מדד תדמיתה של הקדושה יורד ויורד בימים אלו וקשה מאד שלא להתעצב מכך. או אולי נכון יותר לנסח כי מדד יחסי הציבור לקודש נמצא היום בשפל שלא היה כמותו.
מסופר על דברים שאמר הרב קוק זצ"ל פעם בשיחה על הספר אורות התשובה, הבעיה עם התשובה היא שכולם מעבירים את האחריות לגביה, כששואלים את הדתיים מי צריך לעשות תשובה הם מסיטים את מבטם לחילונים, תינוקות שנשבו רחמנא ליצלן ומצאו את עצמם בעולם שאינו תורני, הם אלו שנדרשים לפקוח עיניים לתקן ולשוב.
וכששואלים חילונים את אותה שאלה, מי צריך על פיהם לעשות תשובה ? הם מצביעים לכוון הדתיים השמרניים, תשובה היא מושג מגזרי במובנה הדתי ואיננו שייך לנו החופשיים הליברלים.
כך קורה , לפי הרב קוק זצ"ל שאיש איננו מרגיש מחויב או אחראי לתשובה. זאת הייתה בעיית הדור שלו.
מדהים לראות כמה בעיה שהייתה כה אקוטית בעבר מהווה היום רק חלום רחוק לישראליות מאפשרת. בה למרות השוני הקיים בחלקים שונים של העם, ההגדרה לטוב ולסובלנות הייתה מוסכמת על הרוב המוחלט. נראה שבימים אלו השאלה היא לא מי צריך לעשות תשובה. אלא איך מגדירים מהי תשובה.
איזו יהדות נרצה לראות במחוזותינו? אלו ערכים מייצגים בעינינו ובעיני אחרים את הרוח הציונית כפי שאנו בני הדור הזה מבינים אותה. היכן מתבטא המכנה המשותף ולא המבדל שלנו? האם אנו רוצים לראות את היהדות כדת בדלנית המרחיקה את מי שאינם הולכים בתלם וקוטלת כל אפשרות לגיוון, כזו המדירה יהודים מסוימים מבית הכנסת? או שמא אנחנו שואפים ליהדות מקרבת, המתירה להתפלל עם עבריינים ומבינה שיש רגעים שכולנו הם אותם העבריינים. יהדות מאפשרת,הרודפת שלום.ודאגת לגר וליתום
הייצוג החסר של הפן הליברלי והסבלני של היהדות , הוא הרבה יותר מסתם תהליך של הקצנה שהופך לנורמה. הוא עלול להיות פספוס היסטורי גדול מאי פעם. כי בשונה מפעמים בהן היה קל להצביע על מתנגדים לדרכה המתונה של היהדות הציונית שהיו חיצוניים לה, הפעם החותרים תחתיה הם חובשי כיפות מבית.
מתברר שגם אמת שהייתה מקובלת בעבר נדרשת היום ליחסי ציבור, ובמקום בו עד לאחרונה היה ייצוג הולם גם לרוח בית הלל, מוסדות מקרבים ורבנים מתונים נעשה היום ביעור חמץ. מדהים וכואב לראות איך במספר אמירות מזעזעות חסרות אחריות ניתן להרוס שנים של מתינות וחיבורים ולגרום לנזק תדמיתי ישראלי ובינלאומי כמעט בלתי הפיך. עם לבדד ישכון...רק לא מהסיבות הנכונות.
קשה להיות אדם ציוני-דתי ליברלי בימים אלו מאחר והרבה מאד ערכים שגדלתי לאורם כבר אינם מיוצגים בהנהגה השלטת וזאת בקואליציה הדתית מאי פעם.
אני נגד חרמות ולא מאלה שחושבים שהמדינה נגמרה להם. מתפלל שהממשלה החדשה תתעשת ותצליח להקל את תחושת המחנק האופפת בימים אלה המוני ישראלים ויהודים בחו"ל שההוויה הישראלית חשובה להם. זו הייתה יכולה להיות ההזדמנות ההיסטורית בהא הידיעה להציג משמעות חדשה לעם יהודי חופשי בארצו.
הזדמנות. לתווך יהדות מקרבת ותומכת, אשר מעמדה של מנצחים פותחת את דלתה לכל אדם ולכל יהודי החפצים בכך. תארו לכם מצב בו הציונות הדתית הייתה מנצלת את מעמדה כדי לחבר את השסעים בחברה הישראלית מתוך שליחות ואחריות לאומית.
דמיינו לכם כמה משמעותי ומרגש היה לו אותם חברי הכנסת היו משקיעים את מאמציהם בקירוב ולא בהרחקה, במציאת המכנה המשותף ולא בבידול.
איזה ניצחון מתוק זה היה, לא של הימין ולא של השמאל אלא של החברה הישראלית. עוד לא מאוחר והבחירות נגמרו זה הזמן של הקואליציה החדשה לנהוג באצילות, ללא קשר לקידום השקפתם הפוליטית... ואולי החידוש הגדול ושובר הלב של התקופה, הוא שהמלחמה הפנימית הבאה מגיעה עלינו מתוך המחלוקת על פרשנות ערכי היסוד היהודיים וזאת בניגוד מוחלט לאמירתו של הרב קוק זצ"ל ששיקף תקופה שבה גם אם לא כולם מצאו או חברו אל ''התשובה'' הגדרתה הייתה לפחות מוסכמת לכל.