התקשורת סוערת בשבוע האחרון בגלל הרפורמות במערכת המשפט, ואכן הסוגיה חשובה מאין כמותה.
אך לצידה יש שורה ארוכה של סוגיות אסטרטגיות בוערות לא פחות למדינת ישראל ותושביה. סוגיות שהוזנחו במשך שנים ארוכות, ובעקבות כך אנו עומדים היום כפסע מאובדן של נכסים לאומיים.
הנה דוגמה טרייה מהשבוע שעבר: ביום שישי האחרון התקיים סיור נדיר למדי במזרח גוש עציון. עד כמה נדיר? סיור כזה מתרחש אחת לכמה עשרות שנים. על פניו לא ברור למה הסיור הזה זכה למעמד של נדיר. מדובר בסיור שעובר באתרי מורשת ביהודה ושומרון. הסיור החשוב הזה, ביוזמת אורי ארנון ובשיתוף תיירות גוש עציון וארגון עמיתים לטיולים, הוא סיור ייחודי שעל פניו אמור להיות טריוויאלי.
לטייל בין אתרי המורשת שלנו זה דבר טריוויאלי. אלא שלמרות היותו כזה, מדובר בסיור שבשביל להוציא אותו אל הפועל צריך היה ליווי צבאי כבד בהיקף נרחב. ככה זה כשמדובר ברצועה של שטח C שמוקפת בשטחי A עוינים.
אל השטחים האלה אף יהודי אינו יכול לגשת. זאת כנראה גם הסיבה לכך שהם נראים כמו שהם נראים. אין דרך יפה לתאר את זה. השטחים הללו חרבים. אתרי המורשת של העם היהודי, עוד מימי בית ראשון, עוברים טיפול שמזכיר את דאע"ש. חורבן מוחלט שרק הולך ומתרחב. לא מדובר בנקודה כזו או אחרת, זאת תופעה חוצת יו"ש. כמעט בכל מקום שבו הם יכולים, מחריבים הפורעים את אתרי המורשת של העם היהודי.
זה עוד ענף, אכזרי למדי, מתוך תוכנית שלמה שנועדה לפורר את האחיזה היהודית ביהודה ושומרון. כולנו שמענו אינספור פעמים על ההשתלטות הפלשתינית על שטחי C. הריסת אתרי המורשת שלנו היא בוודאי חלק מאותה השתלטות, אך מדובר בתופעה נרחבת הרבה יותר. האזור שבו התרחש הסיור, בדרך המכונה "דרך האימהות", דרך המובילה בין היישוב פני קדם לקריית ארבע ומקבילה לדרך האבות המפורסמת, היא רצועה אחת מני רבות שנוצרו בהסכמי אוסלו במטרה למנוע רצף טריטוריאלי לרשות הפלשתינית. אלא שישראל הזניחה שנים ארוכות את השמירה על השטח, ולאט לאט הערבים ביהודה ושומרון מספחים את הרצועות הללו לעצמם. זהו נזק אסטרטגי ממדרגה ראשונה.
אל כל זה מצטרף אירוע נוסף בדמות המחצבות הבלתי־חוקיות שהפכו לתעשייה שלמה ביהודה ושומרון. מדובר במחצבות ענק של משאבי הטבע בחבל ארץ יפהפה זה, שהוקמו בלי שום אישור או פיקוח ומסיגי הגבול עושים בהן ככל העולה על רוחם, ומה שרוחם רוצה זה להחריב את השטח. כך נוצרו בורות באמצע הטבע הנפלא של יהודה ושומרון, מעין מכתשים קטנים שנגסו בקרקע. לעיתים קרובות נגרסים לחצץ גם אתרי המורשת שלנו הממוקמים בשטח.
