הספר למשפטים במרכז האקדמי פרס ויו"ר הוועדה לקשרים אקדמיים בינלאומיים