סדר היום העמוס של הרב יהודה קרויזר (67), ראש ישיבת 'הרעיון היהודי' ורב היישוב מצפה יריחו, נעשה לאחרונה עמוס מן הרגיל. הוא נוסע לישיבות תיכוניות בכל רחבי הארץ כדי לגייס תלמידים חדשים לשיעור א' בשנה הבאה ובעיקר כדי לספר על משנת הרב מאיר כהנא הי"ד, שהביקוש לשמוע אותה רק הולך וגובר. "היה לנו ברוך השם מחזור של תלמידים שהתחתנו, וכעת אנחנו עושים מסע בישיבות כדי להתארגן על שיעור א'. שניים מבחורי הישיבה לקחו על עצמם להגיע לכמה שיותר מקומות כדי לעורר את התלמידים להגיע, אבל יש לא מעט מקומות שרוצים שדווקא אני אגיע ואדבר".
ההתעוררות לשמוע את דברה של ישיבת 'הרעיון היהודי', לדברי הרב קרויזר, היא חלק ממגמת פתיחות חדשה לתורתו של הרב כהנא. "יש יותר פתיחות ורצון לאפשר לנו להיכנס ולדבר. רק לאחרונה העברתי שיחה בישיבה התיכונית באור עציון, וזה היה באישור הרב דרוקמן זצ"ל. הוא אמר: 'בשמחה רבה'. זהו חידוש מרנין, בעבר הרבה מקומות לא נתנו לנו אפילו להיכנס".
אז מה גרם לשינוי שהרב קרויזר ייחל לו במשך עשרות שנים? מתברר שכמה גורמים. "ראשית כול, אנשים חיים את המציאות ורואים שהיא לא כמו שחשבו פעם, שהכול יסתדר. המציאות מוכיחה שהרב כהנא צדק בראייה שלו שיש לנו כאן סכנה קיומית. תרמה לזה גם ההצלחה הפוליטית של איתמר בן גביר, שהצליח לרכז אליו מצביעים וחברי מפלגה מכל הקצוות - אנשי התיישבות, חילונים והציונות הדתית, וליצור קבוצה מאוד מיוחדת. ויותר מכך, פתאום הם שרים, זה לא מחוץ למחנה. תמיד היינו מחוץ למחנה, והנה עכשיו נכנסנו למרכז. זה נותן משמעות ואנשים מרגישים יותר נוח להתחבר לרעיונות".
"איזה קידוש השם יש בשני ילדים מתים?"
הרב קרויזר לא שוכח את הימים שבהם הדירו את ישיבתו, ואפילו אותו באופן אישי, מחלק ממוסדות המגזר הדתי־לאומי. הוא משתנק כשהוא מספר על כך שאחת מהישיבות התיכוניות הטובות במגזר לא רצתה לקבל לכיתה ט' את בנו שלמה קרויזר ז"ל. כזכור, לפני 15 שנים שכל הרב את שני בניו, שלמה וישי קרויזר, יחד עם שני חבריהם ליישוב, שנספו בתאונת דרכים קטלנית בדרכם הביתה.
"הבן שלי שלמה ז"ל היה מ"פ בצבא, ילד מוכשר מאוד וחכם. היו לו הרבה תכונות טובות, וחשבנו שיתאים לו להיות באחת הישיבות המובילות בציונות הדתית", מספר הרב קרויזר. "הוא רצה מאוד להיות שם ולא התקבל. ילד טוב בכל המובנים בעל תעודה עם ציונים טובים. כאב לי מאוד עליו. למה לא קיבלו אותו? אין תשובה ואין סיבה. בגלל שכל כך כאב לי, הפעלתי קשרים ואחד המקורבים להנהלה חזר אליי ואמר לי שהואיל ואני ראש ישיבת הרעיון היהודי, הבן שלי לא ילמד אצלם. סיפור מאוד כואב", חותם הרב קרויזר, תוך שהוא מודה על המציאות החדשה: "ואיפה זה היום?"
