עבור רוב תושבי ישראל המונח 'רבש"צ', רכז ביטחון שוטף צבאי הוא מונח זר, וטוב שכך. אבל עבור למעלה ממיליון אזרחים ישראלים מדובר בדמות קריטית לביטחונם האישי.
לא רק התושבים מכירים בחשיבות התפקיד, אלא גם מערכת הביטחון עצמה, אלא שבמקביל היא מעמידה את אותם רבש"צים במציאות בלתי אפשרית שהובילה רבים מהם לפרוש מתפקידם בשנים האחרונות.
בתגובה לכך יצאו הרבש"צים למאבק. מאבק ארוך תחת אמירה מרכזית: תנו לנו את הכלים כדי שנוכל לבצע את העבודה שלנו - לשמור על ביטחונם של התושבים.
הפעם ננסה לעזור עם גיל מימון - רשב"צ במושב פצאל בבקעת הירדן עם ותק של 25 שנה, להבין מהן הבעיות המבניות בעבודת הרבש"צים, למה הם קריטיים כל כך לביטחון השוטף בפריפריה, ומה צריך לעשות כדי שהם לא יפרשו מתפקידם.
מימון מסביר: "תפקיד הרבש"צים מקיף ומלא אחריות בהיקף גדול כמו: מקשר בעתות חירום בזמן אירוע ביטחוני בין התושבים לצבא, וגם בשיגרה - אחראי על הכנסת פועלים פלסטינאים, טיפול בגדרות, ועוד. העבודה היא סביב השעון, הרבש"צ חייב להיות נוכח בטווח היישוב כל הזמן. עיקרי הדרישות הבסיסיות של איגוד הרבש"צים: דרישה למעסיק אחד - משרד הביטחון, דרישה שהצבא יהיה גוף מנחה ביטחונית, לא הנחיות אזרחיות אלא הנחיות צבאיות, הרחבת הסמכויות לכל המרחב האיזורי, ביטוחים כמו איש צבא רגיל, והגדלת המשכורת - כיום החישוב הוא 12 ש"ח לשעה".
"כרגע המאבק עולה דרגה - הקפאנו את השביתה לפני שלושה חודשים, והיא הולכת להתחדש. אנחנו נוציא שוב מכתבים לראשי מועצות והמח"טים להודיע על חידוש השביתה, ואנחנו הולכים להזדכות על כל הציוד של הכיתת כוננות, מעבירים הכל לחטיבות. האחריות תעבור לצבא בצורה מלאה".
האזינו לנו בספוטיפיי ובגוגל פודקסט.
האזנה נעימה.