"אם אני הייתי אישה צעירה כיום, אני לא יודעת אם הייתי מצליחה להסתדר. עם כל הדברים שיש לכם, ההזדמנויות, הטכנולוגיה, הייתי רוצה להאמין שזה יכול להיות עולם של עונג. אבל אני חוששת שבמקום זאת, זה עולם של לחץ. לחץ להיות האמא המושלמת, האישה המושלמת, החברה המושלמת. לחץ להיות הבוס, מנהיגה.
"אם היה לי את הזמן שוב, לא הייתי יוצרת רשימת מטלות של מה אני צריכה לסיים, הייתי כותבת רשימת מה לא לעשות. הייתי נותנת לעצמי את הזמן להתענג על דברים שאני מבינה היום שהם החשובים ביותר. מה לא הייתי נותנת כדי להאריך בנשיקות לילה טוב, במקום להמשיך ולקטר על זה שאני צריכה להתעורר מוקדם בבוקר. מה לא הייתי נותנת בשביל רגע נוסף של כרבול התינוקות שלי, לפני שהם הפכו לגדולים מדי בשביל להחזיק. מה לא הייתי נותנת בשביל עוד חמש דקות על רחבת הריקודים, בימים שהברכיים שלי היו חזקות מספיק כדי לשאת אותי.
"הנושא הוא לא להפסיק לדבר על שוויון. הדור שלי היה דור ששבר מוסכמות, אבל לא היינו בסכנה להישבר בעצמנו. לא. מדובר פה בפשטות עלייך, כאדם בר קיימא. איזו מילה חשובה, קיום. להיות קיימת בתוך הרגע. להיות בקיום שלֵו עם העולם. להיות נדיבה עם הקיום שלי. להיות נדיבה לקיום של אחרים. להיות מסוגלת לשחרר ולהיות גאה בכך. תאמינו לי, אם הייתי אישה צעירה היום, הייתי נותנת לעצמי יותר זמן להיות. לא לעשות".
אין־סוף בחירות
את הסרטון שובה הלב שבו נשים מהגיל השלישי נתנו לדור הצעיר תובנות חיים קיבלתי מחברה אהובה ממש. אפילו שגדלנו יחד, החיים שלה הפוכים משלי ב־180 מעלות, ולא בגלל שאני חזרתי בתשובה והיא לא. בחרנו בדברים אחרים, מינונים שונים של אותו תבשיל. בבחירות האלה אני בחרתי להתמקד בחיי הבית והיא אשת קריירה שמנסה לג'נגל הכול. היא טסה לפחות פעמיים בחודש לחו"ל במסעות עבודה לא פשוטים. היא מעולה בעבודה שלה ומעולה גם בלהיות אמא. כשאני רואה נשים כאלה, שיודעות לנהל הכול ביד רמה, אני נפעמת.
לאחרונה היא מרגישה שחוקה. עייפה. מותשת. לא ממצה את היכולות שלה או ממצה אותן ועדיין, המרוץ של חייה כבר לא שווה את מחיר השחיקה. הסרטון נגע בה בהתלבטות הזאת ממש. האם להמשיך, או שיש לי אומץ לשנות? אני מסתכלת מהצד, נטולת כל שיפוטיות, מקשיבה למחשבות שלה, להתלבטויות אם ובאיזו קונסטלציה להמשיך. מה המחיר הראוי ומתי יודעים שהוא כבר לא? אני מסתכלת מהצד ומתפללת שהיא תעשה את הדבר הנכון. בשבילה.
אישה צריכה להיות גיבורה. במהלך החיים אנחנו עוברות המון שלבים. אנחנו הופכות מנערה לאישה, לאשתו, לאמא, לאמא לילדים בוגרים שכבר לא מתעסקת בחיתולים, לסבתא, אדם שגדל ומתפתח לאורך כל השנים. כל שלב כזה מלווה באין־סוף בחירות קטנות שבפועל מתוות את אורח חיינו. אישה צריכה להיות גיבורה ולדעת להקשיב לעצמה. תמיד. לצערי, לרוב אנחנו לא טובות בזה. זאת אומרת, אנחנו מצוינות בהקשבה. לילדים, לבעל, לחברות. לעצמנו פחות. אישה צריכה להיות גיבורה ולדעת שהיא כזו. כל יום אנחנו גיבורות בתוך הבחירות הקטנות של החיים.
גיבורה זה לקום בבוקר ולהאמין שהוא מחזיר לנו נשמתנו באמונה. אז אם הוא מאמין בנו, מי אנחנו שלא נאמין?