אזכורו של שלמה ז"ל מציף את זיכרון הימים הקשים שלאחר התאונה, קושי שממשיך ללוות את המשפחה עד היום. הרב קרויזר משתף כי הכאב נוכח בחייו גם אחרי 15 שנים, אבל מספר גם על ההחלטות שסייעו למשפחה לאסוף את השברים ולבחור בחיים.
"הנוכחות שלהם בחיינו היא יומיומית", אומר הרב ומצביע לעבר תמונת הבנים הניצבת בסלון ביתו, שבו אנחנו יושבים. "הם נמצאים איתנו כל יום. בסוף השבעה ישבתי כאן בסלון ואמרתי לעצמי: מה אומר למשפחה? היינו מפורקים ועברנו טלטלה אמונית, זה שובר". מישהו הניח בביתם חומש פתוח בפרשת מותם של נדב ואביהוא. "לא הצלחתי לישון בשתיים בלילה ושאלתי את עצמי: מה אני אומר למשפחה? אנחנו מתפרקים. עיינתי בחומש ולמדתי מרש"י שנדב ואביהוא שמתו זה 'בקרוביי אקדש', ושאלתי: איזה קידוש השם יש בשני ילדים מתים? אני חייב למצוא תשובה", מספר הרב קרויזר בכאב. "עד שמצאתי את הרשב"ם שאמר: אם אתה ממשיך למרות שקשה - אתה עושה קידוש השם, ואם אתה מפסיק אתה עושה חילול השם. עבודת השם - זו תהיה התרופה לאבלות".
בבוקר קם הרב קרויזר, אסף את בני המשפחה ושיתף אותם בתובנה שלו. "אמרתי להם שלהגיד קדיש זה הכי קל, אבל לקדש את השם בחיים זה יותר מאתגר. אמרתי לילדיי: כל אחד חוזר לעבודה שלו, עם כל הכאב, וכשהוא קם ואוכל בבוקר או הולך לעבודה ולישון, יאמר 'לעילוי נשמת שלמה וישי', כי זה לא רגיל שאנחנו נאכל, נשתה, נישן ונלך לבית כנסת, הכול מתפרק. מה שאצל כל האנשים נורמלי, אצלנו לא נורמלי. אמרתי להם שאם יגידו את זה בקול רם יחשבו שמשהו לא בסדר איתנו, אבל חשוב לומר בלב, ועד היום זה עובד".
ההשבעה של בנו, חבר הכנסת יצחק קרויזר (עוצמה יהודית), לכהן כחבר בכנסת החדשה (בעקבות התפטרות השר עמיחי אליהו במסגרת החוק הנורבגי) הייתה מבחינתו של האב סגירת מעגל. "חבר כנסת במשפחה שלנו ברוך השם זו שמחה גדולה, זה הנס שלנו. ברוך השם הגיע לאן שהגיע, ואיפה היינו לפני 15 שנה? זה 'ניסיך שבכל יום'. בחרנו לחיות באמת, כל יום זה הודאה בפני עצמה, עם כל הכאב. אי אפשר להשתחרר מזה. זו בחירה לעלות ולא לרדת. כשקורה שבר כזה, אפשר ליפול בגדול או לשמוח בגדול. הקל יותר זה ליפול. ברוך השם בעזרת התפילות אנחנו משפחה שבחרה לחיות. ברוך השם כולם מיצו את עצמם, כל אחד בתחומים שלו, והגיעו להישגים מופלאים". הרב קרויזר עדיין לא מתרגל למצב החדש, שבו הוא מוצף בשיחות טלפון של מי שמבקשים להסתייע בו כדי להגיע אל בנו חבר הכנסת ולפנות אליו בעניינים שונים. "מאז שיצחק נכנס מתחילים לדבר ולבקש".