על כל האופרציה הזאת, של ההשתלטות הערבית על יהודה ושומרון וכרסום האחיזה היהודית בשטח, מנצחים כספים אדירים שמגיעים מהאיחוד האירופי. מאות מיליוני דולרים הושקעו במשך שנים, ועדיין זורמים, בשביל מטרה זו. וכן, זה מזעזע בדיוק כמו שזה נשמע. זה בסדר, כביכול, שהם רוצים לבנות לפלשתינים מדינה, אבל למה להשאיר עיי חורבות מאחוריהם לשם כך? איך האיחוד האירופי, שחרת על דגלו בשנים האחרונות את ערכי הסביבה מזרים מיליונים בשביל להרוס אותה? האם הכול מותר בשם הרצון לפגוע במדינת ישראל ובמורשת העם היהודי? זו שנאה לא רציונלית לעם ישראל שבסוף פוגעת גם בארץ ישראל.
המציאות הזאת היא לא גזירת גורל. אפשר לעצור את תהליכי הפירוק האלה. זה נכון לכל אחד ואחד מהנושאים הרלוונטיים. גם להריסת אתרי המורשת, גם לבנייה הבלתי־חוקית, וגם למחצבות שהורסות את הארץ היפה שלנו. זאת לא אמירה מהשפה ולחוץ. אני יודע שזה אפשרי כי זה מה שעשיתי כחבר מועצת העיר ירושלים בבירת ישראל. עם חלק מהתופעות האלה אנחנו מתמודדים בגבולות העיר ירושלים, ובתוכנית עבודה מסודרת שיזמתי בשיתוף ראש העיר משה ליאון ורשות העתיקות הצלחנו לעצור את הרס אתרי המורשת שלנו וההשתלטות על בירתנו. כמו שהצלחנו לעשות את זה בירושלים, כך אפשר וחובה לעשות זאת ביהודה ושומרון.
אבל בשביל זה צריך תוכניות עבודה מסודרות. יש ארגונים אזרחיים שלקחו על עצמם את המשימה, כמו ארגון 'שומרים על הנצח' ו'רגבים' שעושים עבודת קודש בתחום, אבל הם לא יכולים לעשות זאת לבד. זאת חייבת להיות תוכנית עבודה ממשלתית, עם גורם ממשלתי שיתאם ויתכלל את הנושא ויקדם אותו, ובשביל זה צריך שרים ומשרדים שיוכלו לעסוק בכך.
בדיוק בשביל מטרות אלה בצלאל סמוטריץ' הוביל לקבלת תפקיד של שר נוסף במשרד הביטחון והתעקש לכהן בו בעצמו. גם בגלל שלמערכת הביטחון על שלל אתגריה אין פניות לעסוק בכך, וגם בגלל שצריך מישהו שהנושא הזה בוער בו, כמו השר סמוטריץ'. זאת גם סיבה נוספת, לצד שורה ארוכה של סיבות, שהעובדה שסמוטריץ' הוא גם שר האוצר חשובה מאוד. כך גם עם משרד ההתיישבות בראשותה של חברת הכנסת אורית סטרוק, והעובדה שהוא התרחב למשרד הפרויקטים הלאומיים חשובה כל כך, מכיוון שאין דרך לתאר את המערכה הזאת על יהודה ושומרון חוץ מפרויקט לאומי. לכן משרד המורשת בראשותו של הרב עמיחי אליהו, זה שבאמתחתו נמצא ארגז הכלים לטפל בהריסת אתרי המורשת שלנו, נחוץ כל כך. וזאת גם הסיבה שהרווחנו רווח נקי בכך שהשרה עידית סילמן הופקדה על המשרד להגנת הסביבה.
זוהי שעת הכושר לבצע את התוכניות האלה, וגם שעת מבחן. אם לא נעשה זאת עכשיו, לא נצליח להחזיר את הגלגל לאחור ולשמור על יהודה ושומרון בידי ישראל. בעקבות תוצאות הבחירות והמשא ומתן הקואליציוני הופקדו בידי הנציגים הנכונים התיקים האסטרטגיים האלה, שבאמצעותם ניתן יהיה לתקן את המצב ולעצור את התהליכים שהערבים ביהודה ושומרון מקדמים בשטח. אם לא נדע לבצע את המהלכים הנחוצים כרגע, זאת תהיה בכייה לדורות.
הכותב הוא חבר מועצת העיר ירושלים, מועמד ברשימת הציונות הדתית ודוקטורנט להיסטוריה וארכאולוגיה
***