גיבורה זה לקום בבוקר, לשכוח את אתמול ולהיות היום הגרסה הכי טובה של עצמנו.
גיבורה זה לקפוץ ראש ולקחת בחשבון שאולי ננחת דוך על הראש. ולקפוץ אף על פי ולמרות הפחד, כי החלומות שלנו גדולים מאזור הנוחות שלנו.
גיבורה זה לחזור ולהאמין שוב באנשים, גם באלה שאכזבו.
גיבורה זה לנסות להפסיק לשתות קפה בפעם ה־29.
גיבורה זה ללדת בלי אפידורל או עם.
גיבורה זה לדעת להגיד לא. וכן.
גיבורה זה לבקש עזרה.
גיבורה זה לשתוק כשמבזים אותי. ולהשמיע את קולי בזמן הנכון.
גיבורה זה להתחיל תהליך שסביר להניח שישנה אותך.
גיבורה זה להפסיק לגלול עם האצבע, לכבות את הטלפון בזמן וללכת לישון.
גיבורה זה לקום בבוקר וללכלך שוב את המטבח הנקי.
גיבורה זה לקרוא לילד שלי סיפור ולא להסתכל תוך כדי בווטסאפים מהעבודה.
גיבורה זה להגיד אני רוצה להיות אמא במשרה מלאה.
גיבורה זה להגיד אני צריכה להגשים את עצמי בחוץ.
גיבורה זה לחזור בתשובה.
גיבורה זה להישאר בתשובה, למרות הטראומות באולפנה או בסמינר.
גיבורה זה לדבר עם ה' אחרי שמרגישים שהוא עשה לנו עוול.
גיבורה זה להגיד לה': אני מאוכזבת.
גיבורה זה להגיד לה': מגיע לי יותר.
גיבורה זה להגיד לה': תפנק אותי גם אם לא מגיע לי.
גיבורה זה להגיד לה': עזור לי לסלוח לעצמי.
גיבורה זה לרצות עוד ילד, כשאת יודעת כמה התהליך הזה סוחט אותך.
גיבורה מבקשת מבן הזוג להתחדש יחד.
גיבורה זה להתחתן בפעם השנייה.
גיבורה זה לצאת להופעה ולהשאיר תינוק בבית.
גיבורה זה להגיד אני הכי טובה, ולדעת שזה רק מעשי ידי ה'.
גיבורה זה לקום אחרי שנפלנו.
גיבורה אומרת אני אוהבת אותך, בלי לדעת אם התשובה תהיה הדדית.
גיבורה זה להגיד אני צריכה פוס.
גיבורה זה להסתכל במראה ולאהוב את עצמך אפילו שאת לא נראית כמו אלת האינסטגרם.
גיבורה זה לכתוב למגירה.
גיבורה זה להוציא מהמגירה ולהראות למישהו.
גיבורה זה להקשיב לקול הפנימי שלך ולא לחנוק אותו.
גיבורה זה להגיד אני שמה את עצמי לפני כולם.
גיבורה זה להרשות לעצמי להיות, בלי להצדיק כל הזמן את מקומי.
גיבורה זה לסלוח לעצמי על טעויות. וגם לגדול מהן.
גיבורה זה להגיד אני לא יודעת.
גיבורה זה לדעת שיש בי את הכוח להשתנות.
גיבורה זה להתפטר מהעבודה ולהגשים חלום לא מציאותי.
שעשנו כרצונו
אנחנו גיבורות. לא עושים עלינו סרטים עתירי תקציב ואפילו לא כתבות בעיתון. אבל אנחנו מכילות כאב של אחרים. מושיטות את הלב הפתוח שלנו למי שצריך, גם כשאנחנו יודעות שיש סיכוי שהוא ייפגע. אנחנו ותרניות, נאמנות, סלחניות, רחמניות. אנחנו קמות בכל פעם מחדש ומלמדות את הבנות שלנו להיות גיבורות, אפילו שבלב אנחנו מתות מפחד.
אנחנו גיבורות. יש בנו את הכוח להגיד לא, זה לא מתאים לי. לא, אני דורשת אחרת. גם מעצמי, מאיך שאני מדברת עליי.
אנחנו גיבורות. ללדת חיים, לגדל חיים, להכיל חיים, לאבד אהובים. רק מתוך הקיום שהוא אנחנו, אנחנו גיבורות. כול־יכולות. כי עשנו כרצונו.
עכשיו רק נותר לנו להאמין בזה.
לתגובות: [email protected]
***