בכנסת הזאת הושבע גם תלמידו איתמר בן גביר, השר לביטחון לאומי, שסיפר שהרב קרויזר אמר להם כבר בתור נערים: "יום אחד תהיו שרים". "מגיל 16 ועד היום אני בקשר מאוד אישי עם איתמר. לא עם כל תלמיד יש לי קשר כמו עם איתמר במשך כל השנים. יש לזה משמעות", מספר הרב בפתח דבריו. "זה לא היה רק אישית אליו, אלא לכל הקבוצה שהייתה איתו", הוא מתייחס לקריאת הכיוון שהעניק להם לשאוף להנהגה ציבורית, "אמרתי זאת לכל תלמיד, כל כמה זמן. רציתי להחדיר בהם שהם אמורים להציל את עם ישראל, עם התורה שתלמדו פה תצטרכו לפרוץ, וזה חלחל. הישיבה הוקמה כדי להקים דור של מנהיגים בעם ישראל".
גולת הכותרת של הישיבה, אומר הרב קרויזר, היא לתת חזון. "הרבה מהחבר'ה באים עם תעצומות נפש, נשמות כל כך גדולות שלא תמיד מצליחות במוסדות הרגילים, שלא מכילים את הגדלות שיש להם. למדתי לתת אמון בתלמידים ויחד עם זאת להציב להם יעדים. הם היו צריכים את האמון והחזון, וזה מה שמאפיין את הישיבה, לתת חזון ולא להוציא אנשים בינוניים. הישיבה אמורה להוציא את המנהיגים של הדור הבא. לבוא ללמוד מתוך חזון של שליחות. לא רק התפתחות אישית, אלא עם משמעות וראייה איך תתרום לעם ישראל. איתמר הוא רק דוגמה, יש לנו בוגרים שהם דמויות מפתח מאוד חשובות, מפרופסורים באקדמיה ועד מנהלי בתי ספר".
תן טיפ ציבורי לבנך יצחק ולתלמידך איתמר בן גביר.
"להיות בענווה. תפקיד ציבורי יכול לגרום לאדם השחתה במידות, הרבה כוח ועוצמה, זה יכול להשפיע מאוד על הנפש. אדם צריך לשמור על מידת הענווה ולראות בתפקיד שליחות ציבורית, זו העצה הכי טובה שיש".
זקיפות קומה במקום גילויי חולשה
הרב קרויזר, בן 67, נשוי לשלומית ואב לתשעה, סב לנכדים ואפילו לנין. "הבן האחרון יתחתן בעזרת השם אחרי פסח, ברוך השם יש לנו כבר נכדים נשואים ואפילו נינה. בשבילי זה מאוד משמעותי, כי לצערי פגשתי משפחות שעוברות שכול בצורה אחרת ונופלות יחד עם מי שנפל, אבלות שלא נגמרת. כל יום אנחנו מודים לקב"ה שלוש פעמים שנתן לנו משפחה".
את דרכו התורנית החל בישיבת הר עציון. כנהוג אז בישיבות ההסדר, את השנה הראשונה עשה בצבא, במלחמת יום הכיפורים. "בסוף שיעור ב' התחתנתי ולא היה מקום לאברכים, אז הרב עמיטל זצ"ל אמר לי שחבל על זמן הנסיעה מירושלים לכאן ועדיף שפשוט אבחר ישיבה בירושלים. עברתי לישיבת הכותל והתגוררתי ברמות. את כל המסלול התורני, כולל הסמיכה, עשיתי בישיבת הכותל, שם למדתי אצל הרב אביגדור נבנצל, הרב ישעיהו הדרי והרב יעקב כ"ץ".
