אני לא בדיוק יודע איך להתחיל את הטור הזה, שאני חושש שעלול להיות האחרון שלי בעיתון. ולא, אף אחד עוד לא הודיע לי רשמית שזמני איתכם תם, אבל מאחורי הקלעים אני כבר שומע את הלחשושים. מי יחליף אותי? ה־AI כמובן. בינה מלאכותית שברגעים אלה ממש מתקדמת בצעדי ענק במסעה לייתר יוצרים שכמותי ולהכחידם מהשוק.
בשביל מי מכם שלא שמע, יש בוט חדש בשם chatGPT שפועל על בסיס בינה מלאכותית. כמו אברהם אבינו, גם לבוט הזה נעשו שתי כליות כשתי תורות והוא לומד ומתפתח מעצמו ללא מגע יד אדם. אפשר לבקש ממנו לבצע כל מטלה והוא מציית. הוא עונה על שאלות, כותב מאמרים ולא עלינו גם מספר בדיחות. אז אתם מבינים את הלחץ שלי.
אבל אני לא מתכוון להיכנע ללא קרב, וכמו קספרוב בשעתו גם אני מתכוון לקרוא תיגר על המכונה. אם הבוט הזה כזה גאון, בואו נראה אותו כותב טור מצחיק שמשמח רבבות קוראים ומרים גבה של רבבות אחרים שהגיעו לכאן אחרי ידידיה מכוח האינרציה.
אז ניגשתי אל הבוט וביקשתי ממנו מטלה פשוטה: כתוב סיפור חסידי מצחיק על יהודי מבולבל שמחפש אתרוג בפסח. תסכימו איתי שאת רוב העבודה הקשה כבר עשיתי. הקונספט קיים, נשאר רק לכתוב מצחיק ולמרוח על 700 מילה. אומנם עברית היא לא שפת המקור של הבוט, אבל גם אני לא נולדתי דובר עברית שוטפת ותראו אותי.
מפה לשם הבוט ציית. הבה נעבור יחד על העתיד של ההומור היהודי. הנה הוא לפניכם מילה במילה:
"היום היה יום פסח מיוחד בעיירת הכפר היפה בצפון ישראל".
כבר אנחנו רואים שהבוט לא יודע אל"ף בי"ת של קומדיה. מה אתה כותב לי "עיירת הכפר היפה בצפון ישראל". ספציפיות זה מצחיק. תכתוב יקנעם, קריית נטפים, עיסאוויה.
מילא, ממשיכים.
"כולם היו מתכוננים לארוחת פסח מפוארת כשהגיע יהודי מבולבל, יודע כמעט כלום על פסח. הוא היה חסיד מאוד, אבל העדר לו הידע על פסח היה מאוד מצחיק".
תגידו מה שתגידו על המשפטים הארוכים מדי שאני כותב לפעמים או על השיבוצים המעיקים, אבל אני אף פעם לא הייתי כותב לכם "היה מאוד מצחיק". בוט יהיר, אל תספר לי שהיה מצחיק - תצחיק אותי. ודבר נוסף, מה זה יהודי מבולבל? תן לו שם אשכנזי ארוך שאפשר להסתרבל איתו. מרמלשטיין, קורנבלוף, שלינגפארם.
בינתיים לא התרשמתי. ממשיכים.
"יהודי התחיל לחפש אתרוג בכל מקום, כי הוא היה מאוד מתאכזב שאין לו אתרוג לאכול בארוחת הפסח. הוא התחיל לחפש במקרר, במגשי המזון, אפילו במחסניות ובתיקי החצאיות של כולם".
למה לכולם יש תיקי חצאיות בארוחת הפסח של אדון בוט רק השד יודע. ומחסניות לא כל שכן. כנראה מדובר בכיתת כוננות של יהודים סקוטים. ראוי לציין לשבח את הבוט שהחליט שהיהודי מחפש אתרוג כדי לאכול ולא כדי לנענע. שזו בחירה לא צפויה שמוסיפה נדבך מבולבל נוסף ליהודי חסר השם הזה. נקווה שתכף יתחיל הקטע המצחיק.
"כשכולם נסתפקו ממה שהוא עושה, יהודי התחיל לדוג במקומות מיוחדים כמו התיקים של הרב ואפילו בכריות הכפר. כשהם מסתפקו ממנו עוד יותר, הם התחילו לעזור לו למצוא אתרוג. כשהם מצאו את האתרוג שלו בתיקו של הרב, יהודי התרגש מאוד והתחיל לדבר עם האתרוג כאילו הוא היה חי. כולם הצחצחו מצחוק כשהם ראו את זה. הסוף".