אלא שמהר מאוד הגיעה שליחות נוספת. חבר של הרב קרויזר, שגר קומה מעליו בשכונת רמות, הציע לו לעבור ליישוב מצפה יריחו, אז יישוב קטן עם 13 משפחות דתיות וחילוניות שלא ממש הסתדרו ביחד. "באתי כאברך שנוסע כל יום לישיבה ומלמד בקריית נוער כדי להשלים פרנסה. עברנו רק בגלל שהשכנים שלנו הפעילו מכבש גדול וזה היה על דעת להישאר רק עד סוף הקיץ. זה היה נגד ההיגיון להגיע לפה, בגלל יחסי אנוש מאוד קשים בין הדתיים והחילונים שלא הסתדרו. בסוף הם התפצלו והוקמה ורד יריחו. בנוסף לכך, לא היו מזגנים, היה חם פה מאוד". בסופו של דבר משפחת קרויזר נשארה הרבה אחרי סוף הקיץ, ובשנת תשמ"ב הוא התבקש לכהן כרב היישוב. השאר היסטוריה. "יש סיפוק גדול מאוד. הגעתי כמשפחה ה־13, יישוב מתחיל, וברוך השם היום יש יותר מ־500 משפחות, היישוב מוגדר תורני, טוב לאנשים, יש חיי תורה נפלאים, בתי כנסת ושיעורי תורה כל הזמן. בטווח של שנים זו הרגשה טובה".
בשנת תשמ"ז, לאחר שכיהן כמה שנים כרב היישוב, הגיעה ההצעה לעמוד בראש ישיבת 'הרעיון היהודי'. "אחד הפעילים שמכיר אותי חשב שאני מתאים וקישר ביני ובין הרב כהנא, הייתי בריאיון וקיבלתי את התפקיד", אומר הרב בענווה האופיינית לו. "אני לא הייתי פעיל בחבורה שסובבה את הרב כהנא, אלא שמאוד התחברתי לרעיונות התורניים שלו, וברגע שהרב כהנא החליט שהוא רוצה להקים ישיבה - נקראתי לדגל. הרב כהנא הבין שבשביל להוציא דור של מנהיגים צריך לעשות זאת דרך מקום תורני עם אנשים שצריכים לבנות את העולם האישי התורני שלהם. אי אפשר לפתח מנהיגים בלי תוכן פנימי עשיר ועולם של אמונה. הם יכולים להיות נואמים טובים, אבל כשאין תוכן פנימי ובנייה עצמית אנושית זה לא מחזיק מעמד".
כמה התורה של הרב כהנא רלוונטית לימינו?
"מאוד. לישיבה יש דרך מאוד מעניינת. במה זה לידי ביטוי? מצד אחד היא מאוד ממלכתית. לא רק שאומרים הלל בבוקר יום העצמאות, אלא אומרים הלל עם ברכה גם בערב, תפילה עם ניגונים שאורכת כל הערב. יש אצלנו ערך עצום למדינה, לצבא ולכל המערכות. מצד שני, הישיבה מחנכת לזקיפות קומה ועוצמה יהודית, כפי שאמר הרב כהנא וחזר על כך הרבה בשיחות שלו, ששפלותם של ישראל היא חילול שמו של הקב"ה. המושגים של קידוש השם בדרך כלל ניתנים למי שנהרג, אבל כאן יש לנו חיים של קידוש השם כשיהודי לא מושפל, כי כשיהודי מושפל זה חילול השם. יהודי צריך להיות מנצח וגאה, לא להתבייש במה שיאמרו עליו אומות העולם, אלא לעסוק במה שמוטל עליו ועל מדינת ישראל - להיות אור לגויים, מתוך עוצמה אישית לאומית. זה החידוש של הישיבה. שמחה בהקמת המדינה, אבל רצון לרומם אותה לקומה שנייה: זקיפות קומה וקידוש השם".
לכן, לשיטת הרב קרויזר, ברור שאיתמר בן גביר היה צריך להקים לשכה בשכונת שמעון הצדיק. "איתמר עמד עיקש ובכך הביא לידי ביטוי את הרעיונות הללו שאין ויתור. כשהצד השני רואה שאנחנו מגלים חולשה, האויבים שלנו יתגברו. לכן אנחנו משדרים חוזק, חוסן והכרעה, והצד השני נהיה חלש. זו משוואה".
הרב קרויזר רואה בעשייה של בן גביר מצווה לאומית ומבקש לשנות את המגמה אצל הקברניטים. "בגלות לא יכולנו להביא את קידוש השם הלאומי כי היינו מושפלים, כעת יש ממד לאומי חדש. התפיסה שאם נהיה חלשים ולא מגיבים ונטולי הרתעה יאהבו אותנו, לא רק שאינה נכונה, היא גם לא עובדת. כמה שמנסים להיראות צודקים בעיני אומות העולם, זה לא עוזר. צריך לשנות את המגמה, לעשות מה שאנחנו חייבים לעשות למען הביטחון והחוסן שלנו". כדי לחדד את תודעת הגבורה מנחה הרב קרויזר את תלמידיו ללמוד תנ"ך כל יום. "בתנ"ך לומדים מהי עוצמה יהודית. כשרחב אומרת על קריעת ים סוף והניצחון ביריחו 'עתה ידעתי' ומתגיירת, וכשדוד אומר מול גוליית שברגע שיכריע את המערכה יהיה קידוש השם, אתה מבין שהתפיסה שלהם הפוכה מהתפיסה הרווחת היום בשאלה איך עם ישראל צריך להכריע".
"אנחנו לא חסידות כהנא"
הרב דב ליאור, מנהיגה הרוחני של מפלגת עוצמה יהודית, מרבה לספר שהרב משה צבי נריה זצ"ל הסביר לו פעם מדוע לא התאים לכהונה בכנסת: כי פוליטיקה זו אומנות הפשרה, ואילו רבנים אומרים את האמת בלי שום פשרה. אני שואל את הרב קרויזר האם הוא רואה שוני בין האמירות שנאמרות אצלו בבית המדרש ובין אמירות שלדעתו צריכות להיאמר בכנסת, בפרט ביחס לאויב.
"הרב נריה אולי זו התשובה. המתח שקיים בין בית המדרש שהוא בטהרה שלו ובין התרגום שלו לשפת המעשה - לפעמים יכולים לבצע, לפעמים לא יכולים, זה תמיד ככה. יש את מה ששואפים אליו, אבל האם אפשר לממש כל דבר שרוצים? כל החיים הם כאלה. לכל אדם יש חלומות בחיים הפרטיים, אבל בין מה אתה רוצה והחלום ובין להגשים בשפת המציאות יש מרחק גדול. יש יעד לאן רוצים לחתור, בית המדרש נותן את הכיוון, אבל איך מיישמים? יש הפרדה בין בית המדרש לאנשי המעשה".
היית אומר את הדברים כך גם בימי הרב כהנא, או שזהו עידון שנועד להתאים לשיח הציבורי הנוכחי?
"גם דברים שאמר הרב כהנא זה לא אדמו"רות, זה לא פסיקת הוראה, זה כיוון דרך. אי אפשר להעמיד כל דבר לפי 'את זה הוא אמר' ו'זה לא בדיוק מה שאמר'. אנחנו לא חסידות כהנא, יש כיוון דרך".
הרב קרויזר מדגים: "לדוגמה, כל עולם התורה שנקרא ציוני דתי – כולם מיישמים את מה שהרב קוק אמר? לא. אפילו בישיבות שנושאות את דגל הרב קוק חל פיצול גדול. בבחירות הרב קוק אמר שלנשים אסור להצביע, אז איך יש נשים שמצביעות לכנסת? אף אחד לא שואל. העיקרון הוא שיש מי שמתווה דרך. יכול להיות שיש אמירות שהיו מתאימות לזמנו, שהיום מתברר שלא היו צריכות להיאמר. בכל תקופה צריך לבחון, אבל יש כיוון. לא לוקחים את כל המכלול ואומרים 'כזה ראה וקדש' כי 'כך הוא אמר'. מה שנכון לתורות אחרות נכון גם אצלנו. לא מפריע שיש מחלוקת, כל הספרייה שלנו מלאה במחלוקות, אחד מפרש ככה ואחד מפרש אחרת. זה בסדר. לא כולם צריכים להסכים לכל דבר גם בתוך אותו בית מדרש. אחרי הרצח של הרב כהנא הייתה אצלנו קבוצה שהלכה ליישוב תפוח, כי לדבריהם אנחנו יותר מדי פשרנים. זה בסדר, כל עוד הלל ושמאי שומרים על בין אדם לחברו ולא נמנעים מלהתחתן זה עם זה. הגבול הוא שזה לא מגיע לרמה האישית".