כל כך הרבה שאלות. מה זה כריות הכפר? מה עשה האתרוג בתיקו של הרב? למה היהודי המבולבל מדבר אל האתרוג, ויותר מזה - למה כולם "הצחצחו" מצחוק? ליהודי המסכן יש בעיות אמיתיות! מילא עד עכשיו התבלבל בין פסח לסוכות, אבל האיש מדבר עם פירות הדר! תקומו מכריות הכפר שלכם ולכו להגיש לו עזרה פסיכיאטרית. איפה החמלה שלכם? לא פלא שהבוט לא נקב בשמו של הכפר הצפוני, ההתנהלות של האנשים שם בושה וחרפה.
לזכותו של הבוט צריך לומר שוב, שעברית איננה שפת המקור שלו. לכן החלטתי לתת לו עוד צ'אנס, הפעם באנגלית. ביקשתי ממנו לכתוב סיפור מצחיק על רב רציני שאוהב לרכוב על רולר בליידס. שוב, את רוב העבודה כבר עשיתי.
הבוט כתב באנגלית ואני תרגמתי אחד לאחד. בבקשה:
"היה פעם רב שהיה ידוע כמי שהוא רציני וקפדן ביותר בכל הקשור לענייני דת. הוא תמיד הטיף על החשיבות של שמירה על הכללים והמסורות של היהדות.
אבל למרות אישיותו הרצינית, לרב היה סוד: הוא אהב לרכוב על רולר בליידס. לעיתים קרובות הוא היה חומק מבית הכנסת בהפסקות הצהריים שלו כדי לגלוש ברחבי השכונה, מרגיש את הרוח בזקנו כשהוא עף על המדרכות.
יום אחד לרב היה רעיון מבריק. הוא החליט לשלב את אהבתו לרולר בליידס עם אהבתו ליהדות באמצעות רכיבה לבית הכנסת מדי יום. הוא חשב שזו תהיה דרך מצוינת להראות לקהילה שהוא רב מודרני וקול.
אז למחרת נעל הרב את הרולר בליידס שלו ויצא לבית הכנסת. כשהוא גלש ברחובות הוא חש תחושת חופש ושמחה שלא חווה מעולם. אבל כשהגיע לבית הכנסת הוא נתקל בים של פרצופים המומים. בני הקהילה לא האמינו למראה עיניהם כשהרב הרציני והנחוש התגלגל לתוך הבניין על זוג רולר בליידס.
הרב, שהבין את האבסורד שבמצב, לא יכול היה שלא לפרוץ בצחוק. מאותו יום ואילך יצא מדי יום על רולר בליידס לבית הכנסת, לשעשוע הקהילה. ולמרות שעדיין הקפיד בכל הנוגע לענייני דת, הוא נודע כיום כרב ה'מגניב' שלא חשש להשתעשע קצת".
פייר? התרגשתי. הבוט החליט לקחת את הסיפור המצחיק ולהפוך אותו לסיפור נוגע ללב על רב שרק רוצה להרגיש קצת רוח בזקנו בדרך למעייריב. כשחברי הקהילה מביטים בו בהלם, הרב בוחר לפרוץ בצחוק ולא להתעסק בהצטדקויות או בעלבון. הקהילה בתורה מקבלת את הרב ולא בוחשת מאחורי הקלעים בניסיון להחליף אותו ברב שנעול בארבע אמות של הלכה.
לא נותר לנו אלא להסיק שהבוט הזה לא יודע כלום על היהדות. אם הסיפור הזה היה קורה אצלנו באיזו עיירת כפר במרכז הארץ, כולם הרי היו מצחצחים מצחוק ואז מחליפים את הרב המתפקר ברב שהתחביב העיקרי שלו הוא לשמור בתיק אתרוגים מסוכות.
בשורה התחתונה, הסיפור האחרון של הבוט אומנם קצת ערער אותי, אבל ברור באותה מידה שנותרו עוד כמה שנים עד שהבינה המלאכותית תדביק את הקצב לחלוטין. עד אז אני חושב שאסור לנו להתבייש להיעזר בבוט מדי פעם. זה לא הופך אותנו לפחות חשובים וזה יכול להקל עלינו מאוד. תראו אותי למשל, הפראייר כתב לי חצי טור.
לתגובות: jacobi.y@gmail.com
***