הרב קרויזר מבקש לחדד נקודה שבלטה אצל הרב כהנא עצמו באישיותו ובהנהגותיו. "בחיים הפרטיים שלו לא ראיתי הרבה אנשים ענווים כמוהו. היה צריך להתאמץ לשמוע מה הוא אומר, הוא היה מדבר בהשפלת עיניים. הוא היה דמות עם ענווה, לא כהצגה, ככה הוא היה. היה לו חיבור מיוחד בין הצד שצריך לגלות תקיפות ובין הענווה בחיים הפרטיים. לא רבים יודעים, אבל הרב למשל אסר באיסור מוחלט להפגין מול בתים של תלמידי חכמים. הוא אמר: יש כבוד תורה".
"אפשר להקריב קורבנות מחר"
אחד הנושאים הבולטים בסדר יומו התורני־ציבורי של הרב קרויזר הוא העלייה להר הבית. "במשך שנים היינו עולים כל שבוע שלושה־ארבעה אנשים, והיה קשה מאוד בבידוק, לי נתנו קצת כבוד. היו פעמים שהשוטר עשה חיפושים בכיסים וביקש לפתוח את הפה. אם בשנה היו עולים מאה אנשים, זה היה המון. היום, כל יום עולים מאתיים איש, אפשר להתפלל מנחה מסודרת, יש שיעורי תורה וכוללים, הכול מותר למעט דברים ששוטרים מחשיבים כהתגרות. יום יגיע שגם זה יהיה מותר, כמו שיש קמעא קמעא בארץ ישראל, כך גם בהר הבית".
מיותר לומר שהרב קרויזר מחזק את השר בן גביר על עלייתו לאחרונה. "אי אפשר שמישהו לא יעלה להר הבית כי הערבים מאיימים וכל העולם רועש וגועש. התשובה היא כמו שאיתמר אמר: עובדה שלא קרה שום דבר. אתה יודע כמה פעמים הזהירו אותי ממלחמת עולם שלישית? המציאות בדיוק הפוכה. מוכח בהר הבית שכשנותנים להם שליטה - כל חג יש זריקת אבנים, אנחנו בחוץ והם בפנים. עד השר ארדן, אז שינו מדיניות לגבי מי האויב ומי בעל הבית, ומאז זה אחד המקומות הכי שקטים שיש. אין זריקות אבנים ומתפללים כל יום. אני רואה תגובות של חלק מהציבור שלנו ש'בגללך יהיו מהומות והרוגים', ואני שואל: מה קרה? לא קרה שום דבר. אנשים חיים בפחד. כשמשדרים שם חוזק הכול משתנה, הכול רגוע. הכול תלוי בנו".
הרב קרויזר לא מסתפק רק בעלייה להר הבית, הוא גם מראשי המבקשים להקריב קורבנות בזמן הזה. "פעם חיברתי חוברת הלכתית על קורבן פסח והקרבת קורבן התמיד. קראו לי לחקירה במרחב דוד, ולאחריה קיבלתי הרחקה מההר. מבחינה הלכתית אין שום בעיה לחדש את עבודת הקורבנות מחר. אצלנו לומדים בישיבה במיוחד סדר קדשים הלכה למעשה, כי אנחנו צריכים לדעת מה עושים מחר בבוקר אם נקבל את הרשות מהממשלה. צריך שתהיה לנו כבר מעכשיו משנה סדורה".
***